הדרך הטובה ביותר לתאר את העונה החולפת של ברצלונה בשתי מילים תהיה - 'עונת מעבר'. סיום תקופת גווארדיולה, אי שם בקיץ הקודם, היתה הסנונית הראשונה. ואז טיטו וילאנובה חלה, מה שגרר היעדר סמכות מקצועית על הקווים. בהמשך הגיעו פציעות של שחקנים וותיקים, בלבול בהגנה, ההפסדים למילאן ולריאל, וכמובן ההדחה הטראומתית מול באיירן. והלחשושים. הדיבורים בבתי הקפה, בפאבים, ברחוב, בסלון. האסימון נפל. אם ירצו או לא ירצו, ולמרות אליפות יחסית קלילה, הסתיים עידן בקמפ-נואו. ועכשיו? מתחיל אחד חדש.
אחד הדברים שבאו לידי ביטוי העונה בברצלונה הוא התלות הגדולה במסי. הגדולה מדי. כשהפרעוש לא טוב, בארסה לא טובה. כשהוא לא פוגע, הקבוצה לא פוגעת. על אחת כמה וכמה כשהוא לא משחק כלל. ובעצם, פה קבור הכלב בבסיס השינוי שצריכה הקבוצה לעבור. במקום להתכחש לתלות הזאת, או לנסות להוכיח ש'הנה אנחנו יכולים בלעדיו', אפשר פשוט לנצל אותה. בעיני רבים, הגיע הזמן לחילופי משמרות. לא כקלישאה, אלא כתהליך ממשי של בניית קבוצה, בשילוב של צעירים, מסביב לפנומן הארגנטינאי. לשים אותו במרכז, באופן רשמי. שחקנים כמו צ'אבי ופויול אמנם כבר לא נותנים את אותה תפוקה כבעבר, אבל הם עדיין שם. הם יכולים לשמש כמנטורים נפלאים לדור הצעיר, ולהוביל את הקבוצה ברגעי האמת. הרגעים שדורשים ניסיון.
לברצלונה יש את אחת מאקדמיות הכדורגל המפוארות והמוצלחות בעולם. זה ידוע ומוכר. למועדון הקטאלוני שחקני בית סופר מוכשרים שיכולים, לצד מסי, להמשיך ולהצעיד את הקבוצה בשקט ובבטחה. חיזוקי רכש בהגנה, סדר במרכז המגרש ובעיקר מתן המפתחות בצורה גלויה למספר 10 ישלימו את המלאכה. תוסיפו לזה שחקנים מנוסים שכבר נוכחים במועדון, שוער חדש בין הקורות, ותקבלו את פרק ב' בסיפורה של בארסה הגדולה של מסי. כלומר, הייתם יכולים לקבל. כי מישהו בקאטלוניה לא חשב שזה רעיון טוב.
נכון להיום, ניימאר הוא כנראה אחד השחקנים המוכשרים ביותר בדרום אמריקה, אם לא המוכשר שבהם. הוא צעיר, מהיר, טכני ומעל הכל - יודע את זה. כמה שהוא יודע את זה. מצבורי האגו שיש לשחקן הצעיר, בסך הכל בן 21, לא יביישו גם אגדות כדורגל מוכחות. וזאת כנראה הנקודה - ההוכחה. המגדלים שבונים סביב ניימאר, שחקן עם רזומה מוצלח בגבולות ברזיל בואכה ליבטרדורס בלבד, הם חסרי פרופורציות. להגיד עליו שהוא השחקן השלישי בטיבו בעולם זה דבר אחד. להצהיר שהוא התקווה הגדולה של נבחרת ברזיל במונדיאל בשנה הבאה זה דבר שני. לשלם עליו כמעט 60 מיליון יורו, עם ציפיות לתמורה מיידית בזירה האירופית, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
יש כל כך הרבה דוגמאות לברזילאים מוכשרים שעשו את המעבר הבין-יבשתי בקול תרועה עם ציפיות בשמיים, ונכשלו. במקרה הטוב, הם פשוט נעלמו. במקרה הרע, הם הפכו לבדיחה. קרסו תחת חובת ההוכחה וחזרו הביתה. כונו 'פלופ'. העברת רוביניו לריאל מדריד היא מקרה די דומה. גם אז דובר רבות על הכישרון הצעיר מסאנטוס, שחצי אירופה רדפה אחריו. גם אז אמרו שעדיפה לו הליגה הספרדית הטכנית על פני ליגות אגרסיביות אחרות. גם אז שולמו עליו עשרות מיליוני יורו. וגם אז, התגלו הפערים בין פלמנגו וסאו פאולו לברצלונה ואתלטיקו מדריד. רוביניו עד היום נאבק בתווית הבלוף.
אלא שאצל ניימאר זה טיפה שונה. מבחינת כישרון, יש שיגידו שהברזילאי כבר עכשיו הרבה יותר מוכשר ממה שרוביניו היה בכל הקריירה שלו. גם סגנון המשחק הטכני שלו, עם פריצות מהירות, מתאים לזה של ברצלונה. אבל, וזה אבל גדול, ניימאר מגיע לברצלונה. ה-ברצלונה. קבוצה שהוגדרה כגדולה בהיסטוריה, עם השחקן שנחשב על ידי רבים לטוב אי פעם. פה זה כבר יכול להיות בעייתי.
ניימאר רגיל להיות במרכז. הוא המלך של ברזיל. כוכב. אייקון אופנה. הוא מקבל כבוד משחקנים, אוהדים, ואפילו שופטים. אבל באירופה? בספרד? בברצלונה? יש רק מלך אחד. ליאו מסי. יוהאן קרויף הזהיר בעבר ש"יותר מדי טבחים יהרסו את המרק", והוא יודע על מה הוא מדבר. מעבר לפערי הרמות בין ברזיל לספרד או בין הליברטדורס לצ'מפיונס, מעבר להתאקלמות במדינה ויבשת חדשה, ניימאר יצטרך לדעת לוותר על האגו ולשחק לצד מסי. לא 'עם', לא 'יחד'. לצד. להיות בצלו של הארגנטינאי, כינור שני.
את החיבור של ניימאר עם מסי ובארסה אפשר לחלק לשני תסריטים אפשריים, שחור ולבן. מצד אחד, זה יכול להצליח. בענק. הכימיה בין השניים תהיה נפלאה, על סף המושלמת, ותוסיף לכושר ההרתעה של המועדון. והתסריט השני? זה עלול להיכשל. בענק. שני שחקנים שרגילים להיות במרכז לא יסתדרו, ייכנסו אחד לרגליים של השני, ויתקעו את המשחק השוטף. במקרה כזה, בו מישהו יצטרך לפנות מקום ולהפחית ממעמדו, אין ספק מי ישלם את המחיר. בכך, למעשה, בארסה מסתכנת בהימור שיכול מאוד להיות שיתברר כטעות, ושום מכירת מרצ'נדייז לא תרכך אותה. וניימאר? הוא מסתכן בעצירת המומנטום של הקריירה הקצרה שלו, ובכניסה להיכל השמות של שחקנים ברזילאים בעלי פוטנציאל, שעשו את המעבר וכשלו. וכל עוד קשה להאמין שניימאר פשוט ייעלם, הסיכוי הכי טוב הוא שהחזרה לחממה הברזילאית ותואר ה'פלופ' נמצאים במרחק נגיעה. רוביניו, כבר אמרנו.