הפתעת העונה בליגה האנגלית עד כה היא ללא ספק ניוקאסל. לאחר 11 מחזורים המגפייז ומנצ'סטר סיטי הם הקבוצות היחידות שעדין לא הפסידו העונה, וניוקאסל היא ההגנה הטובה בליגה עם 8 ספיגות בלבד. כל אלה מובילים למקום השלישי בטבלה, רק נקודה פחות מיונייטד, ולפתיחה הכי טובה של המועדון מאז 1994. ספק אם בתחילת העונה הרבה הימרו על ההצלחה של ניוקאסל. אחרי הכל מדובר באחד מהמועדונים שתדמית הלוזר מסרבת לעזוב אותו.
צריך להבין, לא מדובר בעוד מועדון באנגליה. ניוקאסל היא הקבוצה הבכירה של צפון אנגליה, אשר לאורך שנים ממוקמת בצמרת רשימת מושכות הקהל, כשמעליה רק מנצ'סטר יונייטד, סיטי וארסנל, להן איצטדיונים גדולים בהרבה. אוהדי המגפייז ממשיכים לתמוך בקבוצה בקנאות, מאמינים ומצפים מהקבוצה לזכות בתארים. ציפייה מפתיעה לאור המאזן של הקבוצה במאה השנים האחרונות: התואר האחרון שהגיע לסנט גיימס' פארק היה גביע ערי הירידים, השם הקודם של גביע אופ"א, בשנת 1969. בזירה המקומית המצב קשה אף יותר - הזכיה האחרונה בגביע האנגלי נרשמה ב-1955, והאליפות האחרונה? אי שם ב-1927, השנה בה צ'ארלס לינדברג חצה לראשונה את האטלנטי והכדורגלן ההונגרי פרנץ פושקאש נולד.
עבור האוהדים, השנים האחרונות היו רוויות אכזבות קורעות לב במיוחד. שמיטת יתרון מבטיח של 12 נקודות בפסגה בשנת 95/96 ואובדן האליפות ליונייטד, שני הפסדים, שנתיים ברציפות, בתוצאה 4:3 לליברפול משערים בדקה ה-90, שני ההפסדים בגמר הגביע האנגלי, ירידת ליגה מבישה כשעל הקווים אליל הקהל והסמל הגדול אלן שירר. דוגמאות לא חסר אבל התבנית ברורה - לניוקאסל יש בעיה רצינית לספק תוצאות ברגעים מכריעים. על פניו, לא היתה שום סיבה שהקיץ האחרון יבשר על שינוי.
הבעלים מייק אשלי המשיך לפעול בניגוד לדעתם של האוהדים. בעוד שהקהל ציפה שמכירתו של אנדי קארול, בסכום שיא של 35 מיליון ליש"ט, תגרום לנחיתתם של שמות גדולים בסנט ג'ימס פארק. אשלי העדיף דווקא לשחרר שחקנים מרכזיים במועדון כמו קווין נולאן, הכובש המצטיין של המגפייז, ג'ואי בארטון שעזב בהעברה חופשית והמגן הספרדי המצוין חוסה אנריקה, שנמכר לליברפול. בנוסף, במהלך העונה שעברה אשלי פיטר את המאמן כריס היוטון, שעלה עם הקבוצה לפרמייר ליג, והחליפו באלן פארדיו חסר ההישגיים. אלא שדווקא האפרוריות של המאמן היא אולי הסיבה העיקרית להצלחה והשקט היחסי שסביב המועדון.תוך פעילות בשפיות כלכלית החליט פארדיו להתמקד ברכש של שחקנים צרפתיים. משום שמלבד בסיס טכני ומחיר זול יחסית, לשחקנים מהצד השני של התעלה יש היסטוריה של הצלחה בפריימר ליג. פארדיו הצליח לצוד מספר שחקנים שבעבר היו מעדיפים את המגורים בלונדון החמימה והזוהרת לעומת ניוקאסל הקרה והאפרורית. את החבורה מובילים גבריאל אוברטיין, הצעיר המבטיח שעבר ממנצ'סטר יונייטד, ויוהאן קבאי שחקן נבחרת צרפת שהעדיף מעבר לאנגליה על פני חויית ליגת האלופות עם ליל. ארבעת הצרפתים שהגיעו בקיץ מצטרפים לחתם בן ארפה שהגיע בשנה שעברה, על מנת להרכיב חדר הלבשה בסגנון הטריקולור.
גם הוותיקים יותר נהנים מהאווירה החדשה בחדר ההלבשה, ונראה שהמרוויח העיקרי מעזיבתם של שחקנים דומיננטיים כמו בארטון, קארול ונולאן הוא הארגנטיני פבריצ'יו קולוצ'יני. רק לפני שלוש שנים היכולת החלשה שלו הוריד כמעט לבדה את ניוקאסל לליגת המשנה, אבל העונה הוא קיבל מפארדיו את סרט הקפטן ולפתע - הבחור בן ה-29 מפגין ביטחון, מציג את היכולת הטובה בקריירה שלו ויחד עם סטיבן טיילור הוא האחראי הראשי להגנה היציבה של המגפייז. שני הבלמים מחמיאים לסגנון האימון של פארדיו ומספרים על הדקדקנות וירידה לפרטים, שתרמו רבות להצלחה העונה.
אם בצד אחד התייצבה ההגנה, בצד השני יכול אולי דמבה בה להסביר מה לעזאזל עושה ניוקאסל בצמרת הטבלה. החלוץ שהגיע מווסטהאם פורע בינתיים את השטרות, ואחרי שהגיע בקיץ בהעברה חופשית, הספיק לכבוש שמונה שערים העונה, כולל פעמיים שלושער. בה ממוקם חמישי ברשימת הכובשים באנגליה ונותן לניוקאסל את התפוקה הדרושה על מנת לנצח משחקים.נראה שהלוזריות בסנט ג'יימס' פארק לקחה הפסקה קצרה, אבל הדרך לתואר היסטורי, או אפילו למפעל אירופי כלשהו, עדיין רחוקה מאד. המצב השברירי יכול להשתנות בן לילה. עימות בין הבוס מייק אשלי לאלן פארדיו, ירידה (הגיונית לחלוטין) ביכולת של קולוצ'יני, או פציעה בברך שמאל הבעייתית של דמבה בה הן רק חלק מהסיטואציות שעלולות לשנות את התמונה. מה גם שעד כה ניוקאסל ניצחה רק את קבוצות החלק התחתון של הטבלה (מקום 10 ומטה), והיא עדיין לא פגשה את אריות הליגה. בשני המחזורים הקרובים ייצאו המגפייז למשחקי חוץ במנצ'סטר נגד סיטי והיונייטד. ולאחר מכן תארח את צ'לסי בבית. ספק אם המאזן נטול ההפסדים יישמר.
אם תחזור חבולה, העתיד שלניוקאסל ייראה ורוד פחות או יותר כמו פנס בעין. אולם השגת נקודות לפחות בחלק מהמשחקים הללו, יהפכו הפתעת של העונה לפוטנציאל אמיתי להתבגרות בצמרת. ואם צ'לסי תחוש את נחת זרועו של סנט ג'יימס' פארק, פעם מבצר בלתי חדיר, אז באמת יהיה אפשר לומר: הלחימה של ניוקאסל מנסה לדחוק את הלוזריות החוצה, ואולי לקהל המוטרף של המגפייז יש סיבה אמיתית להאמין ש-1927 חוזרת.