כולם ציפו שאולי הפעם יוכלו בצרפת להתרכז אך ורק בכדורגל. בדקה ה-61 כבש ריברי את השער ה-3 לטובת הנבחרת מול גיאורגיה, אך עד מהרה צמד הפרשנים ביצ'נטה ליזארזו וארסן ונגר, הזכירו למה ציפו כולם באותו הערב. בדיוק באותה דקה שבה ריברי חתם נצחון קליל, סגר חברו לנבחרת, כארים בנזמה, 900 דקות ללא אף שער במדי הטריקולור.
שריקות הבוז שליוו את החלוץ בסיום המשחק המחישו את חוסר האמון של האוהדים בשחקן. דבריו השבוע סביב אי-שירת ההמנון הוסיפו שמן למדורה שגם ככה בערה, והפכו אותו למוקצה בעיני רבים מהמקומיים, ובייחוד בעיני התקשורת. בין אם ישיר את ה"לה מארסייז" ובין אם לאו, דבר אחד כבר ברור: אם לא יחזור ליכולת שמצפים ממנו, את המשחק הבא יראה בנזמה מכורסת הטלוויזיה, כפי שכבר עושים נאסרי ובן ארפה.
חלוצה של ריאל מדריד הוא בהחלט לא חביב הקהל, וזאת בלשון המעטה. הפרשיות בהן היה שותף (פרשת נערת הליווי, התאונה בלמבורגיני שלו כשנהג בה שיכור) לא בדיוק עזרו לו להתקרב ללב הקונצנזוס הצרפתי. עוד בתחילת דרכו ביטא החלוץ המוכשר באופן גלוי את נטייתו הלאומית, כאשר נשאל איזו נבחרת הוא ייצג בעתיד: "אלג'יריה זו המדינה של הוריי, היא חלק מהלב שלי. צרפת זו המדינה שלי מבחינה ספורטיבית". לא תשובה מעודנת. ועדיין, אמירה שהייתה ללא ספק נסלחת ונשכחת אם הוא היה מגשים את התקוות האדירות שתלו בו בתחילת דרכו בטריקולור.
בתחילת החודש פרסם ה''ל'אקיפ'' את רשימת הספורטאים הצרפתים המרוויחים ביותר בשנה החולפת. בנזמה ניצב במקום הראשון והשאיר מאחור כוכבים פופולאריים כדוגמת ריברי וטוני פארקר. דירוגו בראש הטבלה הזכיר לרבים את דברי התוכחה של דודתו מלפני שנה, כאשר היא תיארה את חייה הקשים של סבתו של בנזמה, המרוויח 13 מיליון אירו בשנה. "אחרי שכולם ידעו שסבתא שלו חיה בשכונה כזו קשה, הוא לא יוכל להסתכל על עצמו במראה", גילתה הדודה, "הוא כוכב כדורגל, אבל עדיין, אסור לו לשכוח מאיפה הוא בא. הוא שכח מה זו תחושה של משפחה. הכסף גרם לו לאבד את הראש".
גם מאמנו במדריד, ז'וזה מוריניו, התחיל לאבד את האמון ולפקפק ביכולתו של החלוץ הסורר. רק 8 שערי ליגה כבש הצרפתי העונה, והופעתו האחרונה מול גיאורגיה במדים הלאומיים שמה חותמת נוספת על התקופה החשוכה ביותר בקריירה. ביום שלמחרת המשחק היה על החלוץ להתמודד עם גל ביקורות חסר תקדים. "יש פה סיפור על ילד עם כשרון עצום", טען פרשן RMC SPORT אריק די מקו, "אבל כבר תקופה ארוכה שהוא מציג יכולת בינונית מאוד במדי הנבחרת. אני חוזר ושואל: על סמך מה דידייה דשאן מבסס את החלטתו לכלול בכל פעם מחדש את בנזמה ב-11? אם דשאן ימשיך להתעקש על בנזמה, הנפילה תהיה קשה וכואבת".
והביקורות לא נעצרו כאן. שחקן העבר של סנט-אטיין וכיום אחד מפרשני הספורט המשפיעים בצרפת, ז'אן-מישל לארקה, לא חסך במילים וממש לא ריחם על בנזמה: "הוא הופך לבעיה אמיתית עבור הנבחרת שלנו. לפני כשנה-שנתיים יכולנו לראות בנזמה שרץ ורוצה להשתתף במשחק, היום המצב גרוע מאוד. אני משוכנע שיש פה בעיה שלא ניתן לפתור אותה. אין זה חיוני עבורנו שכארים ימשיך להיות בנבחרת".
פרשן יורוספורט, פלורן טוניוטי, בחר לקחת את הנושא קצת יותר בהומור כאשר צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "למזלו של בנזמה, היגואין (אשר נולד בצרפת) בחר לייצג את ארגנטינה. אם הוא לא היה עושה כך, הוא היה לוקח לו את המקום ב-11 גם בנבחרת". אאוץ'.
"מעולם לא שרתי את ההמנון. זו לא השירה שתגרום לי להבקיע שלושער במשחק הבא של הנבחרת" - זו הייתה האמירה שליבתה את האש. בנזמה שיחרר אותה כשהתראיין בשבוע שעבר בתוכנית הרדיו של מיודענו לואיס פרננדז, והצית מחדש את הקרקע הבוערת תחת רגליהם של שחקני הנבחרת.
"כבר תקופה ארוכה שאני שומע ביקורות על כך שאני לא אוהב את נבחרת צרפת. נהפוך הוא: עבורי ללבוש את מדי הנבחרת זה חלום שהתגשם, אבל אף אחד לא יכריח אותי לשיר את ה'מארסייז'. אם תסתכלו היטב, תוכלו לראות שלא כל האצטדיון מצטרף לשירת ההמנון" אמר, תוך שהוא חושב שהוא מגן על עצמו.
אבל במדינה שבה סוגיית הזהות נמצאת מדי יום בכותרות, התבטאויות מן הסוג הזה הן כמו דריכה על יבלת כואבת במיוחד. וגם כאן התגובות לא איחרו לבוא. בהודעת גינוי מטעם מנהיגת מפלגת "החזית הלאומית", מארין לה פן, אשר דרשה להדיחו באופן מיידי מהנבחרת, נכתב: "היחס המעליב של השחקן מכתים פעם נוספת את דמותה של הנבחרת הלאומית. היינו עדים למקרים כאלה בעבר ('פרשת נאייסנה' במונדיאל 2010, וקללות של שחקנים כלפי עיתונאים שליוו את הנבחרת ביורו 2012) וכיום אנחנו נתקלים בכך פעם נוספת. מדובר פה בשכיר חרב שמרוויח 1,484 אירו לשעה".
ובינתיים, בנזמה הוא הקרבן התורן על 'שולחן הניתוחים' של התקשורת הצרפתית. "הסיטואציה שהוא נקלע אליה היא לא קלה בכלל. בשנים האחרונות גם אני עברתי תקופות דומות בנבחרת וזה אף פעם לא היה פשוט", הגיב חברו הטוב ביותר פרנק ריברי, להלך הרוחות בתוך חדר ההלבשה. לעומת דידייה דשאן, כלי התקשורת הנוקבים כבר איבדו ממזמן את הסבלנות כלפי החלוץ. עוד הופעה כושלת הערב מול ספרד והביקורות יפסקו לאלתר. הגיליוטינה כבר מחכה מחוץ לסטאד דה פראנס.