העזיבה של בן שהר היא ללא ספק לא פחות ממכה עבור הפועל באר שבע. אינטר וסלטיק חטפו ממנו, בליגת העל הוא הכריע משחקים וגם כשהגיעו חלוצים על המקום שלו, הוא תמיד הראה בסוף שהוא הטוב ביותר שב"ש יכולה לקבל. אחרי חמש שנים במועדון, הוא חתם באפואל ניקוסיה לשנתיים כפי שנחשף בערוץ הספורט, אבל גם אם יחזור לב"ש אחרי השנתיים הללו ועל פי החוזה איתו, וגם אם לא, בן שהר ייזכר בב"ש לעד כאחד החלוצים הגדולים של המועדון בכל הזמנים.
עכשיו קצת מספרים
שהר ממוקם שישי ברשימת הכובשים של כל הזמנים במועדון עם 83 שערים. מעליו נמצאים רפי אליה עם 85, אברהם נומה עם 87, שמואל אדמון עם 89 ובשני המקומות הראשונים מאיר ברד עם 103 ושלום אביטן עם 116. אם היה ממשיך בחוזה שלו בב"ש, ועל פי הסטטיסטיקה האדירה שלו בשנים שלו במועדון, זו כנראה הייתה רק שאלה של זמן עד שהיה כובש את הפסגה.
היום שהר במקום אחר. בשבוע הבא הוא יחגוג יום הולדת 31, נשוי ללירון וכבר אב לשניים. אחרי ששיחק בצ'לסי, ק.פ.ר, שפילד וונסדי, פורטסמות', דה חראפשחאפ, אספניול, הרטה ברלין, ארמיניה בילמפלד, ווילם 2, הפועל ת"א וב"ש, הוא ממשיך להגשים חלום - הפעם באי השכן, בקבוצת פאר בכדורגל הקפריסאי.
בזמן שערן זהבי, מואנס דאבור, תומר חמד, דיא סבע ושון וייסמן מקבלים דרך קבע זימון לנבחרת הלאומית, שהר מקווה עכשיו שווילי רוטנשטיינר ואלון חזן יכבדו אותו יותר. מאז המשחק מול לטביה ביוני בשנה שעברה הוא לא זומן. החלוץ, שברזומה שלו שמונה שערים ב-44 הופעות, יודע שהמקום שלו שם.
"הגעתי למועדון גדול", שהר בהצגה (אפואל ניקוסיה)
בראיון מקיף שנערך באמצעות זום, שהר הסביר את ההחלטה לעזוב את ב"ש: "אם הייתי נשאר, הייתי אולי הופך להיות גדול הכובשים בהפועל ב"ש. ההחלטה היתה קשה לא רק בגלל זה. הייתי צריך להעביר את כל המשפחה שלי מדינה אחרת, אבל בסוף קיבלתי את ההחלטה בלב שלם. רציתי את זה בעיקר לעצמי. לאתגר את עצמי מחדש ולצאת מאיזור הנוחות. השגתי בב"ש את כל התארים והמתנה הכי טובה שיכולתי לקבל זה הגביע בסיום העונה. בסוף, יצא טוב לשני הצדדים ועזרתי לב"ש מבחינת התקציב. ראיתי שהמצב בב"ש לא טוב ודחיתי חצי מיליון ש"ח (מענק) כי חשבתי על המועדון שחשוב לי".
האם היה נכון לעזוב את ב"ש בתקופה הכלכלית הקשה: "אני לא חושב שאני ובן ביטון נטשנו את ב"ש. זו לא התחושה של האוהדים. קיבלתי אלפי הודעות מהאוהדים. גם אם הייתי מקצץ הרבה, לב"ש עדיין היה קשה להשאיר אותי. עשיתי בשביל הבית שלי אז הסכמתי לוותר על הרבה מאד כסף כדי שהמועדון יתקיים בשנים הבאות. לקח לי המון זמן לקחת החלטה כי רציתי לראות מה קורה בב"ש מבחינה תקציבית וכספית ואז הגיעה אפואל ניקוסיה. אחרי שאתה מבין שב"ש לא יכולה להשאיר אותי בתנאים שלי, הרגשתי שזה הזמן ללכת".
על העתיד של ב"ש: "הייתי אומר שתם עידן בב"ש. היא לא הולכת להיות הקבוצה הגדולה של השנים האחרונות. שיחקתי פה עם שחקנים באליפויות הראשונות שלא יחזרו. נשאר שחקן אחד או שניים מאז. כשתם עידן אז נפתח עידן חדש ואני מקווה שיהיה עידן חדש למועדון הזה. יש אנשים טובים במועדון כמו מליקסון, ברדה, רחמים ואבוקסיס. זה לא יהיה קל וזה לוקח זמן. מקווה שהם יצליחו בסופו של דבר להגיע לדרך הנכונה".
"לא נטשתי את ב"ש, שהר
החלוץ סיפר על הבחירה בניקוסיה: "קרו הרבה דברים ביחד שבסופו של דבר גרמו לי להחלטה. העובדה שמועדון גדול כמו ניקוסיה משתתף במפעלים אירופייים כל שנה, נתן לי פוש גדול. בקטע הכלכלי, אני לא אוהב שמדברים על זה, צריך לראות תמורה לעומת מה שנותנים לך. אני שמח שהגעתי למועדון ענק ואני מאושר".
על התנאים בניקוסיה: "שיחקתי מולם אבל ברגע שאתה מגיע לפה, אתה מבין מהשנייה הראשונה את הגודל של המועדון. המתחם אימונים אדיר, הייתי בהלם. בריכה ענקית וחד כושר מאובזר, בריכות ג'קוזי ובריכות קרות. 6-7 פיזיותרפיסטים. רואים את זה מהשנייה הראשונה. שאתה הולך ברחוב, רוב האנשים אוהדים את הקבוצה. בכל מקום מכירים את המועדון בעולם, באים לפה המון זרים. באתי למקום שאני צריך להוכיח ולהראות שאני יכול להתמודד גם פה ואני שמח מאד. הקבוצה נמצאת בבנייה והגיעו כמה שחקנים חדשים".
על תקופת האליפויות בב"ש, סיפר: "לא יודע להגיד בוודאות אם ב"ש זו הקבוצה הכי גדולה שהייתי בארץ, כי בהפועל ת"א היינו בליגת האלופות. אבל העוצמות שהיו לקבוצה הזו בזמנים הטובים, לפני כמה שנים שהיינו באירופית, היו מטורפות. בעונה השנייה האליפות שלקחנו, הייתה מאד עוצמתית. אני זוכר שקבוצות ושחקנים היו באים לטרנר ומפחדים. הרגשנו בעוצמות שלנו בחדר הלבשה שמהדקות הראשונות אנחנו מרסקים את הקבוצה היריבה. אלה עוצמות שלא יודע אם יהיו בב"ש. היה חיבור נדיר עם השחקנים והצוות המקצועי והיה כיף להיות שייך לקבוצה כזו".
ברמה האישית אמר שהר: "מי שמכיר אותי קצת מחוץ למגרש עצמו, יודע שאני בן אדם שבא כל אימון וכל משחק, החיים שלי זה כדורגל. אני נותן את עצמי כל יום למען הדבר הזה. לבוא ולהקדיש את עצמי. זה לא משנה טוב או לא טוב, גם מבחינה חברתית בחדר הלבשה, תמיד ידעתי להגיד את המילה הנכונה ולהרים את השחקנים. זה לא דברים שרואים. תמיד דאגתי שהמועדון מהבחינה הזאת והשחקנים יהיו חזקים ומקצוענים. ניסיתי לתת דוגמא לצעירים ולהראות להם מבחינתי איך צריך לבוא לאימון ומשחק. אלה דברים שפחות רואים במגרש. אלו דברים שרואים אנשים שמכירים אותי אישית".