יוסי בניון: "אם נעלה לטורניר, אוכל לפרוש בראש שקט"

אין הרבה שחקני כדורגל ישראלים, אם בכלל, שחוו את הקריירה שלו יוסי בניון. המנהל המקצועי של נבחרת ישראל נגע בפסגות הגבוהות ביותר של הכדורגל העולמי, וגם היה חלק מרגעים פחות נעימים במהלך הקריירה. בראיון מקיף ל"זו אגדה", סדרת ראיונות מיוחדות לכבוד 75 שנים למדינת ישראל, עבר בניון על התחנות בקריירה שלו וסיפר את הסיפורים שעיצבו אותה, והתחיל בירידת הליגה עם הפועל ב"ש ואותו שער מפורסם שלאחריו מירר בבכי.

"בהפועל ב"ש הרגשתי שאני חייב להוביל, אני חייב לקחת אחריות ולתת מהיכולות שלי כדי שיהיה לקבוצה סיכוי להישאר", הוא משחזר, "היו חבר'ה טובים בחדר ההלבשה בהתחלה נתנו לי הרגשה טובה. היו שמעון ביטון, אורן סגרון ודודו חפר. מצד שני, זה הפריע לחלק מסוים שבא ילד צעיר ופתאום מדברים עליו והוא לוקח את הכותרות בעיתונים, גם בעיתונים המקומיים. הקשו עליי מאוד. אם לא היה לי אופי חזק, הייתי מתרסק. נתנו לי תחושה לא טובה. תוך כדי משחק שחקן שלך בקבוצה יכול להגיד לך 'אנחנו לא רוצים אותך פה, תלך מפה'. או פתאום, בחדר ההלבשה 'מי אתה? לקחת את כל הכותרות. אתה חושב שאתה כוכב?'. ואני לא דיברתי. מצד אחד הייתי מאוד ביישן, מצד שני על המגרש אני לא רואה אותם ולא סופר אף אחד ועושה מה שצריך לעשות ועומד על שלי. אני מזל שור ואני עקשן. בסיבוב השני הצלחתי להפוך את היוצרות בחדר ההלבשה. ראו שאני בסדר... פשוט באתי לעזור לקבוצה ולעשות את המקסימום מבחינה מקצועית. סחפתי גם את הקהל מאחורינו וזה התחבר".

"היו שם שחקנים בני 30 ומעלה שלא רצו להסתכל... אף אחד לא רצה לבעוט את הפנדל ההוא", הוא ממשיך, "אמרתי שאני הולך לבעוט, לא מעניין אותי. שאלו מי רוצה לבעוט ואמרתי שאני לוקח את הבעיטה. אנשים לא רצו להתקרב. דקה לפני הפנדל, כשהלכתי להביא את הכדור... זו היתה תקופה שכולם נכנסו למגרש, היה חבר הנהלה מאחורי השער שאמר לי שהמשחק של בני יהודה נגמר 1:1 ואם אני מבקיע, אנחנו נשארים בליגה. הגעתי לבעיטה, עוד לא בן 18, עם צמרמורות בגוף. פתאום החמצתי, והכדור חזר אליי ועם הדרדל'ה בשמאל אני מבקיע. טירוף של החיים. פתאום אתה קולט שמשהו לא בסדר. האוהדים עשו לי עם הידיים ואתה אומר איך יכול להיות? אמרו לי שבני יהודה נגמר 1:1. היינו על הרצפה ואמרו לנו שבני יהודה ניצחו 1:2. זה היה רגע שקשה לתאר. זה ספורטיבי, אבל מרגיש כמו סוף העולם. היו כמה שבועות מאוד קשים".

המעבר הראשון למכבי חיפה
"היו כמה הצעות. הייתי אוהד בית"ר, אז התחיל דיבור עם בית"ר ירושלים. רציתי להיות בבית"ר ירושלים. לצערי אז היו הרבה דיבורים על החוזים. על המפיות, כסף שחור... ואני ילד מדימונה, מה לי ולזה. עמדתי לסגור בהפועל פ"ת של גיורא שפיגל, כמעט סיכמתי ואז בני טבק שיכנע את אבא שלי להיפגש עם יענקל'ה שחר. נפגשתי איתו ואהבתי את היחס וההתנהגות וסגרתי ב-50 אחוז פחות מהפועל פ"ת. אמרתי שזה המועדון שאני רוצה להיות בו ומפה אני יכול להתקדם הלאה".

מסנטנדר לפרמיירליג
"הרגשתי שאין לי לאן להשתפר. סיכמתי בוולנסיה לכמה שנים, אבל לא היה לי דרכון ספרדי. הגשתי בקשה לאזרחות ואישרו לי שעוד שנה אקבל. הם רצו שאושאל עוד שנה לסנטנדר ואני נכנסתי לראש שאני לא יכול להישאר עוד שנה, שרק אלך אחורה. פתאום באו הצעות מרוסיה ומאנגליה, מבולטון. טסתי לאנגליה במטרה לחתום בבולטון ועל הדרך פיני זהבי דיבר עם הסוכן שלי ואמר לו להיפגש עם ווסטהאם בלונדון לפני כן. הסכמנו להיפגש. ישבנו עם המאמן בלונדון והיה חיבור ממש טוב. ואז נסעתי לבולטון לבדיקות רפואיות כדי לחתום. אני מתחיל את הבדיקות ומוציאים לי דם ועושים לי בדיקות כושר והלב אומר 'לא, אני צריך לחתום בווסטהאם'. לקראת סוף הבדיקה הורדתי את המכשירים וביקשתי זמן לחשוב".

"המאמן קלט, הכניס אותי לחדר, נעל אותי עם הסוכן ואמר לי שאני לא יוצא מהחדר עד שאני חותם לארבע שנים. אמרתי לו שאני צריך לחשוב יום-יומיים והוא לא הסכים שאצא מהחדר עד שאחתום. יצאתי לרגע ויצאה ידיעה שחתמתי לארבע שנים בבולטון. בינתיים בטלפון קיבלתי 100 שיחות ממאמן ווסטהאם והוא כותב לי 'בבקשה, אם אפשר לעשות משהו. אני רוצה אותך'. התקשרתי אליו וכמו סוחר, ניצלתי את הרגע ואמרתי לו שאם הוא רוצה שאחתום, החוזה צריך להיות ככה וככה, העליתי את החוזה, הכפלתי דברים, עשיתי הכל. אמרתי לו שאם הוא נותן לי את כל התנאים, אבוא אליהם. הוא אמר לי 'מה שאתה רוצה'. נכנסתי לחדר, אמרתי לסאם אלרדייס שאני מצטער, אני מרגיש שאני לא יכול להיות בבולטון, אלא להיות בווסטהאם. לחצתי לו את היד וחתמתי בווסטהאם ל-4 שנים. הוא היה עצבני והתראיין לאחר מכן ופתח עליי, אבל חודש אחרי הוא בא לשחק מולנו בליגה ואמר שהטעות היתה שלו, אסור היה לו לתת לי לצאת בלי לחתום".

ההפסד בגמר הגביע לליברפול
"היינו צריכים לזכות בגביע, ואני אגיד לך מי אשם.. מאמן נבחרת ארגנטינה היום, ליונל סקאלוני. הוא שיחק איתנו ובדקה ה-90 החלוץ ג'יבריל סיסה... נתפסו לו התאומים וביקשנו ממנו להרחיק את הכדור לאמצע, לחצי. מה הוא עשה? הוא הוציא את הכדור ליד הקרן שלנו. ליברפול היו גמורים, אבל ריסה, עם האאוט הארוך שלו, זרק לתוך הרחבה, הם לחצו, הבלם הרחיק לא טוב עם הראש, הכדור עבר לידי. אני הסתכלתי על הכדור וג'רארד בא מ-30 מטר והבקיע את השוויון והמשחק הלך להארכה והפסדנו בפנדלים. עלינו לאוטובוס והוא בכה בלי הפסקה כי אבא שלו עלה לאוטובוס והאשים אותו לידנו. 'הכל בגללך, זה עליך'. בפנים קיללתי אותו מפה ועד להודעה חדשה. אלה רגעים שקשה להסביר. זה היה גמר מיוחד".

השער מול ריאל מדריד בברנבאו
"אמרו לי שכשכבשתי את השער, כאילו היתה רעידת אדמה בדימונה. הרגשתי טירוף, אבל אתה לא מעכל את התגובות של האנשים. הבניינים רעדו, שמעו אנשים צועקים. אלא רגעים לכל החיים. רפא סמך עליי שאעמוד על הריבאונד ואסגור את המתפרצות וכל המשחק לא נכנסתי לרחבה. מאלוהים, במצב נייח הזה, אמרתי שאני נכנס. זו הפעם היחידה. שמר עליי היגוואין ואמרתי לו 'עזוב אותי, גם ככה אני לא נכנס'. פתאום לפני ההרמה אני קולט שהוא לא מסתכל עליי. הלכתי מאחורה, עליתי לראש ומצאתי את עצמי לבד. יש תמונה שרואים את ראמוס פורש את הידיים כאילו שואל 'איך יכול להיות שהוא לבד'? נשארתי לבד, עצמתי עיניים, פגע בי הכדור ונכנס".

מערכת היחסים המורכבת עם רפא בניטס
"קודם כל, בגדול, זו אהבה. הוא שיפר אותי, הביא אותי לליברפול, אבל יש רגעים של אי הסכמות. היו רגעים שהרגשתי שהגיע לי יותר והוא נתן לי פחות. הקהל התאהב בי בליברפול ושרים לי כל משחק ופתאום הוא מחליף אותי וקוראים בוז. זה בא נגדו, אז הוא בא עליי. הוא בא אליי אחרי משחק ואומר לי 'אנשים חושבים שהם מבינים כדורגל'. אמרתי לו שהבקעתי שער ובישול, העיתונים בחרו אותי למצטיין, הקהל שר לי כל המשחק ושרקו לך בוז. יכול להיות שכולם טועים ורק אתה צודק? אולי אתה טועה. בשנה האחרונה הרגשתי שאני לא מקבל את הקרדיט. החלטתי שאני צריך להתקדם אם הוא נשאר. בסוף הוא ניסה לשכנע אותי להישאר. בסוף התחברנו שוב בצ'לסי. הוא הגיע לצ'לסי בהמלצה שלי. רומן שאל אותי עליו. רומן התחבר אליי עוד מהמשחקים של הנבחרת עם אירלנד. הוא הציע לי להגיע לצ'לסי הרבה לפני ולא רציתי. כשסיימתי בליברפול, הוא אמר לי 'סוף סוף תבוא לקבוצה שלי' ואמרתי לו שכן. אני מוכן להגיע. הוא היה מתייעץ איתי על שחקנים. ביקשתי ממנו להביא את רפא. היתה תקופה בצ'לסי שלא הלך כ"כ טוב והיה צריך מישהו שייצב. אמרתי לו שנטו מקצועית, הוא ייצב את הקבוצה ואני מאמין שנזכה בליגה האירופאית ובאמת זכינו. אנחנו ביחסים מצוינים עד היום".

אם היה צריך לבחור קבוצה אחת, באיזו קבוצה היה משחק
"בחו"ל ליברפול ובארץ, כמו שאמרתי אני תמיד הולך עם הלב, אם הייתי צריך לעשות את הקריירה בקבוצה אחת, ואני גדלתי כאוהד בית"ר ירושלים ואני מאוד אוהב את הפועל ב"ש, אבל אני לא מתבייש להגיד שהייתי רק במכבי חיפה".

החזרה למכבי חיפה
"חזרתי לאן שהרגשתי שהבית שלי. היו לי הצעות בהרבה יותר כסף משני מועדונים. חזרתי לאיפה שהלב שלי. קיבלו אותי בצורה מדהימה. באו לנמל התעופה מאות אוהדים, משהו שלא נראה שנים. עשיתי הכל כדי להצליח, לפעמים דברים לא מסתדרים כמו שאתה רוצה. לצערי, בתחילת השנה השניה המציאו שטויות ושמועות ותירוצים מפה עד להודעה חדשה. שאני עושה נזק בחדר ההלבשה, שאני סוכן שחקנים, שאני מביא שחקנים ומקבל כסף, כאילו לא עשיתי מספיק כסף בחיים שלי. דוגמא קטנה: המועדון סיכם עם בלם ספרדי בשם מארק ואליינטה. הוא הגיע לישראל ופתאום קיבלתי טלפון מיענקל'ה שאמר לי 'תקשיב, יש בעיה. הוא רוצה לחזור עם אשתו, לא רוצה לחתום. אתה מדבר ספרדית, תשכנע אותו. התקשרתי, שכנעתי אותו. אמרתי לו שאדאג לו ולמשפחה. המציאו שמועה שאני הסוכן שלו. אלה הנשמות הטובות".

"אם הייתי רוצה להיות סוכן, הייתי סוכן. זה לא מעניין אותי, זה הכי רחוק ממני. אני צריך לקחת שקל וחצי כדי להביא שחקנים? רחוק מהאופי שלי, רחוק ממי שאני. המציאו עוד דברים שלא יצאו. במשחק הראשון נגד בני יהודה בו נפצעתי.... המציאו שמכרתי את המשחק, אותם 3-4 המציאו שאני ואלירן עטר מכרנו את המשחק. אני עם קרע, מקבל 4-5 זריקות, אבל 'מכר את המשחק'. אז התחילו לקלל ביציעים. היו כאלה ואחרים שקשורים למכבי חיפה מהעבר שמילאו לחלק מסוים... שיוסי ככה ובחדר הלבשה ובגללי קטן לא במכבי חיפה, שזה מופרך לגמרי. בדיוק להיפך. דברים כאלה. ניסו לאיים עליי מיליון פעם ושלחו לי הודעות שיפגעו במשפחה ושישחטו אותי ואת המשפחה, אבל אני לא מפחד. אני גדלתי במקום שאני לא מפחד. אני יודע מי אני, יודע מה עשיתי. תנסו לפגוע בי או באחד הילדים שלי, אתם תיפגעו. הם ניסו לפגוע ואיימו עליי, אבל אני התרכזתי בלסיים בצורה יפה. הם פעם אחת באו לאימון מולי מאה עם אלות. אני יצאתי מולם.. 'שמישהו ינסה לגעת בי'. הם באו באימון מסכם לפני הגביע רעולי פנים עם אלות. כל השחקנים פחדו ואני יצאתי מהשער הראשי".

"זה עושה עוול לאוהדי חיפה כי רוב אוהדי חיפה הם אוהדים טובים והם נתנו לי את כל הכבוד שיכלו לתת. האכזבה היחידה של האוהדים הטובים היתה שעברתי למכבי ת"א. אבל אף אחד לא עשה בכוונה כדי לפגוע. סיימתי את הפרק שלי שם, זה היה צריך להסתיים אחרת. מכבי ת"א זו הקבוצה שרצתה אותי ומבחינה מקצועית ראיתי שזה נכון ללכת לשם. כשחתמתי במכבי חיפה, אמרתי לאשתי שתוך חודשיים-שלושה יקללו אותי, אבל אני אוהב את הכדורגל ואני רוצה ליהנות מהמשחק עצמו והדבר הנכון מבחינתי היה לחזור למכבי חיפה ולא עניין אותי כלום. אני ציפיתי שאם הקהל שורק לי בוז, או יקלל אותי, זה יהיה על הדברים האלה. על המקצועי. זה לא היה מקצועי, המציאו עליי שמועות".

"הם איימו עליי ש'יורידו אותי'. יש לי הקלטה עד היום שאחד האוהדים הבכירים אומר שהוא ישלח מישהו שיוריד לי את הרגליים והוא לא ידרוך יותר. מכבי חיפה ביקשה שאגיד תלונה במשטרה והם טענו שאני שלחתי עבריינים לאיין עליהם. השמועה הזו רצה עד היום אצל אוהדי מכבי חיפה מאחורי השער. מי אתם שאשלח לכם אנשים? מה לי ולכם? המציאו את כל הסיפורים האלה כדי להוציא אותי רע. לצערי, עד היום כל משחק של מכבי חיפה מקללים אותי מאחורי השער. זה הקומץ שחי מהשמועות והסיפורים. אם זה מה שעושה להם טוב, שיקללו, שישירו, שיצליחו, אבל רוב הקהל יודע את האמת ואני מרגיש את זה ביומיום ברחוב. אוהדי מכבי חיפה מחבקים אותי, מעריצים אותי, זוכרים לי את הרגעים הטובים ואני זוכר למכבי חיפה את הרגעים הטובים ואני חי טוב עם עצמי. בדיעבד הייתי חוזר על זה מיליון פעם והייתי חוזר על זה מיליון פעם וחוזר למכבי חיפה ועושה אותו דבר".

הפספוס בנבחרת ישראל
"לא יכול להתלונן על הקריירה... היתה לי קריירה מושלמת, אבל זה משהו שבאמת סוגר את כל התמונה. אני מאוכזב שלא הגענו לטורניר גדול, אבל אני שלם עם עצמי כי עשינו הכל כדי שזה יקרה. הייתי שלם עם כל מה שעשיתי במשחקים, באימונים, הייתי שם את הנבחרת לפני כל קבוצה, אם זו ליברפול או כל קבוצה אחרת, אבל זה לא צלח. בדרך כלל היו נבחרות יותר חזקות מאיתנו. היום יש יותר אפשרויות, יש את ליגת האומות. אם זה היה בתקופה שלנו, אין לי ספק שעם הנבחרת שהיינו... היינו שם. היינו יכולים לעלות לטורניר או לעלות לפלייאוף ולהיות מרחק משחק אחד מטורניר גדול. כשחקן זה משהו שמאוד חסר. אני מקווה לסגור את המעגל הזה כמנהל מקצועי של הנבחרת. אם נעלה לטורניר גדול, אני יכול לפרוש מהכדורגל בראש שקט וזהו, להתרחק".

הרכב החלומות בקט רגל: "היה לי שילוב אדיר עם אדורם קייסי, זה אחד המגנים שהכי נהניתי לשחק איתם. במעט הוא ידע לאן אני רוצה את הכדור. אקח אותי איתו. אבי נמני, ששיחקתי איתו כמה שנים בנבחרת. במיוחד בקט רגל, הוא יעשה מה שצריך, הוא ינצח את המשחק לבד. הוא היה כוכב על עם הטעיות שנהניתי לראות. אחד שלצערי לא יצא לי לשחק איתו הרבה, אבל נהניתי מכל רגע שהייתי איתו בנבחרת, הוא כוכב על מבחינתי... זה חיים רביבו. אין אנשים כאלה ואין שחקנים כאלה. אחד הגדולים. מה שהוא עושה עם הכדור זה כמו הברזילאים. מחו"ל אקח שניים מאותה קבוצה. אקח את סטיבן ג'רארד, שזה השחקן הכי גדול ששיחקתי איתו והשחקן הכי מושלם כשחקן ופרננדו טורס. באותה תקופה הוא היה החלוץ הכי טוב בעולם. על הספסל אפשר להוסיף את יניב קטן, שעשה דברים מעל ומעבר. אייל ברקוביץ' צריך להיות שם, לא שיחקתי איתו הרבה. המון משווים בינינו, אבל אנחנו שונים במשחק. אני הייתי יותר גולר, יותר קרוב לשער, אייל היתה לו יותר ראיית משחק, להניע את הקבוצה. אני שיחקתי יותר בכנף והוא משחק רק באמצע. אם משווים אותי לשמות כאלה, אני עשיתי את שלי".