הימים הם ימי אלי טביב. הבעלים של הפועל ת"א בעונות האחרונות שם פעמיו לכיוון הבירה כשרגליו עומדות בשעריי ירושלים ותותחיו מרעימים לה שיר מזמור. אחרי מחאת אוהדים ענקית שסילקה את הקודקוד מכיסאו, האיש לא קפא על שמריו בתקווה לכבוש את אחת הערים בישראל, לא משנה איזו. הנוכחות של טביב בטדי במשחק שהתפוצץ עוד לפני שהחל תהיה מוקד לאדומים שקיוו כי הטיסו את הבעלים מהכדורגל הישראלי לעולמי עד, והאחרון החליט לחזור ולתת להם בראש דרך היריבה ההררית. אבל עם כל הכבוד לטביב, הוא רק קיסם במדורת השנאה הבוערת בין המועדונים.
על היריבות הפוליטית בין המועדונים כבר דובר. ימין מול שמאל, רוויזיוניסטים מול קומוניסטים, מפריחי יונים מול מחרחרי מלחמה. אבל אין כמו מאבק פוליטי בשנת בחירות, בשביל להטמין חומר נפץ במפגש הנוכחי.
ההתנפלות על רוני קלדרון
"אוהד, תסלח לי.. מהן בדיוק הדרישות שלכם כאוהדים?"
"אז ככה, אנחנו רוצים לקבוע מי יהיו השופטים, אם לא, אנחנו החלטנו לשרוף את המועדון".
"תגיד לי בבקשה, אתה יכול למנות את הדרישות שלכם?"
"למה למנות כשאני יכול לספור לך אותן?"
"בבקשה, מנה".
"מה?"
"ספור".
"אז ככה, אנחנו רוצים 15 ניצחונות בשנה מינימום, 15 כן? אם לא – נשרוף את המועדון. אנחנו גם רוצים לקבוע פעם אחת ולתמיד, מי יהיו השחקנים, מי יהיו המאמנים, מה תהיה התוצאה ומה יהיה מזג האוויר".
"ואם זה לא יינתן לכם?"
"אנחנו נשרוף את המועדון". (הגשש החיוור)
המערכון של הגששים על אוהד בית"ר לא היה כל כך רחוק מהמציאות. אי שם בסוף שנות ה-60, בעיצומה של מלחמת ההתשה ומערכת בחירות, אירחה הפועל את בית"ר למשחק גורלי. ניצחון, והפועל יכולה לגזול את האליפות ממכבי ת"א. תוך 7 דקות רוני קלדרון הכניס את הראשון אבל המהומה התחילה בדקה ה-57 כשנחמן קסטרו קבע 0:2. 15 אוטובוסים הגיעו מהבירה באותו היום לבלומפילד, 15 אוטובוסים פרצו לכר הדשא בקללות וגידופים לעבר השופט, אייזק כהן, עולה חדש מרוסיה. "אתה יהודי מלוכלך, חבל שלא נשארת בסיביר", זעקו הירושלמים.
אחרי 30 דקות חודש המשחק אך הרוחות נרגעו רק כשאודי רובוביץ' צימק ל-1:2. האדומים נראו מפוחדים מתמיד, אבל רק אחד התגבר על פיק הברכיים ושלח פצצה לרשת של יוסי מזרחי. שייע פייגנבוים רץ לחגוג עם האוהדים, בצד השני האוהדים חגגו במסיבת השלכת חפצים לכר הדשא, אלו שנשארו אחרי התשליך הראשון. השופט החליט להמשיך את המשחק וקלדרון מצא עצמו שועט עם הכדור לכיוון השער הבית"רי. בירושלים ראו את הפריצה של קלדרון, והחליטו להוציא לפועל את הביטוי "אם אין אני לי מי לי". אוהד ירושלמי פרץ למגרש וניסה לעצור במו רגליו (ונשקו, כך מספרת האגדה) את ההתקפה, אך נותר המום כשהשחקן המשיך לכדרר וחלף על פניו. אייזק כהן המסכן סוף סוף מצא את העשתונות שלו ושרק לסיום המשחק.
אחרית דבר: הפועל קבלה ניצחון טכני, גברה על שעריים במחזור הבא וניצלה תיקו של מכבי בשביל לקחת אליפות. קלדרון עבר לאייאקס, חזר ארצה עם הזנב בין הרגליים והדרדר לפשע. גולדה זכתה בבחירות ואייזק כהן לא שפט עוד לעולם.
השער המפוקפק של סיני
"שימו את ירושלים בירדן. תחלקו אותה לשניים, תחלקו לשניים. שימו את ירושלים בירדן, בגבולות 67"
אוהדי הפועל רצו לחזור לגבולות 67, כמה שנים אחר כך ישראל כבשה את סיני, עשור עבר וסיני כבש את ישראל. רבע גמר הגביע 1983, הפועל מארחת את בית"ר שלא יודעת עד כמה המשחק הזה יחרוך לה את הנשמה. "השופט רצח אותנו, זה עוול שזועק לשמיים", אמר אורי מלמיאליאן בתום המשחק. בית"ר שיחקה נהדר באותו יום, שטפה את המגרש ושבתה את לב הצופים בעיקר בזכות שני הכוכבים, מלמיליאן ואלי אוחנה. אבל 7 לב אדום החליט להתחפש לאס. בדקה ה-67 ביצע שבתאי לוי עבירה, 28 מטרים אלכסונית מקו השער. סיני ניגש לבצע את המלאכה ובעט כדור מסובב לפינה הימנית של יוסי מזרחי.
השוער הדף את הכדור לכיוון הקורה והשתלט עליו שנית כשהוא שרוע על קו השער. הירושלמים לעולם לא ישכחו את הדממה שהשתררה בבלומפילד, עד שהשופט יצחק אורגד הצביע על קו האמצע ופסק, 0:1 לאדומים. השחקנים השתוללו, הקהל ביציע התפרע, מזרחי רץ לכיוון השופט, אך האחרון עמד איתן. בדקה ה-80, קבל סיני הזדמנות נוספת ושלח טיל לחיבורים של מזרחי, הפעם ללא ספק היה שער. "השופט העיף את בית"ר מהגביע", זעק דני נוימן. "בשביל מה לשחק כדורגל אם הדמיון הפרוע הוא שמכריע משחקים?" שאל מזרחי.
אחרית דבר: הפועל הגיעה לגמר הגביע וניצחה את מכבי ת"א עם שער מדהים של סיני מהקרן. 7 לב אדום הפך לכבשה השחורה של בית"ר באופן רשמי כששנה לאחר מכן כבש צמד נגדה בליגה ועוד בימק"א, ומנע ממנה את האליפות עם טיל אדיר. יוסי מזרחי מוביל היום את ליגת העל עם מ.ס. אשדוד, סיני ירד עם מכבי פ"ת ללאומית. דני נוימן משדר את שניהם ומלמיליאן, איפה מלמיליאן לעזאזל?
משחק השרוכים
"הוא קנה אותן בזול, הוא קשר אותן בגול, הן היו בסך הכול זוג נעליים. זו הייתה אותה קשירה שסימלה את ת'מכירה שנתנה ת'אליפות לירושלים".
אם יש בטן רכה לאוהדי הפועל בוודאי קוראים לה איתן טייב. 1998. אחרי שנים של בצורת האדומים מתמודדים על האליפות והגורל האכזר מספק מחזור אחרון מהסרטים בו הירושלמים מובילים בנקודה על פני האדומים במאבק על הכתר. בית"ר הגיעה לקרית אליעזר למשחק מול בית שאן שנאבקה נגד הירידה ותלתה תקוותיה בתוצאה במגרש אחר. הפועל ת"א אירחה את הפועל פ"ת ועשתה את שלה עם ניצחון, אבל בכרמל התפתח אחד המשחקים התמוהים בכדורגל הישראלי.
המארחת תחת שרביטו של אלישע לוי, כבשה ראשונה ויכלה להכפיל אלמלא שלח טייב את כדור העונשין לשמיים. סטפן שאלוי איזן במחצית השנייה, יוסי אבוקסיס קבע מהפך. הו אז, שמעו שחקני בית שאן שהישארותם בליגה הובטחה. יותר נכון, רובם שמעו חוץ מאלמוג חזן. השחקן הצעיר הבקיע את שער הבכורה שלו בליגה ורץ לחגוג עם השחקנים, אבל אף אחד לא רץ לחגוג איתו. בדקה ה-93, בית"ר קבלה קרן, טייב קשר את השרוכים ולא לקח חלק בהגנה, איציק קורנפיין עזב את הקורות ורץ לרחבת היריבה, ואישטוון פישונט קבע 2:3 – האליפות עולה לירושלים, מגדל דוד מעולם לא הזדקר גבוה כל כך. שחקני הפועל נשכבו על כר הדשא בבלומפילד ופרצו בבכי למשמע התוצאה במשחק המקביל, לקח להם כמה דקות בלבד לקום על רגליהם האחוריות ולזעוק שהמשחק מכור. כרגיל.
אחרית דבר: איתן טייב שאמר מאוחר יותר לעיתונות: "נתנו את המשחק לבית"ר", פרש לגמלאות. בית שאן ירדה ליגה אחר ליגה ופורקה, אך לאחרונה קמה מחדש לאחר שהתאחדה עם הפועל מסילות. מי המאמן? פורם השרוכים מהעמק.
הבגידה של שמעון גרשון
"ותמיד את איתי, מחכה שאחזור ואני כמו שיכור, מתעלם מהאור. מציירת תמונה שלי ושלה, צבעים לבנים שמיים כחולים".
שמעון גרשון צייר תמונה, התעלם מהאור ובאמת נהג כמו שיכור. 7 שנים הוא היה קפטן הפועל ת"א והוביל אותה לאליפות ו-3 גביעי מדינה. האדומים הריעו לו אפילו אחרי שהכניס את השער העצמי המגוחך מול מילאן בסן סירו וסתם את הגולל על המסע המופלא שלהם באירופה. להפועל לא היה סמל כמו שמעון גרשון במשך שנים והבלם היה התגלמות כל הערכים של התנועה האדומה. יציב, אינטילגנטי, נעים הליכות ובעיקר – שחקן נהדר. אבל במאי 2006, גרשון צייר תמונה בירוקים. הסמל האדום הבלתי מעורער הסתנוור מהכסף הגדול של ארקדי גאידמק ועבר לבית"ר ירושלים תמורת חוזה עתק. מאותו רגע, התפרץ הר הגעש האדום וגרשון הפך למוקצה. הפועלים התמימים לא הבינו כיצד סמל אהוב ומוערך, בן טיפוחו של שער 5, יכול לעזוב הכול תמורת כסף. מה זה כסף בכלל?
הבלם חזר לבלומפילד במדי בית"ר וראה רימון הלם נזרק לעברו מהיציע האדום, לצערם של האוהדים הוא נחת דווקא ליד יוסי אבוקסיס. באותה שנה גרשון הפך לבורג מרכזי בהגנה הבית"רית ועת הגיעה השעה, נעץ את המסמר האחרון בארון הקבורה של הפועל בחייו. בגמר הגביע ב-2008 נפגשו השתיים במשחק הגורלי. אחרי 0:0 משעמם, הבלם ניגש לבעוט את כדור העונשין האחרון של בית"ר לקול שריקות בוז רועמות. 4:5 נרשם בספרי ההיסטוריה אחרי שראובן עובד בעט ברשלנות. ערימת שחקנים בצהוב-שחור סגדה אז לגיבור החדש – שמעון גרשון.
אחרית דבר: בית"ר זכתה בדאבל, גרשון פרש והפך לסופר. השמועות מספרות שהוא עדיין מתעלם מהאור.
יוסי אבוקסיס מזגזג
"יוסי אבוקסיס, רציתי שתדע, כמה שונאים את הפועל בבירה".
פרט לתומר בן יוסף שסביר להניח יישב על הספסל, על כר הדשא בצד האדום יהיו שניים שעשו חיל גם בצד הצהוב. טוטו תמוז הוא אחד מהם, אבל האיש המעניין על כר הדשא יהיה דווקא מאמן הפועל ת"א. אבוקסיס גדל באדום ואחרי קדנציות בבני יהודה ובצפרירים חולון חתם בבירה. המנהיגות והאופי הווינרי התבלטו ובמהרה הוא הפך לגרעין המועדון. השחקן נתן את הנשמה על המגרש וביציע ידעו להעריך ולאהוב. הוא הציע לאשתו שמרית נישואים וקבע את תאריך החתונה במקרה או שלא, בדיוק על גמר הגביע. מי נפגשות? בית"ר והפועל. מי הניפו? האדומים. אבוקסיס הלך לחגוג רק עם טבעת, אך תקופת כהונתו בטדי צרובה במחרוזת השנים היפות ביותר של בית"ר. בדיוק בגלל זה, האוהדים לא סלחו כשעבר לשנואה האדומה. כל השאר – היסטוריה.
אחרית דבר: אבוקסיס מזגזג כעת בין הנבחרת להפועל ת"א.
אליפות על הראש של בית"ר
"ורמוט! הרוש הודף! והכדור ברשת, הכדור בפנים! 1:2 להפועל ת"א. האם זהו שער האליפות של הפועל ת"א?"
הזעקות של מאיר איינשטיין מה-15 במאי עדיין מהדהדות במשחקי הפועל ת"א. ילדים עומדים על הכיסאות וצועקים את המשפט הנ"ל תוך שהם חווים שנית את הרגע ההוא. עונת הקיזוז השנויה במחלוקת סידרה משחק אחרון בין בית"ר להפועל בטדי. ניצחון אדום פלוס אובדן נקודות של מכבי חיפה מול בני יהודה, והאדומים זוכים באליפות. בדקה 92, זהבי שלח את האדומים למקלטי הרדיו כדי לשמוע מה קורה בבית, בבלומפילד. בני יהודה במשחק הירואי סידרה תיקו מול החיפאים ונהרות של אדומים גלשו לעבר האצטדיון ביפו.
אחרית דבר: ערן זהבי רואה ספסל בפלארמו, בית"ר רואה תחתית בישראל.
באדיר חוגג עם הצלחת בטדי
"גם בתקופות הכי קשות, את שמך זועק ברחובות. צהוב זורם אצלי בווריד. בית"ר מאז ולתמיד. רואה אדום נהיה כמו שור. את המגל עם לום נשבור. במצווה אחת דבק: למחות את זרע עמלק".
וואליד באדיר, קפטן הקבוצה קיבל את צלחת האליפות לידיו ורץ חצי מגרש בטדי כדי להניף אותה מול עיניהם ההמומות של אוהדי בית"ר. כמה סימבולי. קבוצה שלא מכניסה ערבים לביתה וגנה זוכה לראות שחקן מהמגזר מוביל את השנואה ביותר לתואר הנחשק במבצרה.
אחרית דבר: עדיין אין שחקן ערבי בבית"ר. באדיר לא מסוגל לרוץ היום אפילו חצי מגרש.
היום, מול עיניהם של שונאיו האדומים ועיניהם מלאות התקווה של אוהדי בית"ר שבעי התחתית, יישב אלי טביב ביציע, בין הפטיש והמגל למנורה. הירושלמים רוצים להוכיח שהם שווים קנייה, האדומים רוצים לצחוק אחרונים. מי תצא עם ידה על העליונה? מה זה משנה, המספרים ביניהן מעולם לא היו החלק המעניין.