הכדורגל הישראלי משופע בשחקנים כשרוניים. ההצלחה של נבחרת הנוער במונדיאליטו ושל הצעירה ביורו הייתה הדובדבן שבקצפת של התקדמות מקצועית והמשכה הישיר היה המעבר של דניאל פרץ לבאיירן מינכן, המקום שהרוויח אוסקר גלוך בהרכב זלצבורג וגם סייעה לשחקנים כמו סתיו למקין לצאת מחוץ לגבולות המדינה.
שחקנים שכיכבו בנבחרות הצעירות כבר התחילו להשתלב בסגל הבוגרת ואפשר להגיד שהיא עוברת תהליך הצערה חשוב מאוד. מי שאמור להוביל את הפרויקט הזה, הוא כמובן מנור סולומון. שחקן הכנף עבר הרבה מאוד בקריירה ביחס לעובדה שהוא בן 24 ובשנה האחרונה גם בכדורגל האנגלי כבר מתחילים להבין מי הוא.
אפשר להגיד שההתחלה של מספר 27 החדש של טוטנהאם לא הייתה חלקה במיוחד. בשניים מארבעת המשחקים של התרנגולים בפרמייר ליג הוא כלל לא שותף, בעוד שבגביע הליגה, מול האקסית פולהאם, הוא לא בלט במיוחד. אנג' פוסטקוגלו העניק לו בכל זאת ההזדמנות במשחק מול ברנלי, והוא לקח אותה בשתי הידיים עם שני הבישולים ליונג מין סון, במה שייתכן וסלל את דרכו להרכב הפותח של הקבוצה הלונדונית, לפחות בזמן הקרוב. אז הפעם, נתעמק בתפקיד שסולומון משמש בטוטנהאם הנוכחית.
שינוי משמעותי (Getty)
סולומון, כידוע, הוא שחקן אגף שמאל והייחודיות שלו היא היכולת לחתוך מהכנף למרכז ומשם לאיים על השער או לייצר מצבים לחבריו לקבוצה. אבל אצל פוסטקוגלו, לפחות בהתחלה הוא שיחק בתפקיד אחר, בין היתר בשל העובדה שהכוכב והקפטן הלבן יונג מין סון משובץ שם. הישראלי תופקד בכנף הימנית כמעט לכל אורך תקופת ההכנה, וגם בחלקים מפתיחת העונה. מול ברצלונה בגביע גאמפר הוא פתח בימין וכך גם בהדחה בגביע הליגה מול פולהאם. כשעלה מהספסל במשחק נגד מנצ'סטר יונייטד, תופקד באותו הצד והתבקש לבצע בעיקר משימות הגנתיות בדקות האחרונות של המשחק.
בעמדה הזו, סולומון התקשה מאוד לבוא לידי ביטוי. כן, ביכולת הדריבל שלו הוא השתמש מספר פעמים וגם הסרטון בו הוא זורק את לוק שואו, תוך שהוא נשאר על הרגליים בזמן שהמגן מנסה להפיל אותו הפך לוויראלי, אבל בפעולות שלו היה מעט מאוד "תכל'ס", מה שגם נובע מחוסר ההתאמה בסגנון המשחק שלו.
בכדורגל המודרני, רובם המוחץ של שחקני הכנף משחקים על הרגל החלשה על הקו ומבצעים את החיתוך עם הכדור, בדיוק כמו שסולומון אוהב לעשות תוך שהוא משתמש בדריבל המחשמל שלו. כשהוא מתופקד בימין, נתיב הכדרור שלו מוגבל מאוד ובדרך כלל מסתכם בניסיון מסירה לאחד משחקני הקישור הדומיננטיים כמו ג'יימס מדיסון או איב ביסומה, והוא מתקשה להגיע עם הכדור לאיזור האהוב עליו, בשטח שבין האגף למרכז בשליש ההתקפי.
חלק מתלכיד (Getty)
ניקח לדוגמה את המשחק מול פולהאם, בו שובץ, כאמור, באגף הימני. מתחת, ניתן לראות את מפת החום של סולומון, בה נראה בבירור כי מרכז הפעילות שלו היה במחצית המגרש, רחוק מאוד מהאיזורים המסוכנים. הישראלי נדרש, בין היתר, להעביר כדורי רוחב מהקו, משהו שהוא לא ממש מצטיין בו וכשמשחק בקו שלו מגן דומיננטי שאוהב להיכנס למרכז כמו אמרסון רויאל, הוא זה שנדרש לרווח את המשחק, דבר נוסף שמרחיק אותו מהאיזורים בהם הוא בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר.
זאת ממש לא הפעם הראשונה שפוסטקוגלו משתמש בשחקן אגף ימין עם רגל ימין חזקה, שהרי רק בתפקיד הקודם שלו, בסלטיק, עשה את אותו הדבר עם ליאל עבדה וגם קיבל ממנו תפוקה מספרית יפה. אז מה ההבדל? עבדה הוא שחקן שמצטיין בתנועה ללא הכדור במשחק עומד ויודע למצוא את השטחים הפנויים ברחבה כדי לקבל בהם את הכדור ולאיים מקרוב. סולומון פחות.
במשחק מול פולהאם, למשל, הוא ניסה לבצע את התנועה ללא הכדור לשטחים הצפופים, אבל לא בהצלחה רבה והיה רחוק מההתרחשות, גם בגול השוויון של רישרליסון. דווקא כשהוסט בחזרה לעמדת הכנף השמאלית, הוא רשם את האיום היחידי שלו על השער, תוך שהוא מבצע בדיוק את המהלך הקבוע שלו בו חותך עם הכדור לשטח שבין הכנף למרכז ובועט מסף הרחבה.
נגד ברנלי, בין היתר בשל אי הכשירות המוחלטת של רישרליסון, קו המחשבה של פוסטקוגולו השתנה וכך גם גורלו של מספר 27 בלבן. יונג מין סון עבר לעמדת החלוץ, בה שיחק לפרקים בעבר הרחוק, בעוד שסולומון זכה לקחת את מקומו בעמדה האהובה עליו. משם הוא הצליח לבשל פעמיים לקוריאני, במה שהעלה ללא מעט אוהדים את ניחוחות שיתוף הפעולה בין סון עצמו להארי קיין.
אם זה לא מספיק, סולומון קיבל בונוס נוסף - סגנון המשחק של היריבה. ברנלי של השנתיים האחרונות שונה לחלוטין ממה שהורגלנו לראות ו-וינסנט קומפני הפך אותה לקבוצה תוקפת ויוזמת שלא מהססת לצאת קדימה. בצ'מפיונשיפ זה עזר לה לסיים במקום הראשון ולעבור את רף 100 הנקודות, אבל בפרמייר ליג זה פשוט מוביל להמון שטחים שהיא מפקירה כשהיא יוצאת קדימה. שטחים שסולומון אוהב מאוד.
שער השוויון המהיר, למשל, הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך. ברנלי יצאה קדימה וחטיפת כדור של טוטנהאם הובילה למסירה ארוכה לסון. סולומון זיהה זאת מיד וביצע את התנועה לשטח הפנוי שבין האגף למרכז כדי לקבל את הכדור ולהחזיר לקוריאני, תוך שהוא משתמש בראיית המשחק הטובה שלו כדי לספק מסירה בזווית קשה מאוד. בסך הכל הוא שלח חמש מסירות מפתח מתוך 22 מסירות לכל אורך המשחק. כלומר: מסירת מפתח על כל ארבע מסירות לערך. מספר יוצא דופן.
כמובן שמקומו בהרכב טוטנהאם רחוק מאוד מלהיות מובטח. מה שעבד במשחק האחרון לא בטוח שיעבוד מול יריבות שמצופפות ויכול להיות שבהמשך פוסטקוגלו ינסה שוב לשבץ את סולומון בכנף, אבל לפחות עכשיו מרגיש שהוא במסלול הנכון והפך לשחקן רוטציה לגיטימי באחת הקבוצות הטובות באנגליה עד כה העונה. בינתיים, הוא ינסה להוביל את הישראל במשחק הקרוב מול בלארוס ואולי גם ליורו בגרמניה בעוד פחות משנה. משימה לא פחות חשובה.