למעסיק הבא של אלי גוטמן, אני מצרף המלצה: את המניה שלו צריך לקנות רק כשהיא בצניחה חופשית. כך קרה בשתי קדנציות בבאר-שבע, בהפועל חיפה ובהפועל ת"א – הוא הגיע בשפל המדרגה, הפשיל שרוולים, עבד לתפארת והביא תוצאות. כשהגיע מדושן עונג ומסונוור מהצלחותיו לבית"ר ירושלים ונבחרת ישראל, הביא על עצמו את קלונו.
מי שבוחר להשאיר אישיות כמו שורה אובארוב מחוץ לצוות המקצועי ולהכניס אליו את יוסי אבוקסיס (שאימן כולה שנה אחת בליגה), מזמין את המפולת. גוטמן הגיע זחוח לנבחרת, מצויד בססמאות ומילים יפות ובהכרזה מרוקנת התוכן להנהיג שיטה בנבחרת.
אומרים עליו שהוא יסודי, אבל מאמן יסודי באמת, לא צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי לדעת שבנבחרת אי אפשר להנחיל שום שיטה, אלא רק לגרום לשברים המגיעים מהקבוצות להתחבר מנטאלית ומקצועית. לכן, עיקר עבודתו של המאמן היא בבחירה נכונה של שחקנים שיידעו לבוא לידי ביטוי ליד הכוכבים המובילים ובכך לייצר עמוד שדרה נורמלי.
המציאות התנפצה על פניו של המאמן הלאומי ובמקום למצוא פתרון ממשי לתהום אליו הידרדרה הנבחרת, בחר גוטמן בפתרון השפל והלא אנושי ביותר. זו לא הפעם הראשונה שהוא נוהג כך בקריירה שלו. כן, תכירו את יוסי בניון - הקולב עליו תולה גוטמן את הכישלון הגדול שלו עד כה בקמפיין המוקדמות, שמסתמן כנורא ביותר שלנו מאז ומעולם. אם אלי גוטמן הוא כזה גיבור גדול, מדוע מלכתחילה לא סימן את הגבולות ואת הכללים? ובכלל, מהם?
הצערת הנבחרת? אם כך, מה לכל הרוחות עושים שם שאר השחקנים שקרובים וחצו את גיל ה-30?; לא להזמין שחקנים שאינם משחקים בקבוצותיהם? נראה את גוטמן נאמן למשנה הזו לאורך קמפיין שלם; הדחת שחקנים שהיו גרועים מול רוסיה? יש לי שבעה שחקנים, בראשם בלוף גדול שדרכו הגיעו הרוסים לכל שעריהם, שהיו גרועים בהרבה מבניון.
לאורך שנים לא נמניתי על חסידיו של בניון וביקרתי את יכולתו ותפוקתו במדי הנבחרת. אבל דווקא לאחרונה, לבי נכמר לגביו: המבקרים נועצים שיניהם באכזריות, חלקים נרחבים בתקשורת נכנסים בו על שהעז להוליך את הדור הפחות מוכשר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי וכמובן אלי גוטמן מנצל את המומנטום כדי לסמן לו את הדרך החוצה. בדיוק כפי שעשה לאבי לוזון שהיה במצוקה ולא יכול היה להתנגד למינוי אבוקסיס, כך "נזכר" המאמן הלאומי כי לפני לוקסמבורג האימתנית שהגיעה העת להצעיר את הנבחרת ולסלק את "הבעיה הגדולה" בניון.
דבר אחד יאמר לזכותו של יוסי: בהחלטותיו, הוא מנותק לחלוטין מהפרובינציה הישראלית והצלחתו להחזיק מעמד לאורך שנים בטופ של מועדוני הכדורגל באנגליה בהחלט מעוררת כבוד. בניון יכול היה לסתום את הפה לכולם, לעבור לקבוצה אנגלית מהליגה ה-2, לתת שם הצגות ולזכות בכותרות מתמרחות ומחמיאות בעיתוני ואתרי הארץ. אבל בניון מקצוען ולא מוותר: הוא רוצה עדיין ויכול להצליח ברמות הגבוהות. על כך הוא ראוי לתמיכה ותשבוחות, לא לסילוק פוליטי ומכוער מהסגל.
יש לבניון על מה להתאכזב בעיקר במישור האישי: אנשים שאכלו מהצלחת שלו, חיו בזכותו, היו כלום לפניו ויהיו כלום אחריו – נדמו, נעלמו ונאלמו כשהיה צריך אותם. היכן הקולות שיקראו בעדו, שיזעקו על העוול שנעשה לו ויגנו על עמדתו המופקרת? יוסי לא טיפש והיתרון במצב שכזה הוא ההכרה והאבחנה בין הטוב והרע, בין חברים אמיתיים לבין אינטרסנטיים וכמובן – מהמקום בו הוא נמצא אפשר רק להתרומם. זה לא ייקח הרבה זמן עד שייכנס לכושר ושאלת זימונו לסגל תהיה תלויה בו ולא במזמין.
וגוטמן? קחו תסריט די מדאיג: אינני רואה את ישראל במצבה הנוכחי גורפת 6 נקודות מלוקסמבורג ויתכן מאוד שאחרי הגדלת הכישלון יבחר גוטמן להסתלק מבית הקברות שהפכה להיות נבחרת ישראל. פרננדז החל במלאכה, גוטמן ישלים אותה. אז, המשרה שהייתה כה נחשקת עד לפני שנה, תהפוך להיות ביצת מוות שאף מאמן לא ירצה להתקרב אליה. אחרי הכול, מי ירצה להיות הפראייר שיעביר קמפיין מת ונורא ושמו יתווסף לביזיון בינלאומי שכזה? אפילו לא אייל ברקוביץ'.
עד לפני שנתיים, אימן את ישראל דרור קשטן המיושן. משעמם קראו לו... כל כך משעמם עד שהנבחרת שלנו הגיעה למקום ה-15 בדירוג פיפ"א, סיימה קמפיין מוקדמות יורו עם 23 נקודות כמו אנגליה, ניצחה כאן את רוסיה (הטובה יותר מרוסיה שהביסה אותנו כאן בחודש שעבר) והתקבעה כנבחרת טובה מהדרג השני. אכן היו ימים.