"אלה השלושה ימים הכי טובים בקריירה שלי", סיכם המאמן רן בן שמעון לאחר שצברנו את ארבע הנקודות היחידות בטורניר ליגת האומות. יתרה מכך, אני חושב שאלה שלושה ימים שעשו טוב ללא מעט אנשים במדינה, תקופה קשה של מלחמה וחטופים שעדיין במנהרות, ואם יש משהו אפילו קטן שיכול לעשות טוב למדינה, זאת נבחרת ישראל בכדורגל.
חששתי שאחרי ה-0:0 נגד צרפת לא תהיה המשכיות נגד בלגיה החלשה, עם סגל שלא מלא בכוכבים ועם ביקורת קשה כלפי מאמנה. אבל עשינו עוד צעד בהתקדמות לאחר צרפת. נגד צרפת לא היה משחק התקפה כלל והתבססנו על משחק הגנה, גם בקושי נגענו בכדור. נגד בלגיה, אחרי 25 דקות שהיו בשליטה בלגית כשגם כאן התבססנו על הגנה ואיבדנו כדורים רבים, החל מהדקה ה-25 ראינו נבחרת ישראל שלא חוששת ותוקפת עם לא מעט שחקנים.
רק אחרי שהסתיים המשחק אני יכול להגיד שנבחרת ישראל טובה יותר מבלגיה הנוכחית. רואים שההכנות לשני המשחקים האחרונים היו טובות. תמיד צריך לקחת בחשבון נגד מי משחקים, נגד צרפת שהיא אחת הטובות בעולם, היה קשה מאוד, אבל ממשחק כזה רק לומדים וכשמקבלים 3 ימים אחרי נבחרת פחות טובה מצרפת צריך גם לעשות הכל על מנת לנצח, וכאן באו לידי ביטוי החילופים של בן שמעון. שניים מהמצטיינים ביותר בליגה שלנו, שני שחקנים נהדרים נכנסו כמחליפים וסידרו ניצחון לישראל.
דיא סבע וירדן שועה בנבחרת ובצדק. סבע לוחץ על הכדור מול ההגנה הבלגית, חוטף את הכדור ומסדר לירדן שועה שער ניצחון כשבסיום המשחק שועה עצמו מתבטא ואומר "זה חלום". סיפור דיא סבע וירדן שועה הוא בדיוק הסיפור של נבחרת שרוצה להצליח כשבסגל שלה הטובים ביותר לעומת הנבחרת של יוסי בניון ואלון חזן עם הרבה חמיצות, תקריות, זימונים והרכבים שלא במקום. רן בן שמעון ההיפך הגמור, יכול להיות שהוא למד מהטעויות של בניון וחזן והחליט לעשות אחרת וזאת גדולתו, בנבחרת ישראל קודם כל צריכים להיות הטובים ביותר. פוליטיקה יש לנו מספיק במדינה, לא צריך אותה גם בספורט הכי אהוב עלינו.
כשאני מרחיב את היריעה לגבי מה שקורה היום בנבחרת אני חושב שהכל מתחיל עם השוער דניאל פרץ, שהוא הישראלי הטוב ביותר היום בעמדה שלו ובפער. אם אני לוקח לדוגמה את השוער הקודם עמרי גלזר, הוא לא הביא נקודות לנבחרת וספג שערים שטותיים, מה שגרם לשחקני ההגנה להיות בחוסר שקט. היום עומד בשער שוער ענק, מלא ביטחון, שמקנה גם להגנה ביטחון גדול ואיזה עצירות, איזה יציאות, קשה מאוד להכנעה.
קשה מאוד להכנעה. דניאל פרץ (אודי ציטיאט)
אז את העמדה הכי חשובה מילא רן בן שמעון בטוב ביותר. לפתע גם שלושת הבלמים שכמעט בכל קמפיין היו מקבלים גולים מצחיקים ומעצבנים, מצוינים. חזרתו של שון גולדברג זה החיזוק הכי גדול להגנה, רז שלמה ממשחק למשחק משתפר בצורה בולטת ועידן נחמיאס בנבחרת טוב יותר מהדקות שהוא מקבל במכבי ת"א. העובדה שהשלושה לא הוחלפו בשני המשחקים האחרונים והנבחרת לא ספגה שער זה רק לזכותם. כרגע אין אף בלם בארץ שיכול להיכנס לשלוש עמדות אלה. נוסיף עכשיו את שני הקשרים הנהדרים מחמוד ג'אבר ומוחמד אבו פאני, אז כל האמצע מהבלמים קדימה מצוינים, יחד עם דניאל פרץ מאחוריהם, זה חלום של כל מאמן כשכל השדרה המרכזית פנטסטית.
מכאן ואילך צריך לבוא משחק ההתקפה. לאף אחד אין ספק שמנור סולומון ואוסקר גלוך סופר מוכשרים והם השניים שאמורים להביא את הקסם למשחק ההתקפה. עד עכשיו זה לא 100 אחוז, יכול להיות שיש סיבות אובייקטיביות כמו פציעות וירידה ביכולת וזה בהחלט יכול לקרות במהלך עונה, אבל אם נבחרת ישראל רוצה להיות טובה יותר בחלק ההתקפי היא חייבת את השניים בשיאם. נכון לעכשיו שניהם, שמקבלים את כל האהבה והגיבוי מרן בן שמעון, לא מספיק טובים, למרות השיפור אתמול במשחק של מנור סולומון, במילים אחרות זה עדיין רחוק משפיגל ושפיגלר ומברקוביץ' ורביבו, אפילו רחוק מאוד.
לכן אני חושב שיש להם מחליפים מצוינים כמו דיא סבע וירדן שועה, בנבחרת ישראל לא צריכים להיות שחקנים "מולחמים" להרכב. בעמדות הכנף יש לא מעט אופציות. בשני המשחקים נגד צרפת ובלגיה שיחקו בצד שמאל ליאל עבדה ומנור סולומון שזה לא תפקידם, עדיף היה לשניים לשחק בשיטה של 3-3-4 בכנפיים, בשיטה כזאת הם יבואו הרבה יותר לידי ביטוי כשאותם הדברים אמורים לגבי ענאן חלאיילי.
כאשר רוי רביבו יחזור מפציעה, לדעתי תיפתר הבעיה, כי אין לנו בסגל מגן שמאלי ברמתו. בצד ימין יש את הקפטן אלי דסה שהוא יותר מגן משגיא יחזקאל. לכן במשחק עם 4 מאחור תהיה עדיפות לדסה למרות שהוא בירידה בשנתיים האחרונות. שגיב יחזקאל הוא הכנף הימני שלנו, מהבחינה הזאת רן בן שמעון מסודר, כשלא הייתי פוסל בעתיד הקרוב את שני הצעירים, אם יעשו התקדמות - עילי פיינגולד ונועם בן הרוש.
אף אחד לא צריך להיות “מולחם“ להרכב (אודי ציטיאט)
בעמדת החלוץ המרכזי יש לנבחרת שני חלוצים מצוינים כמו דור תורג'מן ודין דוד. רואים היטב כששניהם משחקים את ההבדל בין הליגה שלנו לנבחרת ישראל. במכבי ת"א ובמכבי חיפה נגד ההגנות בליגה הרבה יותר קל להם, שתי הקבוצות ברוב הזמן תוקפות ודקות רבות נמצאות ברחבת היריב, לא כך הם פני הדברים בנבחרת. כאן הרבה יותר קשה לשניים, דור תורג'מן יותר מוכשר ויותר דריבליסט, דין דוד יותר גולר. בסך הכל אם גם לוקחים בחשבון את המחליפים דיא סבע וירדן שועה וכן את עמרי גנדלמן, יש לנו יופי של סגל שרן בן שמעון בהחלט יכול לצאת איתם לטורניר מוקדמות המונדיאל באופטימיות.
הבעיה שהמשחקים יחלו רק בחודש מרץ ועוד 4 חודשים אי אפשר יהיה לדעת מה יהיה כושרו של הסגל, על אחת כמה וכמה אם נבחרת ישראל תוגרל עם 4 נבחרות בלבד בבית, אז הטורניר יחל רק בספטמבר בעוד שנה וזה כבר סיפור אחר לגמרי, סיפור שבעצם יתחיל הכל מחדש.
לסיכומו של טורניר, רבים לא האמינו שנזכה בנקודה אחת אפילו עם 3 נבחרות מהטופ העולמי. אתמול למשל גילינו שבלגיה רחוקה מאוד משם ונבחרת ישראל בטח לא פחות טובה, לכן הניצחון עליה מוצדק וההגנה המצוינת נגד צרפת שהביאה לנו עוד נקודה שלא חשבנו עליה. בדרך כלל, כשמסיימים בית עם 4 נקודות בלבד מתוך 18, זה אמור להיות כישלון, אך לא הפעם, ממש לא, מעולם לא היינו בטורניר כששלוש נבחרות נחשבות לטובות מישראל בהרבה, לכן גם 4 הנקודות שהשיגה ישראל בשני המשחקים האחרונים נותנים תקווה שהשתפרנו ויש מצב שזה גם יבוא לידי ביטוי בטורניר מוקדמות המונדיאל ובעזרת השם גם נארח בארץ.
לכל סגל הנבחרת בכל המשחקים בטורניר ליגת האומות היו עליות וירידות, לגבי שחקן אחד אין לי ספק שהוא המצטיין ביותר ושמר ברוב דקות המשחקים על יכולת מצוינת וזה מחמוד ג'אבר ממכבי חיפה, שחקן אדיר, שחקן אירופאי, הדובדבן שבקצפת בנבחרת ישראל. לחשוב שרק לפני 3 שנים שידרתי את משחקיו בהפועל נוף הגליל בליגה הלאומית, שאפו ענק. חזרה התקווה תרתי משמע, חזרה האופטימיות ועכשיו רק נקווה לשקט במדינה ושנחזור לשחק בארץ כמו שסיכם יו"ר ההתאחדות לכדורגל שינו זוארץ "מחכים לחזור לבית האחד והיחיד שלנו - מדינת ישראל".