מפעם לפעם אני שומע שהליגה השנה לא ספורטיבית כי אין ירידות, ואני מתקשה להבין את האמירה הזו. האם מהות הספורט והספורטיביות היא להישאר בליגה? האם זו מטרה שצריך לקדש אותה כספורטאי? מה עם לנצח כמה שיותר משחקים, מה עם לשאוף כמה שיותר גבוה?
את התשובה הטובה ביותר לשאלה הזו נותנות קבוצות ליגת לוטו. אם בני השרון/הרצליה כבר החליפה שני מאמנים, הנחיתה פה שלושה שחקנים NBA ובסופו של דבר החזירה ותיקים כמו ג'ייסון ויליאמס ודימיטריוס אלכסנדר, אז היא ממש לא הורידה פרופיל כי אין השנה ירידות. רק לראות את שמחת הניצחון של גלבוע/גליל ואשקלון אחרי סלי הניצחון של דגן יבזורי ודוויין מיצ'ל, ולא צריך להסביר לאף אחד יותר עד כמה הליגה הזו כן ספורטיבית.
אם היה משהו שציפיתי ממנו ליותר העונה זה שילוב של צעירים. מדי פעם יוצא לי לדבר עם מאמנים ועוזריהם כדי להבין למה חלק מהצעירים המוכשרים שלנו לא משחקים יותר דקות. התשובה כמעט זהה והיא בלשון הזו פחות או יותר: "יש כל כך הרבה לחץ העונה, שאני לא מצליח לשלב אותם". לחץ? בליגה שאין בה יורדות? עובדה.
אז מה פשר הלחץ הזה? לפני הכל כי אין מאמן, שחקן או בעלים של קבוצה שלא רוצה לנצח בכל משחק ומשחק. אבל מעבר לזו השיטה השנה גרמה ללחץ אדיר אצל הקבוצות והציבה לקבוצות מטרות ביניים, מעבר לשאיפה הגדולה להגיע לפיינל-פור.
המטרה הראשונה של הקבוצות היא לסיים בין 6 הראשונות את שני הסיבובים הראשונים של העונה. מקום בשישייה הראשונה מבטיחה לקבוצות מקום בפלייאוף ואז אולי ירד קצת הלחץ. בתום שני סיבובי משחקים (העונה הסדירה), שש הראשונות ישחקו בניהן סיבוב משחקים אחד ואז המטרה תהיה לסיים בין 4 הראשונות כדי להבטיח יתרון ביתיות בפלייאוף, מה שיקרב חלק מהקבוצות עוד צעד לכיוון הפיינל-פור.
הבית העליון יהיה חגיגה. המשחקים בין אשקלון לחולון ובין זה של גלבוע\גליל למכבי ראשל"צ, הראו לנו במחזור האחרון מה מצפה לנו בבית העליון. משחקי צמרת, קרבות של ממש ועוד הזדמנות לבחון את הכוח מול מכבי ת"א. 5 האחרונות ישחקו בבית התחתון. בשביל מה זה טוב? כדי לעלות לפלייאוף. כמו בבית העליון גם בבית התחתון ישחקו סיבוב משחקים אחד ושתי הראשונות יעלו לפלייאוף. בתום הבית התחתון זו שתסיים אותו ראשונה תדורג מעשית במקום השביעי בליגה ותפגוש לסדרה של הטוב מחמישה משחקים את הקבוצה במקום השביעי עם סיכוי אמיתי לעלות לפיינל-פור. השנייה בבית תהיה שמינית ותפגוש את הראשונה בסדרת עלייה לפיינל-פור.
כן, אני יודע מה תגידו עכשיו, בשביל מה זה טוב לסיים שמיני ולפגוש את מכבי ת"א בסדרה של הטוב מחמישה משחקים? אז ראשית אזכיר שרק לפני שנתיים בני השרון, השמינית אז, מתחה את מכבי לחמישה משחקים עם שני ניצחונות. שנית, פלייאוף זו שאיפה לגיטימית בכל ליגה ואין ספורטאי שלא רוצה להיות שם.
אין ליגה בה יש 8 מועמדות לתואר. גם ב-NBA יהיו קבוצות שיעפילו לפלייאוף בלי שום סיכוי להיות אלופים. אבל הם יהיו שם ויילחמו עד השנייה האחרונה. תשאלו את עמרי כספי, אחרי שלוש עונות של הפסדים בליגה הטובה בעולם, כמה הוא מוכן לשלם כדי להריח פעם אחת מהפרקט משחק פלייאוף.
גם הקבוצה שתפגוש את ברצלונה בספרד או את צסק"א ברוסיה ברבע גמר הפלייאוף לא תהיה אלופה. אבל היא שואפת להיות שם כי זה מהות הספורט, לא כדי לא לרדת ליגה.
>> הכותב הינו סמנכ"ל התקשורת של ליגת לוטו