לוחם ה-MMA סאטושי אישי אינו מוכר במיוחד בקרב מעריצי הענף. במקרה הטוב, עוד לוחם יפני ממוצע. עם זאת, אין חובב ג'ודו רציני שלא מכיר את השם. ככה זה כשאתה מחזיק בארון מדליית זהב אולימפית. סביר להניח שהוא יהפוך לשם ידוע גם בתחום החדש שלו לאחר המפגש שלו עם פדור אמיליננקו, אחד הלוחמים הטובים בהיסטוריה של הענף. בכל מקרה, ללא קשר לתוצאתו של הקרב, אישי מסמל את צמיחתו של ה-MMA, הן ברמת המקצוענות והן ברמת הכספים שזורמים לענף, אשר לאחרונה מצליח למשוך ספורטאים על אשר מוכנים להחליף את החלום של מדליה אולימפית בחלום אחר - זכיה בחגורת האליפות ב-UFC.
יש להבין ש-MMA (אומנות לחימה משולבת, mixed martial arts) הוא ספורט צעיר המשלב בתוכו שיטות שונות של לחימה. לכן ניתן לנצח באמצעות נוק-אאוט (כמו באגרוף או קיק-בוקס), אך גם על ידי הכנעה באמצעות בריח או חניקה (כמו בג'ודו, למשל). עקב כך על הלוחמים להיות בקיאים בכל ממדי הקרב וחסרון בכל דיסציפלינה מסוימת יכול לעלות להם בהפסד. האירוע הראשון נערך לפני כ-19 שנה, ומאז עבר הענף שינויים משמעותיים. חוקיים חדשים נכתבו על מנת להגן על הספורטאים והחשיפה התקשורתית של הענף גדלה מאירועים מחתרתיים למחצה להופעה ברשתות הטלוויזיה הגדולות ברחבי העולם. כל אלה הובילו לעליה ברמת המקצוענות.
בעבר ספורטאים לא התאמנו ב-MMA מילדות, וכך מתחרים הגיעו לענף בגיל מבוגר יחסית כאשר מרב שליטתם היא בשיטת לחימה ספציפית. כתוצאה מכך, חלק מרכזי מהקרבות הפגיש לוחמים אשר עברו את גיל 30 ושהרמה הטכנית שלהם מוגבלת. מעבר לכך, האתלטים הטובים באמת לא הגיעו לספורט משום שהעדיפו לייצג את מדינתם במשחקים האולימפיים או להרוויח סכומים יפים בענפים אחרים. ה-MMA נשאר עם אתלטים בינוניים שהגיעו מענפים לא אולימפיים ובעלי אוריינטציה חובבנית.
לעומת זאת, סאטושי אישי החל להתאמן בג'ודו מגיל צעיר. הוא פרץ לזירת הג'ודו העולמית כאשר זכה באליפות העולם עד גיל 20 בהיותו בן 17 בלבד. מסע הניצחונות של אישי נמשך כארבע שנים, שהסתיימו רק על המקום הראשון בפודיום במשחקי בייג'ין 2008. ברגע הזה, בניגוד למרבית הספורטאים האולימפיים, היפני החליט שנמאס לו. הוא נטש את מולדת הג'ודו ועבר לארה"ב על מנת להתאמן באחד ממכוני ה-MMA הבולטים. אישי, בדומה לספורטאים אולימפיים בכירים אחרים שהצטרפו לתחום בתקופה האחרונה, מהווה את חוד החנית של אתלטים ברמת עולמית שזולגים לספורט החדש בעקבות הכסף והפרסום.
"בג'ודו יש אתלטים מצוינים, אבל אם הענף לא יהפוך למקצועני ויתגמל את הג'ודאים בהתאם ליכולתם יהיה לו קשה להתמודד עם ה-MMA בעתיד", הסביר אישי. "כמו שהדברים נראים כרגע, זה יהיה טבעי אם עוד ג'ודאים יעשו את המעבר". דבריו של אישי מקבלים משנה תוקף בהתחשב בכך שהוא מגיע מיפן, המקום בו ג'ודו מקבל כבוד יותר מבכל מקום אחר בעולם. "אני מאמין שג'ודו לא מוערך במידה הראויה בעולם ה-MMA. הוא העניק לי יכולות טכניות גבוהות, ויותר חשוב מזה רוח לחימה שבעזרתה אני מסוגל לנצח כל אחד".
אישי הוא לא היחיד שעשה את המעבר ממזרן הג'ודו לאוקטגון. גם רונה ראוסי, זוכת מדליית הארד מבייג'ין, השילה את חליפת הג'ודו המסורתית לטובת כפפות ה-MMA. מאז היא ניצחה בקלילות בארבעה קרבות והיא כבר נחשבת לאחת הנשים הטובות בענף. בנוסף, שמועות טוענות שגם הצרפתי טדי ריינר, ששולט ללא עוררין במשקל הפתוח, יעשה את המעבר לאחר משחקי לונדון.
יצליח או לא, בסופו של דבר המעבר של אישי הוא בעיקר בעל משמעות סימבולית אדירה. הוא מראה שהליך השינוי בסופו אומני הלחימה הטובים ביותר בעולם ילחמו באוקטגון כבר נמצא בעיצומו. הוא יסתיים לא כאשר אלוף העולם בג'ודו, מדליסט אולימפי בהיאבקות ומתאגרף צמרת יעשו את המעבר לספורט, אלא ביום בו ילדים קטנים מכל רחבי העולם יחלמו להיות אלופי MMA ולא ספורטאים אולימפיים. כל עוד אומנות לחימה משולבת מאפשרת לצד תהילה גם ביסוס כלכלי, חובבי הענף יכולים להתנחם בכך שלא נותר להם הרבה זמן ללקק את האצבעות בציפיה ליום בו יזכו לראות לוחמים מושלמים.