מכבי חיפה השיגה רצף די מדהים של 45 שנים בשמינית גמר גביע המדינה, וספק רב אם הוא ייקטע בסיבוב ח' מול הפועל כפר סבא. לפני שנה בדיוק, כששתי הקבוצות במקומות די זהים לאלה שהן נמצאות בו כעת, צמרת ליגת העל והליגה הלאומית, רמסה חיפה 0:5 את כפר סבא. אלא ששני הנתונים הללו – הרצף בשמינית וניצחון אשתקד - אינם מצליחים להרגיע את הקבוצה של אלישע לוי.
יש לכך כמה סיבות: הראשונה, והכי אלמנטרית וטריוויאלית, היא שחיפה רוצה לנצח בכל משחק, ובוודאי אם הוא מפגש נוק-אאוט שהפסד בו יבייש את המועדון. הסיבה השניה היא שחיפה לא מצויה בכושר משכנע. היא אמנם מדורגת שניה בליגת העל, עם אותו מספר נקודות כמו הפועל תל אביב, אך הירוקים מודים כי "הכדורגל שלנו לא מרהיב השנה. אנחנו כמעט לא מביסים קבוצות ולא סתם הפועל כבשה 12 שערים יותר מאיתנו". אולם שתי הסיבות הראשונות, חשובות או רלוונטיות ככל שיהיו, אינן מסבירות לבדן את החששות והתחושה הלא נעימה במחנה החיפאי. גוסטבו בוקולי מסביר זאת במלים אחרות: "כבר 13 שנים לא זכינו בגביע המדינה. תמיד משהו במפעל הזה מתקלקל לנו. אני לא יודע מה הסיבה, כי אם הייתי יודע אז הייתי כבר הייתי מנסה לתקן אותה. אבל באופן כללי בשנים האחרונות אנחנו לא מצליחים בהרבה משחקים גדולים, וזו בעיה".
בוקולי מכוון זרקור על נושא כאוב ונכון. מאז שזכתה להניף את הגביע ב-1998, בניצחון על הפועל ירושלים בגמר, סבלה חיפה משרשרת של אירועים כואבים ומביכים. ב-2001, מול מכבי פתח תקוה החלשה בחצי הגמר, היא הוליכה 0:2 עד הדקה ה-86 ועדיין הצליחה להפסיד 3:2 בהארכה. היא הפסידה להפועל רמת גן ב-2007 כאשר זו הייתה בליגה השלישית. שלוש שנים לאחר מכן הפסידה לה שוב, כאשר הפעם רמת גן בתחתית ליגת העל ומשחקת באופן מביך. הפסדים מול קבוצות נחותות שהתגוננו וגנבו ממנה ניצחון היו גם ב-2008 (1:0 לנתניה), 2006 (2:0 לבני יהודה בר"ג) ו-2005 (הפועל חיפה שירדה ליגה גברה עליה בפנדלים לאחר 3:3). בכל השנים האלה חיפה הובסה פעמיים – 3:0 להפועל באר שבע (2003) ו-5:1 לבית"ר (1999) - אך היו לה הרבה יותר הפסדים צמודים ומעצבנים, כולל ארבע הדחות בדו-קרב מהנקודה הלבנה, כולל פעם אחת בגמר (2002) מול מכבי תל אביב לאחר שג'ובאני רוסו החטיא פנדל, שהיה מעניק לה דאבל.
הוויה דולורוזה של הירוקים בגביע לא התחילה בעשור האחרון. "אף פעם לא היינו קבוצת גביע ויש המון רגעים קורעי לב במפעל הזה לקבוצה עוד משנות ה-50' וה-60'", מציין איציק הברמן, ההיסטוריון הרשמי של מכבי חיפה ומי שכותב טקסטים נפלאים על משחקי עבר באתר המועדון. עד שנות ה-90' הצליחה חיפה להפסיד בשישה מתוך שבעה גמרי גביע. בראשון, שנערך ב-1942, עוד הובסה 12:1 בידי בית"ר תל אביב, אך בשלושת הגמרים הבאים הפסידה בהפרש שער בודד.
הראשון, ואולי הכואב ביותר, היה מול היריבה העירונית המרה הפועל חיפה ב-1963, שניצחה משער של שמחה אורן בדקה השלישית. "העצבנות הבלתי רגילה הורגשה כבר מהדקות הראשונות ותפסה כל אחד מהשחקנים עד לדקות הסיום", תיאר עמוס שוורץ בחדשות הספורט. "מכבי, בתלבושת ירוק-לבן, שבא לאיצטדיון ישר מפנסיון "שולמית" על הכרמל, פתח בשתי התקפות ראשונות שהוחטאו על ידי בעיטותיו של שמולביץ לחוץ, ואילו הפועל, בתלבושת אדום-לבן, שהגיע למגרש דקות אחדות לפני השריקה מפנסיון בקריית טבעון, השיב בהתקפה נגדית. הקהל, שלא הספיק עדיין להתמקם דיו, התרומם כבר בדקה השלישית על רגליו כדי להריע בהתלהבות לשער הראשון של הפועל, שכפי שנתברר בדקות ההמשך, היה גם השער היחידי, שער הניצחון".
חוסר המזל וההפסדים קורעי הלב של חיפה בגמר הגביע נמשכו ב-1971 עם שער ניצחון של יהודל'ה שהרבני מהכח רמת גן (1:2) וב-1985 עם שערו המפורסם של אלי אוחנה בדקה ה-86 לרשתו של אבי רן. בתווך היה הפסד מפורסם וכואב לא פחות למכבי ת"א בחצי הגמר של 1983, כאשר בתום 120 דקות התוצאה הייתה 4:4 וחיפה הפסידה בפנדלים. ההפסדים מהנקודה הלבנה הפכו לתופעה טראומטית כאשר ב-1987 חיפה הפסידה שוב למכבי ת"א לאחר 3:3 בתום ההארכה. זו גם הייתה התוצאה בגמר מול בית"ר שנתיים לאחר מכן.
רק בשנות ה-90' זכתה חיפה להשתחרר מחדלון הגביע עם ארבע הנפות. "הראשון הוא אולי המפורסם ביותר במשחק מול הפועל פתח תקוה ואברם גרנט, כשהוא איבד את העשתונות על הקווים", משחזר אלון חרזי את ה-1:3 הזכור לטוב ולרע מ-1991. שנתיים לאחר מכן חיפה שוב זכתה עם שער דרמטי של ראובן עטר מול מכבי תל אביב בדקה ה-77, וב-1995 גברה על הפועל חיפה בדרבי באיצטדיון רמת גן. "בגביע האחרון שלנו מול הפועל ירושלים לא הייתי בקבוצה באותה עונה", מזכיר אלון חרזי, "כי שיחקתי אז בבית"ר וזכינו באליפות. לאחר שפרשתי לפני שנתיים, שני השחקנים היחידים של המועדון שזכו להניף גביע הם אריק בנאדו וניר דוידוביץ'. אפילו יניב קטן, שזכה כבר בהכל, עדיין לא לקח גביע. גם לא גוסטבו בוקולי. זה די מוזר, אבל אתה מכיר את הקלישאה: לגביע אולי באמת יש חוקים משלו".
אולי, ולמעט עשור בודד סבלה מכבי חיפה בגביע מהרבה מאוד חוסר מזל. אבל אסור שהכשלונות והאכזבות בגביע יסתירו בעיה אחרת, חמורה ומדאיגה יותר: נסו להיזכר במשחקים באמת גדולים וחשובים של מכבי חיפה בעת האחרונה. בכמה מהם הפסידה ובכמה ניצחה? היא אמנם העפילה פעמיים לשלב הבתים של ליגת האלופות לאחר ניצחונות במפגש כפול מול שטורם גראץ ורד בול זלצבורג, אך מהם לעומת ההפסדים קורעי הלב מול רוזנבורג ומאלמו בבית (פעמיים הדחה מליגת אלופות), התיקו מול בני יהודה במחזור האחרון בבלומפילד ואובדן האליפות, ההפסד להפועל בקרית אליעזר בעונה שעברה במשחק העונה, אובדן האליפות במחזור האחרון למכבי תל אביב ב-2003, ה-1:0 להפועל ת"א ב-1986 מאותו שער של גילי לנדאו וכל ההפסדים ההזויים והכואבים בגביע המדינה ב-13 השנים האחרונות. מנגד, ספק אם ניתן להיזכר ביותר מניצחון חשוב אחד: משחק העונה לפני שנתיים שבו חיפה אמורה הייתה לנצח את הפועל 0:7 והסתפקה בשער בודד של יניב קטן.גורמים בכירים במועדון מודעים לבעיה. "כנראה שזה לא ב-DNA שלנו לבוא ולשחק על תוצאה", מציין גורם בהנהלה. "אם צריך לקבוע רצף של ניצחונות או לזכות באליפויות, אין אף קבוצה טובה מאיתנו בדור האחרון ובעשור האחרון. אבל כשצריך ניצחון בודד במשחק גדול, אנחנו מתקשים. אולי אנחנו פשוט לא מספיק רעים". גורמים מחוץ לקבוצה המקורבים להנהלה מציינים את אלישע לוי כסיבה אפשרית. "יש באלישע את כל התכונות שאני אוהב באיש ספורט, אבל תשווה אותו לאלי גוטמן, שיש בו בהרבה מאוד תכונות שאני אוהב פחות, ותגיד לי מי רע יותר מבין השניים".
גם על גוסטבו בוקולי, כדורגלן ואדם נפלא, איש לא יאמר שהוא רע. "תראה, אני חושב שיש משחקים שצריך לבוא ולנצח בהם ולא משנה איך", מסכם הקשר הברזילאי. "צריך לשחק על תוצאה, אבל אנחנו תמיד מנסים לשחק כדורגל יפה. כך רוצים במועדון וכך רוצים האוהדים, וכך גם אנחנו השחקנים רוצים. זאת מכבי חיפה. לכן, גם למשחקים הכי גדולים אנחנו באים ומנסים לשחק התקפי ויפה. הרבה פעמים גם הובלנו. אבל המון פעמים איבדנו את היתרון בדקות האחרונות. זה כל כך כואב. במיוחד בגלל שאתה לא ממש מבין מדוע".