משחקה של מכבי תל אביב נגד פרטיזן מסביר ומזכיר לכולם שמכבי של השנה היא קבוצה שונה וגם מצבה שונה. לעונה שעברה היא הגיעה עם ציפיות מופחתות והפתיעה גם את עצמה. נכון שבניתוחים שאחרי כולם היו חכמים ושיבחו כל מה שזז, אבל השנה נקודת הפתיחה שונה והציפיות שונות. תוצאת המשחק והיכולת מול הסרבים צריכות להבהיר לכולם כי זו קבוצה אחרת, אם כי מוכשרת, ובגלל הנסיבות ייקח לה זמן נוסף להתחבר, להכיר את עצמה וליצור זהות מחודשת.
מכבי של השנה שעברה הפתיעה את כולם בשמירת הלחץ שלה, שגרמה לחטיפות כדור ולסלים מהירים שמוטטו כל קבוצה, בעיקר במשחקי הבית. כאן ועכשיו ברור שיש שמירת לחץ, אבל מרכיביה העיקריים משנה שעברה – פרקינס, פארגו ואידסון – אינם. מוטת הידיים הזריזות והארוכות, ומהירות היציאה לחטיפה של השלישיה הזו, בצירוף המהירות של ליאור אליהו וידיו הארוכות, הייתה לחם החוק של שמירת הלחץ הזו, אבל ג'ורדן פארמר, יוגב אוחיון, דווין סמית' וגם קית' לנגפורד בכושרו הנוכחי לא יכולים לתת את אותה תפוקה בהגנה. כל שהם מצליחים כרגע זה עיכוב התקפת היריב ובלבול שלה. הקבוצות היריבות עדיין חוששות, אבל מתכוננות יותר לשמירת הלחץ והתוצאה היא ירידה בכמות החטיפות, בכמות הסלים הקלים וכו'.
סופוקליס שחורציאניטיס של השנה שעברה היה הפתעה לאירופה וגם לישראל ביכולתו ותרומתו המתמשכת לאורך העונה. למה הכוונה כאן? היוונים תלו הרבה תקוות בסופו מגיל צעיר, אבל הוא לא הצליח למלא אותן. סופו טרום-מכבי היה חסר יציבות. הוא סבל מעליות וירידות ביכולתו ובמצבי רוחו וההרגשה הייתה שאי אפשר לסמוך עליו. הוא נפלט מהכדורסל היווני ובעצם אף קבוצת צמרת אירופאית לא חפצה בו. מכבי הימרה עליו ואין ספק שיכולתו תרמה רבות למכבי המצליחה של העונה שעברה. המשחק העומד של הצהובים היה בנוי על מסירה די מהירה ומוקדמת לסופו בלואו פוסט וסופו דאשתקד היה מסיים את זה בסלים באחוזי קליעה טובים. אופציה נוספת הייתה משחק הפיק אנד רול שלו עם פארגו המצוין ועם פרקינס, ותנועה זו הייתה מוצלחת וגרמה הרבה כאבי ראש להגנות היריבות. נכון לרגע זה, בעיקר עד כניסתו של לנגפורד לכושר, גם ביצוע הפיק אנד רול של סופו עם הגארד מביא פחות הצלחה.
אולי לא שמנו לב כי זה היה כביכול רחוק מאיתנו כשסופו נקלע לסכסוך עם הנבחרת היוונית וגרם להרבה כעס ובעיות בינו לבין אנשי הכדורסל ביוון. אולי זה סימן את סופו הסוער והבעייתי. התקריות בין סופו ואנשי הספסל של מכבי לאנשי המשרוקית הובילו להחלטתו של דייויד בלאט להודיע על אי שיתופו במשחקי הליגה הישראלית, מה שיצר לדעתי מספר תופעות. הראשונה, סופו לא לוקח אחריות על הפאולים השטותיים שהוא עושה וחייב להיגמל מהם. ביורוליג ובאדריאטית הוא מרבה לספוג עבירות מוקדמות, דבר שפוגע בדקות המשחק שלו ובאורך שהייתו במגרש. השניה, ירידה בכושרו עקב העובדה שהוא לא נרשם בטופס לליגה הישראלית. השלישית היא אנחת הרווחה של המאמנים הישראלים שנחסכת מהם שבירת הראש איך לשמור על סופו, כי לאף קבוצה בליגה אין את הגודל והבשר להתמודד איתו בליגת הנמוכים שנוצרה פה. אני חושב שבלאט יצטרך לשקול שוב את החלטתו על אי שיתוף סופו בליגה. הוא יצטרך לעבוד איתו בעיקר על הפחתת הפאולים שהוא עושה. כך דקות המשחק שלו יתארכו והתפוקה תעלה.
נקודה אחרונה בעקבות הניצחון על פרטיזן היא שהרוטציה תצטרך להצטמצם. אי אפשר לשתף 12 שחקנים בכל משחק. נכון שכולם טובים, כולם חשובים והמאמן לא רוצה לפגוע בבטחונו ובחשיבותו של אף אחד משחקני הסגל לקבוצה, אבל שיתוף כולם, בעיקר במשחקי היורוליג, הוא לפעמים מכשלה שפוגעת בקבוצה. העונה רק התחילה ולא צריך להישבר. בסך הכל הושג ניצחון, גם אם יש קצת הרגשה של חמצמצות בפה, ועם סבלנות והפקת לקחים מכבי תמשיך בריצה שלה להצלחה.