1. חמישית מהדרך של נבחרת ישראל לאליפות אירופה כבר מאחוריה, וקשה לומר שהתוצאות מעודדות: אחרי שני משחקים, השחקנים של חזן נמצאים עם נקודה אחת בלבד מתוך שש. האמת היא שההפסד מול שווייץ, גם אם הדרך שבה הושג היתה כואבת במידת מה, הוא הפסד לגיטימי; סביר מאוד להניח שכל הנבחרות בבית שיעמדו במבחן דומה, כנראה תצאנה מז'נבה ללא הנקודות. תחושת ההחמצה העיקרית מהשבוע הזה, הגיעה ללא ספק מהמשחק הביתי נגד קוסובו. כלומר, אם היינו יוצאים עם 3 נקודות מתוך 6, המצב שלנו היה סביר - אפילו טוב יחסית, בהתחשב בהגרלה הקשוחה איתה פתחנו.
כך שהמצב בהחלט היה יכול להיות טוב יותר, אבל יחד עם זאת - אווירת "סוף הקמפיין" שכבר מתחילים לשמוע היא המלודרמה הישראלית הקלאסית; אותם אנשים שבאו לקמפיין הזה בעיניים בורקות, נשבעו שהפעם זה אמיתי וחשבו שקוסובו היא בשר תותחים שהשאלה היא רק "כמה ננצח", באותה המהירות התהפכו מאופוריה לדיכאון אחרי ה-1:1 בבלומפילד, וכבר התחילו לחשב את דרכם של אלון חזן ויוסי בניון החוצה מהנבחרת (מי מטעמים ענייניים, ומי מטעמים פחות ענייניים). המציאות היא, כמובן, אי שם באמצע - הנבחרת לא היתה פייבוריטית לפני שריקת הפתיחה בבלומפילד, והיא לא אנדרדוג אחריו.
בבית הזה יש נבחרת אחת שמעל כל הבית - שווייץ - ושתי נבחרות שהן, לפחות על הנייר (וכמו שקוסובו יודעת, בין הנייר והמציאות יש פער) מתחת לרמה הכללית, בלארוס (שאולי בכלל לא תמשיך בקמפיין, בגלל התמיכה של המדינה ברוסיה) ואנדורה. בין כל אלה, יש בית משולש - שכולל את ישראל, קוסובו ורומניה. כן, התחלנו את הבית המשולש הזה במינוס מסוים בגלל התיקו בבלומפילד, אבל הסיטואציה עוד פתוחה לחלוטין - ואיבוד הנקודות של קוסובו אתמול מול אנדורה בכלל טורף את הקלפים.
התחלנו רע. אולי הפעם נסיים טוב? (Getty)
ובכלל, אפשר להגיד בחצי חיוך: אם פעם הנבחרת היתה פותחת מדהים את הקמפיין (ראה קמפיין יורו 2016, שאותו התחלנו עם 9 מ-9 ואז זה התפנצ'ר; או קמפיין יורו 2020 שבו התחלנו עם הרביעייה נגד אוסטריה, ואחר כך האוויר יצא מהריאות), כאן היא מנסה דרך אחרת - להתחיל רע, ואולי לסיים טוב.
2. אז מה ניקח מהסיבוב הזה? לחיוב, בהחלט אפשר לקחת משני המשחקים האלה את עומרי גלזר - השוער של הפועל באר שבע, אולי כיאה לקבוצה שהוא בא ממנה, הגיע לקמפיין הזה כסוג של אנדרדוג; דניאל פרץ נחשב לשוער הבכיר, "שוער העתיד", שהשאיר רושם חזק מאוד כשהעלה את הנבחרת הצעירה ליורו במו ידיו ממש. אבל אותו גלזר שכזכור, הגיע גם להפועל ב"ש כשוער שני של אריאל הרוש, עבד ביסודיות ובנחישות - ובסוף שני המשחקים האלה, ברור מאוד מי השוער הראשון של הנבחרת.
המינוס הגדול הוא ללא ספק אלי דסה. הקפטן החדש של הנבחרת הגיע לא טוב לקמפיין הזה - ולא רק בגלל השער העצמי במשחק נגד קוסובו. ההופעות שלו לא עמדו בסטנדרט שהוא עצמו העמיד בסבבים קודמים, וקשה שלא לתהות האם העובדה ששיחק בליגה שהיא, בסופו של דבר, מבודדת מהעולם (בין אם בצדק או לא) ולא משתתפת בתחרויות האירופיות יש השפעה על כך. הנבחרת שלנו זקוקה לדסה ברמתו הגבוהה והרגילה, וזה יהיה משהו שיצטרך להשתנות - כי אין לנו הרבה אלטרנטיבות בעמדה שלו.
וסימן השאלה הגדול - נוגע לעמדת החלוץ המרכזי. שתי האופציות שנבחנו בחלון הזה (שון וייסמן נגד קוסובו, תאי בריבו נגד שווייץ) לא ממש הבריקו. ובכלל, יש תחושה שלנבחרת יש קישור התקפי נהדר ועמוס כישרון, אבל קצת חסר לה שפיץ מחודד שיוכל גם לתרגם את זה לשערים. בעיניי, בהיעדר זהבי, תאי בריבו צריך לקבל את ההזדמנות - וללכת איתו גם בשני המשחקים הבאים; ומעל הכל, זו ההחלטה שחזן יצטרך לקבל - מי החלוץ שלו? מאחורי מי הוא יכול ללכת עד הסוף גם מול בלארוס ואנדורה?
בריבו. יכול להיכנס לנעלי זהבי? (Getty)
3. ועכשיו, אנחנו נשארים עם המבט קדימה - לעבר שני המשחקים של חודש יוני. וזה יהיה מבחן לא קטן לנבחרת שלנו, ובעיקר לניהול שלה. המשחקים ייערכו אחרי שהעונה הזו תסתיים - כלומר, רוב השחקנים יגיעו אחרי ה"מאני טיים" המתיש. שחקני מכבי חיפה והפועל ב"ש (בסגל האחרון היו חמישה שחקנים משתי הקבוצות) יגיעו, ייתכן מאוד, אחרי מאבק ארוך על תואר האליפות. גם הליגיונרים יבואו אחרי עונה סוחטת בליגות שלהם. ירידת המתח שתבוא אחרי עונה ארוכה, עלולה להיות בעייתית לנבחרת.
וזה יהיה המבחן של חזן, וגם של בניון. הם יצטרכו כוחות חדשים לסגל הזה - בעיקר בהתקפה. ולא, זו לא קריאה להחזיר את ערן זהבי; כנראה שהפערים גדולים מדי. אבל זו בהחלט קריאה לבחון מחדש את הסיפור עם דיא סבע, למשל; שחקן ששיחק בנבחרת בעבר, ולדעתי עם טיפול נכון בהחלט יוכל לתרום לה בעתיד. הנבחרת זקוקה לוורסטיליות ולמהירות של סבע, כעוד אופציה התקפית - אפילו כשחקן שיוכל להיות האחרון בדרך אל השער.
תדמיתית, בין אם יאהבו את זה או לא, ובין אם זה בצדק או שלא - אלון חזן ויוסי בניון התחילו את הקמפיין הזה ברגל שמאל. ברוח הפיוס הלאומי, גם קצת פיוס מבחינתם יוכל לעזור להם - בדרך להשגת המשימה שכולנו חולמים עליה.
סבע. יש לו מקום (אודי ציטיאט)