כמה שעות לפני האקסטזה הגדולה באיצטדיון האולימפיֿ, לא נראו אוהדים אנגלים בקייב. כל הרחובות הראשיים היו צהובים, בשדה התעופה בוריספיל נראה היה שכל אוכלוסיית שטוקהולם הגיעה לאוקראינה. הם שונאים את האנגלים, כי הם מה שרע בעיני העם הבלונדיני הנבחר. אנגליה זו אלימות, טיפשות ושחצנות בלי קבלה אחת. כבר שנים שהשבדים הם נאחס אנגלי ידוע, בעיקר עם תוצאות תיקו שתמיד גרמו לנזקים לשלושת האריות ועזרו להם לעוף הביתה. בצד השני, הטורניר הזה לא הביא את המסות מהממלכה, והקהל הכי צבעוני בעולם הלך לאיבוד עד אתמול.
אבל איכשהו כשאלוהים נצר את המלכה בטקס ההמנונים, מול קרוב ל-30 אלף צהובים, התקבצו עשרת אלפים אנגלים והשיבו את מה שמגיע להם, "אתם בשקט רוצים שנשיר לכם שיר?" הם פתחו במלחמת אווירה, והמשיכו עם "אתם כסא באיקיאה, בסך הכל כסא באיקיאה", יורו 2012 סוף סוף קיבל את הצבע שלו באוקראינה.
אפשר לפרק את אנגליה על אנטי כדורגל, על אפרוריות ועל מה לא אבל אי אפשר בלי הציניות ("אתם רק עיירה בנורבגיה"), השונות, כשאוהדים רוסים ניסו לייצר גל כמו בכל משחק כאן, האנגלים לקחו אצבע אמצעית ושרו "נעשה מה שאנחנו נרצה" (באנגלית עם הלחן זה נשמע יותר טוב מהתרגום המחורבן) בלי האהבה והכיף הבלתי נגמר לבלות איתם בכל משחק. הסדרנים בקייב עוד לא נתקלו בזה, קהל שלא יושב ועוד מעז בכלל לעמוד במעברים. כל ניסיון להושיב נכשל, ושתי אנגליות נשלחו לנשק כל צעיר אוקראיני שנשלח לדווח למפקח שמשימת היציע שלו נכשלה.
הטקסט הזה הוא לא אובייקטיבי, כאנגלופיל שנטש את יציע העתונות הנוח על קו האמצע ועמד 90 דקות מאחורי השער, אין ריגוש גדול מזה. כל השונאים ויש במערכת שלנו רבים כאלו, היו ממירים את עצמם אחרי ליל אמש. רוב האנגלים הם לא אוהדי הקבוצות הגדולות בפרמיירליג אלא באים מהמקומות הפחות אוניברסליים והיותר שורשיים, האהדה היא לנבחרת ואחר בא כל תחביב מקומי.
תזמורת כלי נשיפה, עם 4 חצוצרות ואפילו תוספת של טרומבון, הנגנים עם כל שערות בית החזה בחוץ, פחית בירה במקום תווים, אבל זו הסימפוניה הכי מדליקה בעולם. בפיגור 1:2 הם שרו "באנו לקייב רק בגלל הבחורות", השער של וולקוט היה אקסטטי לחלוטין. "אנחנו לא הולכים הביתה", הם שרו ביציע וצעקו לעבר השבדים "לנו יש נשים מכוערות אבל אנחנו לא הולכים הביתה" , כל שורה מומצאת במקום, הלחן אחיד, ותוך שניות כולם מצטרפים. כל התדמית החוליגנית, הפוגענית והמופרעת היא תדמית שחיה על העבר ומחפשת רגל להיאחז בה, היא לא תמצא כזו.
כמעט שעה אחרי המשחק הם עוד היו שם, קצת בהלם מהאירוע המטורף שאפילו הם לא רגילים אליו ובעיקר לנצח בו. עוד טיפה של בירה בידיעה שרגע כזה לא יגיע בקרוב וגם לא להתבאס רגע לפני שהאמיצים מביניהם יחזרו לדונייצק להתמודד מול איצטדיון אוקראיני שלם עם תמיכה רוסית כמובן.