בצעדי ענק: השלב הבא בקריירה של ערן זהבי

זלאטן איברהימוביץ' חגג ביום חמישי האחרון את יום הולדתו ה-38, מה שנתן לשלל אוהדים ברשת את ההזדמנות להציג את "החיים השניים" של הענק השבדי.

עד גיל 30 הספיק זלאטן לעבור במאלמה, הקבוצה בה החל את דרכו, ואז באייאקס, יובנטוס, אינטר, ברצלונה ומילאן. הוא היה שחקן טוב וכבש 232 שערים ב-528 הופעות - 0.44 למשחק.

לעומת זאת, מאז שנכנס לעשור הרביעי לחייו (קצת אחרי המעבר הקבוע למילאן), זלאטן בחר בקפידה את היעדים שלו, פאריס סן ז'רמן, מנצ'סטר יונייטד וכיום, לוס אנג'לס גלאקסי. בשמונה השנים האחרונות הוא רשם 372 הופעות והשתדרג ל-301 שערים - 0.81 למשחק, כמעט כפול.

ערן זהבי הוא לא זלאטן. נדגיש את זה כבר עכשיו כדי להתקדם. אבל בעודו נכנס לחלק האחרון בקריירה שלו, נדמה שגם הוא ניצב בפני צומת חדש ומתקרב לרגע שבו הוא יצטרך לבחור היטב את המקום שבו הוא רוצה לבלות את השנים הבאות, על מנת שיוכל להמשיך את "החיים השניים" של הקריירה שלו, הפריחה המשוגעת שהחלה בעונתו השנייה במכבי תל אביב, בגיל 26, ונמשכת ללא הפסקה עד היום.

בעוד שישה משחקים, זהבי יסיים את העונה כמלך שערי הליגה הסינית, בפעם השנייה בשלוש עונות מלאות ויכול מאוד להיות שגם כשחקן המצטיין, עוד תואר שבו זכה ב-2017.

הקייס שלו לזכייה ב-MVP יהיה גדול עוד יותר אם אכן יצליח להשלים את המשימה האחרונה שנותרה לו העונה - לשבור את שיא השערים לעונה בודדת בליגה (28), השייך לאלקסון מעונת 2014. לזהבי יש 26 כרגע והסיכויים שלו נראים גבוהים מאוד לעשות את מה שעשה בישראל לשיא של ניסים אלמליח, ושוב להיכנס לספרי ההיסטוריה.

מצד שני, הקבוצה שלו, גוואנגז'ו R&F, לא עברה העונה בשום שלב את המקום השביעי בליגה וגם אם איכשהו תיתן סיומת נהדרת, היא כנראה לא תעבור את המקום השישי ובכל מקרה, נמצאת קילומטרים מהמאבק על מקום בליגת האלופות של אסיה או על האליפות.

אם את החלק הראשון של הפריחה שלו, אחרי פאלרמו, העביר זהבי לא רק בחירור רשתות אלא גם בהובלת מכבי תל אביב לתארים, או לכל הפחות במאבק עליהם ועם הופעה בליגת האלופות, הרי שמאז שנחת בגוואנגז'ו בקיץ 2016, הקבוצה שלו סיימה שישית, חמישית, עשירית וגם השנה היא לא ממש בעניינים. החלק השני של ימי הזוהר של זהבי, למרות ההישגים האישיים הכבירים, די מתבזבז. יותר מדי פעמים נדמה שהוא נלחם ברוח ועל כל צמד שהוא כובש, הקבוצה שלו סופגת שלוש פעמים.

המצב הזה, יחד עם הדיווחים על כך שזו בהחלט עשויה להיות העונה האחרונה של המאמן דראגן סטויקוביץ', האיש שקיבל את זהבי לגוואנגז'ו לפני שלוש שנים וחצי, הובילו לאחרונה לחרושת שמועות על המשך הדרך.

בפברואר 2018 הישראלי האריך את חוזהו בגוואנגז'ו בשלוש שנים תמורת כ-12 מיליון דולר לעונה, אך לאור העובדה שהליגה הסינית נפתחת בכל שנה בתחילת מרץ, הרי שלמעשה, לזהבי יש בחוזה שלו רק את העונה הבאה ואחריה, אם ירצה, יוכל להפוך לשחקן חופשי.

בגוואנגז'ו, מן הסתם, רוצים לשמור על הכוכב הענק שלהם, אבל בטח ובטח שלא מעוניינים לראות אותו עוזב ללא תמורה, אחרי שבעבר קיבלו ודחו כמה הצעות גדולות מאוד, כולל 25 מיליון דולר משנגחאי בספטמבר 2017.

המצב שנוצר, בתוספת שער הראבונה המדהים מהחודש שעבר ותשעת הכיבושים במוקדמות היורו, דברים שגרמו גם לקבוצות אירופיות ולא רק סיניות לחזור לשים לב לזהבי, הוא קלף המיקוח שלו והשבוע הוא כבר נאלץ להכחיש דיווחים לפיהם הוא דורש מגוואנגז'ו חוזה חדש, בגובה 20 מיליון דולר לעונה.

"אני לא יודע מאיפה צצו הדיווחים האלה", אמר בריאיון בסין. "יש לי עוד יותר משנה בחוזה ואני מקווה שאוכל להמשיך במועדון, אבל כרגע מעדיף להתמקד בעונה הנוכחית. אני מקווה להביא לקבוצה ימים טובים ולהשיג בעונה הבאה את הכרטיס לליגת האלופות של אסיה. אחר כך אשנה את המטרות שלי וננסה להילחם על אליפות. אני רוצה להשיג את המטרה הזו לפני שהחוזה שלי נגמר".

אלא שהתחלנו בזלאטן ונסיים בעזרתו. בעוד אירופה, בגיל 32 ועם הסכומים שיהיו מוכנים לשלם שם לעומת מה שגוואנגז'ו רוצה, נראית פחות ופחות ריאלית, ובעוד שגוואנגז'ו לא תמהר להעביר את זהבי ליריבה מקומית וכאמור, כבר ויתרה על הזדמנויות פז בעבר, הרי שהצטרפות ל-MLS עשויה להיות הכיוון עבור הסקורר הישראלי בשביל החלק הבא בקריירה שלו.

לאחרונה החל זהבי לעקוב בחשבון האינסטגרם הפעיל שלו אחרי אינטר מיאמי FC, הקבוצה החדשה של דייויד בקהאם, שאחרי לא מעט שנים של ניסיונות, סוף כל סוף תצטרף בעונה הבאה ל-MLS, הליגה הבכירה בארצות הברית.

הליגה האמריקנית נפתחת בדיוק כמו הסינית, בתחילת מרץ, מה שבתיאוריה יאפשר לזהבי לסיים את העונה הנוכחית עם גוואנגז'ו ולבצע את המעבר בשקט, עם פגרה יפה באמצע. המעבר ליעד כמו מיאמי, או לחלופין לאחת משתי הקבוצות של לוס אנג'לס או של ניו יורק, הוא אופציה נחמדה כמובן ובניגוד לקבוצת האקספנשן של בקהאם, שתחווה את כאבי הגדילה הרגילים, כל ארבע האחרות, כמו גם DC יונייטד אותה עוזב וויין רוני, מבוססות ונמצאות בחלק העליון של הטבלה.

מבחינת סכומים, הכל שקוף ב-MLS (כמו בכל הספורט האמריקני) וכך אפשר לראות שזלאטן, המרוויח מספר 1 בליגה, מקבל 7.2 מיליון דולר לעונה מלוס אנג'לס גלאקסי. מייקל בראדלי, במקום השני, מרוויח 6.5 מיליון בטורונטו ובאותו אזור של שכר אפשר למצוא גם את ג'וזי אלטידור, קרלוס ולה שמפרק את הליגה ובסטיאן שווינשטייגר. רוני הרוויח "רק" 3.5 מיליון דולר העונה.

אם זהבי יחליט שה-MLS היא היעד הבא שלו, הרי ש-20 מיליון דולר, ואפילו ה-12 שהוא מקבל כיום מגוואנגז'ו, הם לא מציאותיים. מצד שני, את מה שהוא עושה בסין הוא כנראה יוכל לעשות גם בארצות הברית, בליגה הרבה יותר נצפית. ההחלטה תגיע בקרוב ויהיה מעניין לראות באיזה כיוון בוחר זהבי, שאיכשהו רק הולך ומשתפר בחצי העשור האחרון.