צהובה מותחת: הטור הפתוח ביותר מזה שנים

בראשית השנה, סימן כריס פרום את הטור דה פראנס כמטרה המרכזית שלו ל-2019 וזו לא היתה סתם מטרה. הוא דילג על הג'ירו ד'איטליה, בו בניצח בעונה שעברה בצורה מעוררת השתאות ו-ויתר על מרוצים מקדימים כדי להכין את הרגליים לקראת הדבר האמיתי בצרפת. "אני רוצה להיכנס להיכל התהילה לצד שמות כמו אדי מרקס, ז'אק אנקטיל, ברנרד הינו ומיגל אינדוראין ולהיות הרוכב החמישי בהיסטוריה שזוכה חמש פעמים בחולצה הצהובה", הצהיר בראיון ל-BBC אחרי מחנה גובה שקיים בספרד.

לצערו הרב, השאיפה הזאת נעצרה בטרם עת וייתכן כי תיגנז לעד. בחודש שעבר, פרום התרסק במקצה הכנה של הדופינה, עף לתוך קיר, שבר את המרפק, הירך ומספר צלעות. הבריטי נלקח במסוק לבית החולים ברואן, עבר ניתוח של שש שעות ולפי טענת המנתחים יחזור, במקרה הטוב, רק בעוד חצי שנה על האופניים. אם ישוב, זה יקרה בגיל 35, אחרי פציעה איומה שהזכירה לכולם את אשר אירע לחוסבה בלוקי, הרוכב הספרדי הכישרוני שחלום החולצה הצהובה נמוג בעקבות התאונה המפורסמת שלו בטור של 2003.

באופן אירוני, בשבת יצא לדרך הטור דה פראנס שיחגוג 100 שנה לחולצה הצהובה ואת הניצחון הראשון של אדי מרקס בקטע הפתיחה שיעבור בסמוך לעיר הולדתו של הרוכב האגדי בפרברי בריסל. פסטיבל הכביש החשוב ביותר של השנה יתרחש בלי פרום ששלט ביד רמה בענף בשנים האחרונות. איך מרגיש הטור בלי הרוכב הטור ביותר בדור האחרון בעמדת הזינוק? נסו לדמיין גמר אולימפי ב-200 מטרים מעורב ללא מייקל פלפס, גמר 100 מטרים באליפות עולם ללא אוסיין בולט ואת החימר המיותם של הרולאן גארוס ללא רפאל נדאל. זה מוזר, מטריד, שונה אבל לפחות נותן תקווה לכל יתר המתחרים.

פרום לא רק נשא את פרי הניצחונות, אלא בנה סביבו קבוצה מלוכדת (במדי סקיי שהעונה החליפה את שמה לאינואס) שהכתיבה את הקצב במישורים ובעליות ולא נתנה לאף רוכב לקפוץ לה על הגלגל. היא סיכלה כל התקפת נגד ורשמה שש זכיות בטור משבע בשנים האחרונות ובטקטיקה דורסנית ומשומנת זו הבדילה את עצמה מיתר הקבוצות. מעבר לרוח הקבוצתית, היתרון האדיר שיש לפרום בפלוטון הוא היותו רוכב שלם – אול אראונדר – מטפס בחסד עליון ובעל יכולת רכיבה פנומנלית נגד השעון, שהציבו אותו פייבוריט לכל מהדורה של המרוץ הצרפתי מאז הזכייה הראשונה שלו ב-2013. היחיד שהתקרב אליו בביצועי הנג"ש הוא טום דמולאן, סגן אלוף הטור, שלא יזנק הפעם בשל פציעה בברך אותה סחב מהתאונה בג'ירו.

אי הגעתם של פרום ודמולאן מערבבת את הקלפים מחדש. רוב העיניים יהיו נשואות כמובן לגייראנט תומאס, האלוף המכהן, שהיה אמור לשתף פעולה עם בן קבוצתו פרום פעם נוספת. הוולשי, שניצח בעונה שעברה על האלפ דואז, עבר עונה בינונית מאוד כשהישג השיא שלו היה המקום השלישי בטור של רומאנדי. מעבר לכך, תומאס מגיע אחרי התרסקות (קללת הפודיום של 2018) בטור של שוויץ, שהדיחה אותו מהמרוץ. למזלו הוא לא שבר שום דבר ויהיה מוכן להגן על התואר, אך קיים ספק גדול באשר ליכולות שלו בעקבות החודשים האחרונים וכראייה לכך, קבוצתו אינאוס, הצהירה שתומאס לא יהיה המוביל היחיד של הקבוצה.

אינאוס מציבה עוד רוכב מצוין שעשוי להתגלות כקלף המנצח שלה בטור: אגן ברנאל. הקולמביאני רק בן 22 אבל כבר מסומן כדבר הגדול הבא בוורלד טור. הוא ניצח השנה במרוץ פאריז ניס, סיים שלישי בטור של קטאלוניה ופירק את השדה של הרוכבים בעלייה של הקטע השביעי בטור של שוויץ, בדרך לניצחון הכללי. ברנאל הוא מטפס אדיר שיהנה מטור הררי במיוחד ושען יציב, אבל חסר ניסיון כמעט לחלוטין במרוצי גראנד טור ובכל זאת יש סוכנויות הימורים שמציבות אותו כפייבוריט הגדול לזכייה בטור, תוך כדי התעלמות מההיסטוריה של הענף, שמדברת על כך שגיל ממוצע של מנצח טור עומד על יותר מ-28 שנים. בן גילו האחרון של ברנאל, שזכה בחולצה הצהובה בפאריז, היה לורן פינון ב-1983.

שלישי בטבלת ההימורים הוא יאקוב פוגלסנג שבאמתחתו כרטיס הביקור מרשים ביותר ב-2019: הרוכב הדני של אסטנה ניצח בקריטריון דופינה – המרוץ המקדים של הטור דה פראנס, סיים רביעי בטור הבאסקי, שלישי בטירנו אדריאטיקו והציג ביצועים אדירים בקלאסיקות, כשניצח בליאז' בסטון ליאז', סיים שני בפלאש ואלון ושלישי באמסטל גולד. לפוגלסנג היסטוריה של פועל על אשר סייע בעבר לוינצ'נזו ניבאלי לזכות בטור דה פראנס ובג'ירו ד'איטליה. עם זאת, המקום הגבוה ביותר שלו בצרפת היה שביעי, ב-2013. פוגלסנג כבר בן 34, מעולם לא סיים על הפודיום, ונחשב לרוכב שנחלש באופן מסורתי בשבוע השלישי של הגרנד טור. כך, שהספקות לגביו מובנים.

בין ברנאל הצעיר ופוגלסנג הוותיק מפרידות 12 שנים ולא מעט אאוטסיידרים שמחזיקים משקולות על הכתפיים. "עכשיו או לעולם לא", צעקה הכותרת של עיתון הלאקיפ שהקדיש את השער שלו לטיבו פינו ורומאן בארדה בעקבות התאונה הקשה של פרום. הצרפתים שמייחלים לזכייה ראשונה בטור מאז ברנרד הינו ב-1985, לא איבדו תקווה באשר לצמד המקומי שכבר בילה על הפודיום בתחרות היוקרתית בעבר, אבל טרם ביצע את המקפצה הרצויה לעבר ראשות הפודיום. לכאורה מדובר גם בהזדמנות פז עבור נאירו קינטאנה, שסומן שנים כדבר הבא אחרי כריס פרום, אולם תמיד נתקל בקיר מנטאלי. ריצ'י פורט, למוד הנפילות, הוא עוד רוכב שתמיד מרגיש שזו השנה שלו לפני שמשהו משתבש בדרך. בקיצור, כל אחד יכול להיות פה מלך.

יש תמימות דעים של פרשני האופניים כי מדובר בטור הפתוח מזה שנים רבות והעובדה שהוא מאופיין ביותר טיפוסים השנה (שלושה קטעים שמסתיימים בפסגה מעל 2,000 מטרים), הופכת את התחרות למרתקת עוד יותר. צריך לחזור עד 2011 כדי להיזכר בפעם האחרונה שבה הטור נעדר פייבוריט מובהק. בשנה ההיא קאדל אבאנס ביצע מהפך מזהיר בקטע נגד השעון בגרנובל – בקטע 20 – כדי לזכות בחולצה הצהובה. שלוש שנים קודם לכן, קרלוס ססטרה, כבש את פסגת האלפ דואז ולקח את ההובלה מפרנק שלק בדרך לניצחון בדירוג הכללי. בשני המקרים, לא היה פייבוריט ברור ערב הזינוק, המרוץ היה פתוח והתקפי והוכרע בצורה דרמטית.

חובבי הענף מכירים את הסלוגן שהולך עם הטור דה פראנס שנים ולפיו "המרוץ גדול יותר מכל משתתפיו". בלי נוכחותו רבת ההשפעה של כריס פרום השנה, התחרות הכי חשובה בעולם האופנים תעמיד את התאוריה הזאת למבחן רציני מאוד בשלושת השבועות הקרובים.