זוהי העונה העשירית של ליאור רפאלוב בבלגיה. במהלכן זכה בשתי אליפויות עם קלאב ברוז', בשני גביעים, כולל שני שערי ניצחון עבור ברוז' ואנטוורפן בגמרי גביע, ואפילו תואר סופר קאפ מקומי. הקשר ההתקפי הוא החמישי בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שחצה את רף 300 ההופעות בקבוצה אירופית, כשרק ביבראס נאתכו, יוסי בניון, רוני רוזנטל ודודו אוואט רשמו יותר משחקים מעבר לים. היו גם נפילות, לא מעט פציעות, סכסוך מתוקשר עם מאמנו בהווה ורגעים פחות סימפטיים. אך על דבר אחד אין ויכוח: מדובר באחד הליגיונרים המוצלחים ביותר ששיגרה ישראל ליבשת הישנה.
הליגה הבלגית תמיד נחשבה לתחנת מעבר עבור כדורגלנים מקומיים מצטיינים, או זרים צעירים וחדורי כישרון. רפאלוב בחר להשתקע בה ועשה קריירה שרבים מהישראלים היו חולמים עליה. אז נכון, ממרום גילו 34, תמיד יהיו הרהורים מה היה קורה אם היה פורס כנפיים ומנסה את כוחו בליגה נוצצת וחזקה יותר (ואולי לשם כך היה צריך לעזוב את ישראל בגיל צעיר יותר), או משחק בקביעות בקבוצת ליגת אלופות ומצליח לשמור יותר על כשירות לאורך זמן.
העובדה שרפאלוב ייצג רק 40 פעמים את נבחרת ישראל וכבר שלוש שנים שלא רשם אף הופעה במדים הלאומיים מעצימה את תחושת הפספוס שלנו. הרושם שמעריכים אותו יותר בבלגיה מתחדד במיוחד בימים אלו. "היו שחקנים טובים ממנו בבלגיה כמו רומלו לוקאקו, קווין דה בריינה, תורגן הזאר וכוכבי על אחרים ששיחקו תקופה קצרה יותר לפני שעזבו לליגה בכירה", טוען עיתונאי ניוזבלאד דויד ואן דן ברוק, "אבל אם אתה מדרג את עשרת השחקנים הטובים בליגה במשך עשור, רפאלוב בוודאי היה שם. בזכות היציבות וההתמדה. אפילו עכשיו בגיל 34 הוא אחד משחקני ההתקפה הכי טובים בליגה".
טופ 10 בבלגיה בעשור האחרון. רפאלוב (getty)
רפאלוב חווה בחודשים אלה סוג של רנסאנס. בעונתו השלישית באנטוורפן, הישראלי עבר לשחק בעמדה קדמית יותר, מעין חלוץ שני לצד דיומרסי אמבוקני האימתני, ונמצא אולי בכושר ההבקעה הטוב ביותר בחייו - כל זה תחת המאמן איבן לקו, שלא נתן לו צ'אנס בקדנציה המשותפת של השניים בברוז'. רפאלוב מצא את הרשת בחמישה משחקי ליגה ובישל שלוש פעמים ב-14 משחקים, בקצב של שבירת שיא הכיבושים האישי שלו. בליגה האירופית הרשית עוד שלוש פעמים, כולל שער נהדר מול טוטנהאם שהעלה עוד יותר את המניות שלו, והוסיף בישול, ולא נשכח כמובן גם את שער הניצחון מול ברוז' בגמר הגביע באוגוסט.
מארק דחרייזה, אחד החלוצים הגדולים של בלגיה בשנות השמונים והתשיעים, יכול להזדהות עם 'רפא' (הכינוי שדבק ברפאלוב בבלגיה). חלוץ נבחרת בלגיה בעבר קרע רשתות גם בגיל 37 במדי בירסחוט, לפני שתלה את הנעליים. "אני סבור שבתפקיד הקודם של רפאלוב הוא לא יכול היה לעשות יותר מדי את ההבדל, משום שהוא היה תלוי ביכולת האצה במטרים הראשונים. כעת הוא משחק באיזורים המסוכנים ויכול להביא לידי ביטוי את יכולת הסיומת שלו שהיא ברמה גבוהה ביותר", העיד דחרייזה על רפאלוב בראיון לעיתון הבלגי HLN.
הפריחה ביכולת של רפאלוב מחזקת אותו מדי יום במרוץ לנעל הזהב - שחקן השנה בבלגיה. מדובר בתואר האישי החשוב ביותר במדינה בו זכו בעבר אגדות כמו מישל פרודום, יאן קולמנס, אנצו שיפו, יאן קולר ובשנים האחרונות גם אקסל ויטסל, אמבוקני, תורגן הזאר והאנס ואנקן. הפרס יוענק בתחילת 2021, כמדי שנה, רק שהפעם יש טוויסט חזק בעלילה. עיתונאים ואנשי כדורגל, בעלי זכות הצבעה, יכולים בשנים כתיקונם לתת את קולם פעמיים - בין חודשי ינואר עד מאי, ובין יוני עד דצמבר. בגלל הקורונה והשבתת הליגה במארס האחרון, ההצבעה הראשונה בוטלה, מה שמעניק משקל גדול יותר לשחקנים שכיכבו בחודשי הקורונה.
דחרייזה. גם פרח בגיל מאוחר (Getty)
רפא, שמעולם לא הצליח להגיע לשלישייה הסופית של נעל הזהב, נמצא חזק מאוד ברשימות של אותם בעלי זכות הצבעה ונהנה מיחסי ציבור טובים מעיתונאים ופרשנים מאז אותו שער ניצחון בגמר הגביע. המועמד הכי חזק שיכול להאפיל עליו הוא רפאל הולצהאוזר, קשרה האוסטרי של בירסחוט, סגן מלך השערים בליגה הבלגית. צריך לזכור שגם שחקני האלופה ברוז' - כמו האנס ואנקן, נעל הזהב בשנתיים האחרונות, והשוער סימון מיניולה מועמדים טבעיים לפרס האישי החשוב במדינה. "התחרות השנה פתוחה מאוד בגלל צמצום ההצבעה, אבל אם רפאלוב ימשיך להבקיע בקביעות בשבועות הקרובים, יש לו סיכוי מצוין לזכות. אני אישית הייתי מצביע עבורו", סיפר לי ואן דן ברוק.
רפאלוב כבר הספיק להביא לאנטוורפן, המועדון הכי וותיק בבלגיה, גביע ראשון מאז 1992 - הישג נפלא לקבוצה שרק חזרה לליגה הבכירה ב-2017 אחרי 13 שנות העדרות. בבלגיה לא פוסלים אפשרות שהקבוצה גם תאבק עם ברוז' על זכיה באליפות, בליגה סופר צפופה ותחרותית (3 נקודות מהפסגה). אבל כבר עכשיו זוכה רפא לפרגונים מקיר לקיר. "האוהדים התרגשו מאוד כאשר רפאלוב, שחקן עם יכולת התקפיות מוכחות, הגיע למועדון, וכעת הם כמובן הרבה יותר בטירוף עליו. לא רק בגלל ההופעות והסטטיסטיקה שלו, אלא בשל העובדה שהוא בחור נחמד נטול אגו ששם את הקבוצה לפני הכל. קשה למצוא עוד שחקנים כאלה היום", אומר ואן דן ברוק.
צריך לזכור שרפאלוב מסיים בתום העונה את החוזה שלו באנטוורפן וצצו דיבורים על כך שייתכן כי יעזוב את בלגיה לטובת ה-MLS בארה"ב. כאשר עזב את מכבי חיפה ב-2011 והמריא לבלגיה, רפאלוב עשה זאת בסטייל עם תואר פרס שחקן העונה בישראל ואליפות ירוקה והאחרונה עד עצם היום הזה. תארו לעצמכם שהליגיונר הבכיר ישכפל את ההצלחה גם עם אנטוורפן - במקרה כזה, אולי סוף סוף יקבל את ההכרה הראויה במולדתו. וגם אם לא, לו זה כבר לא משנה.
שלוש שנים שהוא לא לבש את המדים הלאומיים (אלן שיבר)