יש הרבה סוגים של שחקנים בעולם, אבל הזן הכי מוצלח וטוב, הם מתי המעט שיש בהם קצת מכל דבר. מן הסתם, התקרה של השחקנים הללו מאד גבוהה. כמו דם 0-, הם מהווים מצרך מאד נדיר ומבוקש.
בד בבד, יש גם הרבה סוגים של תארים שמועדונים לוקחים. בהגנת ברזל, במשחק קבוצתי יעיל, בהתקפות מתפרצות, בטיקי טאקה, במשחק הקרבה.
מוזר לומר זאת, בוקר אחרי זכיה בגביע, אבל להפועל באר שבע, אין כלום מזה. יש לה את ז׳וסוואה, וזהו. אם נתלה באילנות גבוהים, כשיש לקבוצה שחקן שעולה ככה לגמר, אז כמו שהיה לברזיל את רונאלדו בגמר מול גרמניה ביוקוהמה או לשיקאגו את מייקל מול הג׳אז, אין ליריבה, טובה ככל שתהיה, שום סיכוי.
הגדוּלה העצומה של שחקנים כאלה, היא שהם מבינים שבסוף, מדליית הזהב שלהם שוקלת אותו דבר כמו זו של המחליף שיושב בקצב הספסל ולכן, בחכמה רבה, אין הם מקטינים את מי שסביבם, להיפך. הם מזינים אותם, מטפחים אותם ורוצים תמיד שישתפרו בכדי שיעזרו להם להשיג את המטרה לשמה הם התכנסו.
הרי בסופו של דבר, נוצר מצב בו יש בסיפור דמות אפית, היסטורית. כוכב אחד, אמיתי לכל דבר, נוצץ, בוהק, בעת שסביבו עומד סגל שלם של בני אנוש רגילים אל מול הגדרת תפקיד אחת שבאמת לא מורכבת מדי. פשוט, לא להרוס לו. חצי הגמר הייתה מראה מושלמת לזה, אתמול בגמר כבר אף אחד לא לקח סיכון.
פנטזיסט אחד, מעל כולם. רונאלדו (getty)
אם זה תלוי באוהדי ב"ש? הם כבר מאוהבים. צריך לעשות לז׳וסוואה סקין בפורטנייט. לעשות גרפיטי שלו על בניין רכבת 4 קומות בבאר שבע. לכתוב עליו סיפורי ילדים. שירים. מחזות. אגדות עם. מנגינות. לתלות בתמונה בסלון ולקעקע על העור. צריך ללמוד ממנו, מהאופי הבלתי מתפשר, מהצניעות העצומה, מההבנה שזה שאתה הכי טוב לא הופכת אותך לאדם אחר.
כולם הרי יודעים שפנטזיונרים הם זן שחקן הכדורגל האהוב על כל אוהד, הבודדים מתוכם שהם גם ווינרים זו הגשמת חלום כבר. היהלום מפורטוגל הוא בדיוק כזה הרי. האסתטיקה לא באה ע״ח מספרים, היופי לא בא במקום ת׳כלס. המנהיגות, לא באה יחד עם יהירות. אצלו, השלם עולה על סך חלקיו למרות שכל החלקים הם מסוג א׳.
כן, היה גם גביע. שהגיע אחרי 23 שנים ו-2 הפסדים מאד כואבים בגמרים בטווח השנים ולכן השמחה באמת גדולה. ולא, אין דרך להסביר איזה מוזר זה לראות משחק עם חשיבות רגשית כה עצומה מול טלויזיה, גדולה ככל שתהיה. הכל מוזר. אבל זה לא משנה.
הבוקר, נחגוג את הגביע, לפני תקופת אי ודאות קשה, עת שהדבר הודאי היחיד הוא שאתמול שחקן נוסף שלנו קיבל סופית מקום שמור בגן עדן, עם כל גדולי האומה שכוללים זרים שבאו ממדינה ומנטליות אחרת, והפכו להיות הכי הפועל באר שבע שיש. אובידיו הובאן, טוני וואקמה, ג'ון אוגו, סיאד חלילוביץ', מיגל ויטור ועכשיו גם ז'וסוואה. איזה כיף.
המשיך את המורשת. אבוקסיס והגביע (צילום: אלן שיבר)