עוד ארוכה הדרך

"אנחנו על המפה": מילאנו-סן רמו
מילאנו, יום שישי 22:00 בלילה. רוכבי סייקלינג אקדמי מתבקשים לגשת לאוטובוס הקבוצה. עוד מעט יישאו מנהל הקבוצה רן מרגליות והמנג'ר צ'ל קרלסטרום מספר מילים. הם ידברו על אסטרטגיית מרוץ וינסו לדרבן את שבעת הרוכבים שיצאו למשימה. בדרך כלל את התדרוך הטקטי מקיימים בבוקר המרוץ, אבל מילאנו-סן רמו הוא יוצא דופן. הרוכבים צריכים להשכים בשבת ב-6:00 לקראת התחרות החד יומית הכי ארוכה בעולם האופניים (כמעט 300 ק"מ). זהו האתגר הגדול ביותר שעמד עד כה בפני קבוצת האופניים המקצועית הראשונה בישראל.

הצוות המקצועי מסמן מטרות. למרות שמדובר בקבוצת פרו-קונטיננטל, מהדרג השני בעולם, וסיכויים לנצח, בקלאסיקה היוקרתית, שואפים לאפס, באקדמי רוצים ליצור זהות לקבוצה. דרך אחת היא לבצע בריחות אופורטוניסטיות, כפי שעשו בהצלחה בטירנו-אדריאטיקו, מרוץ ההכנה שנערך מספר ימים קודם לכן. קולסטרום מצביע על שלושה רוכבים שצריכים לקחת אחריות ולנסות להתחבר לבריחה, ביניהם נמצא גם גיא שגיב. הרוכב הישראלי הבכיר של הקבוצה נראה דרוך מאוד. אף רוכב לא מוציא מילה בתדרוך. אולי מעייפות יתר, אולי בגלל שכולם מכונסים בתוך עצמם.

הבוקר מגיע והגשם שוטף את בירת האופנה של איטליה. לכיכר המרכזית, משם יוזנקו הרוכבים, הגיעו מאות אוהדים מושבעים של אופניים לקבל חתימות ולהתחכך עם אלוף העולם פיטר סגאן ותותחים כבדים אחרים. תנאי מזג האוויר רק מוסיפים עוד מימד של קשיחות למרוץ. זמן קצר לאחר יריית הפתיחה, אקדמי עומדת במשימה, דניס ואן וינדן וגיא שגיב יוצאים לבריחה וחוברים לקבוצה של שישה בראש המרוץ. הצעד הזה מחמם את ליבם של אנשי הקבוצה. בזמן שקבוצות העלית מבזבזות אנרגיות בקדמת הפלוטון כדי לרדוף אחרי המובילים, בשידורי הטלוויזיה המדים כחול-לבן של הקבוצה הישראלית מתנוססים בגאווה למשך שש שעות.

זה לא נגמר בכך. ברגע שמסתיימת הבריחה הישראלית, כריס ניילנדס, מסייקלנג אקדמי, מבצע התקפה נועזת בגבעת הפוג'יו המפורסמת וגורר אחריו את וינצ'נזו ניבאלי. הכריש, זוכה הטור דה פראנס 2014, לא מתרגש מהבחור הלטבי הדקיק של האקדמי, מתקיף בחזרה ודוהר כל הדרך לניצחון סולו במילאנו-סן רמו. ניילנדס מסיים במקום ה-23 - הישג נהדר לקבוצה הישראלית. "אנחנו על המפה", צועק בהתלהבות של ילד, הבעלים רון בר און, אבל כאשר עולים חזרה לאוטובוס, בדרך לשדה התעופה בניס, קשה להתרשם שהושג פה איזשהו ניצחון. הדממה משתלטת על כולם. אפילו על גיבור הרגע ניילנדס, שבקבוצה מצפים לו עתיד מזהיר.

שגיב, שנהנה מ-240 ק"מ בבריחה, מאוכזב מעצמו למרות שקיבל למעלה מ-200 הודעות מפרגנות לטלפון הנייד שלו. "אני שמח על ההופעה שלי אבל הייתי צריך להישאר עם הבורחים עוד 10 ק"מ. בסופו של דבר המטרה שלי היא לנצח שלבים, לא לצאת רק לבריחות", הוא מספר לי, כאילו שכח שזה עתה התמודד מול טובי המאיצים בעולם. שגיב לא מסתפק במועט, למרות שמילא אחר הוראות הקבוצה בכבוד וסיים את אחד המרוצים היומיים הקשים ביותר שיש, הוא מצפה מעצמו ליותר. גם הוא יודע שהג'ירו נראה כמו מילאנו-סן רמו כפול 21 ימים. האם הוא יישן בלילה? "אחרי מרוץ תמיד קשה לשים את הראש ולעצום את העיניים בין רגע, גם לא אחרי שבע שעות של רכיבה. הגוף מלא באדרנלין".

מראה מול הפרצוף: וולטה קטאלוניה
פחות מ-48 שעות מאוחר יותר, אנחנו נוחתים בקאלייה. עיירת חוף הסמוכה לברצלונה. כל הקבוצות המשתתפות בוולטה קטאלוניה, מרוץ האופניים השלישי הכי עתיק בעולם, ממוקמות בבתי מלון הסמוכים אחד לשני. עשרות משאיות, מאות רכבים וצי של אוטובוסים חונים בקרבת מקום. יש זמן ושפע לצלם, ולהכיר את המכונאים והמעסים של הקבוצות היריבות. בניגוד למילאנו הרטובה, בספרד השמשית, יש תחושה גדולה יותר של מרוץ. פה שעת היציאה למרוץ היא באזור 13:00 בצהריים. הספרדים אוהבים להתחיל הכל מאוחר, אתם יודעים.

האוטובוס של מוביסטאר, שרחב וארוך משמעותית מזה של סייקלינג אקדמי, הוא האטרקציה המרכזית במהלך כל הטור הזה. עשרות ואולי מאות אוהדים עם דגלי קולומביה ממתינים בסבלנות ליציאתו של נאירו קינטאנה, הכוכב הגדול של הקבוצה, שהגיע לטור כדי להבטיח לאלחנדרו ואלוורדה עוד ניצחון. הם יעשו זאת לאורך כל שבוע הרכיבה. בינתיים סקיי, קבוצתו של כריס פרום, שלא שלחה לתחרות את הרוכבים הבולטים שלה, מגיעה לקטאלוניה עם שתי משאיות, במקום אחת, וכמות בלתי נתפסת של אופניים. זה הטופ העולמי.

אני תוהה לעצמי מה יש לקבוצה ישראלית לחפש פה. אקדמי, שניצחה רק פעם אחת ב-2018 בטור צנוע בטיוואן, מתמודדת לפתע מול הרוכבים הגדולים ביותר בענף בפעם הראשונה ומול הקבוצות העשירות ממנה באופן משמעותי. בזמן שהרוכבים של סייקלינג אקדמי ניגשים לבופה בחדר האוכל (ההיצע הקולינארי כולל עוף, פסטה בולונז ודגים) קבוצת AG2R לה מונדיאל, מסבב הוורלד טור, נהנית משף פרטי שמפנק את שבעת הרוכבים שלו בסטייקים לארוחת הערב. ללמדכם קצת על הפערים.

"זו הרמה הגבוהה ביותר בעולם. חלק מהקבוצות פה הגיעו עם סגלים של הטור דה פראנס", טוען אוסקר גררו, מנהל המרוץ הספרדי של אקדמי. הקולגה שלו, ליונל מארי ממשיך: "הרמה פה גבוהה כמו באולימפיאדות ובאליפויות עולם. זה הרבה יותר מהיר וקשה מהמרוצים שהתרגלנו אליהם בעונה שעברה. זו מראה טובה ששמים לך מול הפנים ויכולה להגיד לך מי נמצא בכושר ומי לא". באקדמי מבינים שהם חייבים לעבור את טבילת האש הזאת במרוצי מערב אירופה, כדי להגיע מוכנים לג'ירו שיוזנק מישראל בחודש מאי. "פתחנו את העונה בצורה חלשה, אבל לאט לאט נראה שאנחנו נכנסים לקצב", הוסיף גררו.

רועי גולדשטיין, הנציג הישראלי של אקדמי בקטאלוניה, מקבל הזדמנות פז להוכיח מה יש לו ברגליים. "אם ירצו שאצא לבריחות, אעשה זאת ואם לא, אעזור לקבוצה בכל אספקט אחר", הוא מספר לי בבוקר של הקטע הראשון. מרכב הליווי, רדיו התחרות מעדכן שדניאל טורק, רוכב האקדמי, יצא לבריחה. גולדשטיין לא שם. לקראת סיום השלב, האחרון, שנאבק על המקום הישראלי בג'ירו, לא מצליח להחזיק את המיתר של הדבוקה ומאבד קצת יותר משלוש דקות. לא משהו דרמטי, אבל כן מסמל את מה שהולך לקרות לו.

בקטע השני והשלישי מתנתק גולדשטיין בהדרגה מהפלוטון, אבל לזכותו יאמר שהוא ממשיך לשמור על אופטימיות ומסרב לחשב את קיצו לאחור. ביום הרביעי, שלב המלכה והקשה ביותר בתחרות, הכל מתפרק לחתיכות. בזמן שבן הרמאנס, הרוכב הבכיר של אקדמי, מצליח להשתחל למקום העשירי המכובד בעליה היוקרתית של לה מולינה, אלוף ישראל כבר נמצא באוטובוס הקבוצה. הוא פרש במהלך העלייה הראשונה של הקטע, עוד לפני שני הטיפוסים הקשים ביותר. "אני רוכב ומקווה שהפלוטון יאט. אבל זה לא קורה. זה נראה שהם נוסעים ב-100 קמ"ש בירידה, ואני לא מצליח להדביק אותם", הוא מספר לאחר מכן.

שום מחנה אימונים כנראה לא מכין אותך לקראת האתגר של קטאלוניה. את השלג שירד בפירינאיים בקטע החמישי של המרוץ, גולדשטיין פספס. הוא לקח את הציוד שלו ונסע באופניים (!) לג'ירונה, היכן שגרים מרבית מרוכבי הקבוצה. זה לא הזמן להוריד את הראש, משום שבסוף השבוע הבין גולדשטיין שהוא אמור להיכלל ברשימת הרוכבים לסגל המורחב לג'ירו והסיכוי להגיע למרוץ הוורוד בישראל עדיין קיים. לא בטוח שזה ינחם את הישראלי הצעיר, אבל רק שלושה משבעת הרוכבים של סייקלינג אקדמי הגיעו לקו הסיום בברצלונה אחרי שבוע ימים בשמש, בגשם ובשלג.

אקדמי, שבשבוע הבא תצא למחנה אימונים בגבהים של סיירה נבאדה, מקבלת שיעור קטן על החיים בכבישים המהירים של אירופה. עם זאת, הפרויקט הזה עדיין נמצא בחיתוליו ולרוכבים נכונים עוד אלפי קילומטרים עד שנוכל להסיק מסקנות חותכות לגבי עמידה ביעדים כאלו ואחרים. בינתיים הם לוקחים את העונה הזאת כשלב של ניסוי וטעיה. "אנחנו צריכים להגיע לג'ירו צנועים וכנים עם עצמנו. יכול מאוד להיות שלא נצליח, אבל המסע לא מסתיים כאן. זה מסע של שנים, מעבר לכל תחרות. אנחנו מקווים בסופו של דבר ליצור פה תרבות רכיבה ותרבות אופניים", מסכם המייסד של הקבוצה, רן מרגליות.