אחרי 484 ימים בשבי חמאס, עופר קלדרון חוזר הביתה - אל האופניים, ואל החברים. בראיון מיוחד הוא מספר על הדרך שבה הספורט עזר לו לנצח את הכאב, ועל המסר לגבי יתר החטופים: "זה אסון כשאין שיחות, הם מרגישים שהם מתים בחזרה". צפו בכתבה מ"חדשות הספורט"

Getting your Trinity Audio player ready...

חודש אחרי שחזר לבית הפיזי, עופר קלדרון חוזר אל המקום שבו הוא חי - אל הספורט, ואל האופניים. אתמול (חמישי), קלדרון העניק מדליות לאלופי ישראל ברכיבה על אופני מסלול, ובדרך סיפר גם על הדרך שבה הרכיבה עזרה לו לנצח את הכאב - ואת השבי הממושך, שנמשך 484 ימים ארוכים.

"כמו בספורט, וכמו בכל תחום אחר, אני לומד מחדש", סיפר קלדרון על דרכו חזרה לרכיבה. ובהמשך, סיפר גם על החברים - מקבוצת הרכיבה "הדרדסים": "הם חלק מהסיפור החזק שלי, לחזור לכאן, לאדמה. אנחנו כבר כמעט עשר שנים ביחד, ואני מודה שהגעתי אליהם. זו קבוצת תמיכה. כל דבר שקשה לך, או צריך עזרה - אתה מסמס ויש תמיכה".

בהמשך, הוא סיפר גם על הדרך שבה הרכיבה על האופניים החזיקה אותו - בחושך של השבי: "את ה'סינגלים' שעשיתי, בעיקר בנגב שאני זוכר אותם, הייתי ממש מדמיין. עוצם עיניים ומדמיין איך אני רוכב - כמובן עם ארז, ועם הדרדסים. הנקודות האלה החזיקו אותי. רק המוח יכול לעבוד, וזה מה שיש בעצם".

ולסיום, התייחס קלדרון גם למי שנשאר בעזה - 59 אחים ואחיות (נכון לכתיבת שורות אלה), שצריכים לחזור הביתה. "אני מאוד מאוד רוצה שכל הסיפור הזה ימשיך", הוא הודה. "מי כמוני יודע איך אנשים מרגישים שם כרגע. זה אסון שאין שיחות - אנשים מרגישים שהם בעצם מתים בחזרה. רק שתדעו. האור בקצה המנהרה נגמר עבורם באותו הרגע".

"יש לי עכשיו את המשפחה, את הילדים - אין יותר טוב מזה. אני רואה אנשים ברחוב בוכים, אני מחבק אותם ואומר תודה. הם העניקו לי את הכוחות לחזור. זו ההוקרה שלי - להגיד תודה, ולחבק".

צפו בכתבה מתוך "חדשות הספורט"

"בשבי הייתי מדמיין איך אני רוכב, זה מה שיש שם. רק המוח עובד"