לכל מהפכה יש רגע מכונן, אותו אירוע שנחרת בזיכרון הקולקטיבי ומסמל את סוף השלטון הישן, את רגעי הפרפור שלו ותחילתו של עידן חדש. לימור לבנת, שרת הספורט, סימנה היום את הרגע הזה – תחילת 2014, כשאבי לוזון יסיים את הקדנציה שלו ויפנה את הבמה לעידן החדש, כפי שהשרה וחברי ועדת זליכה רואה אותו: "ללא ניגוד אינטרסים, ללא ריקבון מהעבר".
אז האם באמת היתה במסיבת העיתונאים האמוציונאלית תחילתו של הורדת המסך על ההתאחדות לכדורגל כפי שהכרנו אותה עד יולי 2013? עשרות ועדות היו בספורט הישראלי, רבות מהן התאדו בחום של יולי אוגוסט, אז מדוע שאוהדי הכדורגל יקנו עוד הצהרות בעצם?
פשוט כי הפעם המסר ברור, חד, ולא מפריח בועות באוויר אלא מכוון לליבו של עניין, בלי התחסדות, ללא מילות נימוסים מיותרות. כי לא היה פרט אחד שאנשי הוועדה והשרה השאירו למרווח של טעות, כי צמד המילים "ועדת יישום", דבר שלא היה בעבר, בא בכדי לוודא שזו לא תהיה הצגה חד פעמית ואחריה שוב מכבסת מילים. הכל הונח על השולחן.
אבל בעיקר התקבלה תחושה כי לראשונה יש פה התאגדות של גופים חזקים ממשלתיים של משרד הספורט והטוטו, שכיוונו ישר לראש וממנו לגוף כולו, ולא הסתפקו באמירות אמורפיות. "המבנה של הכדורגל כאן רעוע ולא מכבד אף מדינה במאה ה-21", אמר פרופסור זליכה ולא חסך, "יש פה תהליכי מינוי רקובים, ניהול רקוב וניגוד עניינים".
האמוציות והדרמה שהיו בבית סוקלוב, כל אחד ומי שהוא מייצג אותו, עיתונאי או פוליטיקאי, הבהירו ששני הצדדים יודעים שמה שהיה לא יהיה. הכדורגל הישראלי הניע את גלגלי המהפכה. זה אמנם מגיע דרך התערבות חיצונית ותחת "כפיה" פחות נעימה לעין לכאלו ואחרים, עוד ינפנפו מול כולם באיומים של סילוק מפיפ"א ויתר המנטרות המוכרות, אבל זהו זמן הפציעות, כי גם לכך התשובות היו מוכנות ("לא נתערב, אבל אם לא יהיה שינוי אנחנו לא מחויבים לתת 80 מיליון שקלים בשנה להתאחדות", אמר יו"ר מועצת ההימורים צחי פישביין). הדרך נכפתה כי הכדורגל הישראלי, וממש לא מימי אבי לוזון, מתנהל ללא שקיפות, עם ניהול שנוי במחלוקת, והוא הראשון שצריך לעמוד בתחנה ולשבת בכסא הנהג.
והאוחז בהגה אבי לוזון עומד עכשיו כשגבו אל הקיר, כשהאקדח מונח על השולחן. מה האופציות העומדות בפניו, האם ראשי הקבוצות שמנסים להקים מנהלת בשיתוף עימו, יפנו לו עורף כשכספי ההתאחדות ייאבדו, וקבוצות מרכז ותחתית הטבלה שהיו הבסיס של היו"ר ברחוב אבא הלל יבינו שהם צריכים לחפש את הלחם אצל הגביר החדש?
האם הוא יהיה "האבי לוזון" שכולם מצפים ממנו, זה שיילך להילחם, על אפכם וחמתכם, בכל העולם ואחותו וינסה לשמור על הכיסא דרך ההיאחזות בגוף הישן של מוסדות ההתאחדות אשר יילך אחריו באש ובמים, או שגם הוא בתוכו החל הבוקר להפנים שתקופת המשילות נמצאת בפני סיום ועידן חדש עולה מעל איצטדיון רמת גן? זה לא אחד התסריטים שניתן להעריך שיקרו, כאוס היא המילה המתאימה לעתיד הקרוב. ההיגיון אומר שאחרי הדרמה בבית סוקלוב נראה מהומות דומות לאלו שבכיכר תחריר, התוצאות שלהן? אללה הוא אכבר.