"מאיפה התעוזה לזמן אותי רק למשחקי ידידות בפגרה?"

אין עוררין על כך שליאור רפאלוב הוא אחד השחקנים הישראלים עם הקריירה הכי מרשימה באירופה. הקונצנזוס סביבו בבלגיה, שם הוא משחק כבר 11 עונות, הוא בלתי רגיל. רק לא מזמן קפטנים, מאמנים, עיתונאים וזוכים לשעבר הצביעו עבורו בדרך לרגע השיא בקריירה - זכייה בנעל הזהב הבלגית. המספרים לא פחות ממדהימים, בטח לשחקן שבאפריל יחגוג 36 אביבים: 565 הופעות, 143 שערים ו-96 בישולים מתחלקים בין 3 קבוצות: קלאב ברוז', אנטוורפן ואנדרלכט. 15 שערים ו-13 בישולים ב-36 הופעות בליגה האירופית, אליפויות, גביעים, סופר קאפ, כדורגלן השנה בבלגיה וכאמור נעל הזהב בגיל 34. וכל זה לא מספיק לנבחרת ישראל, אבל לזה עוד נגיע.

בליגת העל שלנו, מעטים השחקנים בגיל הזה שהם פקטור משמעותי. בדרך כלל שחקן בישראל שעובר את גיל 35 נשאר במועדונים מתוך כבוד, אבל באירופה, הגיל, כמאמר הקלישאה, הוא רק מספר ורפאלוב לא מפסיק לפרוח. אחרי 14 שערים ו-5 בישולים בכל המסגרות העונה ומחמאות מדי שבוע ממאמנו באנדרלכט וינסנט קומפאני, שגדול ממנו בסך הכל בשישה עשר ימים, רפאלוב יצא לפגרת חורף. "אני לא זוכר מתי הייתי בלי חולצה בשמש", אומר רפאלוב בראיון בלעדי לערוץ הספורט מטנריפה, לשם יצא עם אשתו גל והילדים אדריאן, מיה ואלסנדרה, "בתקופה הזאת בינואר בלגיה מכוסה בשלג, זה שיא החורף, סביב האפס מעלות. כיף לצאת לשבוע לשבור שגרה".

בטח במצב הקורונה והחיים באירופה
"לצערי, המשחק האחרון לפני הפגרה כבר התנהל ללא קהל כי המספרים של החיוביים רק עולים. האומיקרון תוקף חזק. הבשורה החיובית היא שכמו בארץ, החולים במצב קשה בבלגיה הם במספרים נמוכים מה שגורם לנו להיות אופטימיים שבעוד שבועיים-שלושה נחזור לשגרה".

כמה זמן לא ראית את המשפחה המורחבת?
"הביקור האחרון שלנו היה במאי ולפני כן שנה וחצי לא היינו בגלל הנגיף שהשתולל. זו המציאות שמתרגלים לחיות איתה, אבל אנחנו והמשפחה של גל אשתי מאוד מלוכדים ונמצאים בקשר יום יומי. הם חיים בכל יום מה שקורה איתנו".

"לא מאחל את מה שעברתי לאף אחד"
לפני שנתיים, משפחת רפאלוב חוותה רגע לא פשוט. שודדים נכנסו לדירתם ורוקנו אותה לחלוטין. המזרונים נקרעו, החלונות נשברו, הדלתות נתלשו וכל דבר שניתן היה לקחת, נלקח. תכשיטים, שעונים, בגדי יוקרה ופרטים בעלי ערך סנטימנטלי. רפאלוב מבין היטב מה עובר על ערן זהבי. "אתה מחזיר אותי אחורה וההתמודדות היתה קשה יותר בעיקר עם הילדים", נזכר רפאלוב, "הביטחון שיש לך בתוך הבית לא קיים למשך תקופה לא מבוטלת וקשה להחזיר אותו לילדים ולאישה. שנה וחצי עוברת עד שחוזרת ההרגשה של בית וביטחון. לא מאחל את זה לאף אחד".

מקצועית אתה רק הולך ומשתבח. תסביר
"מנסה להיות הרבה יותר אפקטיבי בכל פעולה ופעולה. לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות. בשנתיים האחרונות שיחקתי חלוץ שני, במרכז המגרש ועכשיו עם קומפאני אני מוצב שוב פעם בצד. אני מתמקד בהגנה כשתוקפים אותנו ומקבל חופש כשהכדור אצלנו, והוא רוב הזמן ברגלים שלנו. אני כבר 5 שנים בשגרת חיים ספורטיבית יותר. עובד הרבה על הפן האירובי וחיזוקים שגורמים לי להימנע מפציעות. יש תפריט תזונה מיוחד. פחות פחמימות בשעות הערב והרבה מאוד פחמימות בצהריים בזמן שיש יותר יחידות אימון".

אתה מסיים חוזה בסוף העונה הבאה. מה הלאה?
"חתמתי בקיץ האחרון לשתי עונות. לקבל חוזה לשנתיים בגיל 35 רק מראה עד כמה סומכים עליי ורוצים אותי. כרגע נראה שאשאר בבלגיה עד סוף הקריירה, אבל בכדורגל דברים יכולים להשתנות מהיום למחר. יש מחשבה וכבר דיבורים עם ראשי המועדון להיות חלק מהצוות המקצועי או במשרדים אחרי הכדורגל. יש לי מערכת יחסים נהדרת עם המנכ"ל ועם פיטר וורבאקה, המנהל הספורטיבי שהיה איתי בקלאב ברוז'. אנחנו מכירים המון שנים והוא זה שהביא אותי לפה".

אז חזרה למכבי חיפה לא על הפרק?
"מכבי חיפה זה מועדון שגדלתי בו. אהדתי את הקבוצה הזאת בתור ילד והייתי הולך עם חברים לכל המשחקים בקריית אליעזר. כשהייתי בקבוצת הילדים הבאתי גם כדורים במשחקי הבוגרים עד שנהייתי שחקן בקבוצה הבכירה, שזה היה החלום שלי. באליפות האחרונה בשנה שעברה התרגשתי מאוד, זה היה המשחק היחידי בליגת העל בשנים האחרונות שראיתי מהתחלה ועד הסוף. זה מועדון שיישאר אצלי בלב ואתה לא יודע לאן יוביל אותך הכדורגל. אי אפשר לתכנן שנים קדימה".

אם אתה צריך להחליט על ביום העצמאות הקרוב מי ידליק משואה, מי איש הספורט?
"יענקל'ה שחר. אנשים לא מבינים כמה זמן וכסף יענקל'ה ועוזי מור משקיעים. בנו מחוץ לאצטדיון של מנצ'סטר סיטי פסל בדמות של וינסנט קומפאני בגובה של 4 מטרים. עיריית חיפה צריכה לארגן משהו דומה ליענקל'ה שחר מחוץ לסמי עופר".

"לא קיבלתי הזדמנות להוביל בנבחרת"
אנשי תקשורת, שחקנים, מאמנים, כולם העבירו ביקורת על ווילי רוטנשטיינר, שהתעלם באופן סדרתי מרפאלוב. פעם אחר פעם, זימון אחר זימון, המאמן האוסטרי סיפר כי החליט לא לזמן את הקשר הנהדר מתוך מחשבה שהוא לא יכול לזמן שחקן בסדר גודל הזה אם הוא לא מיועד להרכב. "תמיד היה לי את הרצון לשחק בנבחרת. לצערי זה לא עבד בתקופה של אלי גוטמן, אלישע לוי והאוסטרים וזו היתה התקופה בעיני שהשתפרתי מאוד ככדורגלן ולא קיבלתי הזדמנות להוביל", אומר רפאלוב בצער, "יכול להיות שדברים שהשגתי פה בבלגיה קרו מכיוון שהייתי אך ורק עסוק בקבוצה פה. אף פעם לא פסלתי חזרה ולא אפסול. לא יודע מי יהיה המאמן במשחקים הבאים ולא יודע מה יהיה התפקיד שלי בסגל נחכה ונראה".

אגב, רוטנשטיינר אמר שזימן אותך למשחקים הידידות נגד פורטוגל ומונטנגרו וסירבת להגיע
"כשמזמינים אותך אחרי שני קמפיינים למשחק אימון בפגרת הקיץ, זה חוסר כבוד כלפי. אני לא הבנתי מאיפה יש לו תעוזה לזמן אותי בפגרת הקיץ לשני משחקי אימון חסרי חשיבות, וגם זה הגיע אחרי שמונאס דאבור אולי סירב לבוא לנבחרת. אני לא מצטער על זה".

רוטנשטיינר ספג על זה ביקורת. אפילו אייל גולן ואיתי שכטר העלו פוסטים בנושא
"אני מלא הערכה כלפי שניהם על התמיכה, אבל כל נושא נבחרת ישראל בתקופה האוסטרים... מהרגע הראשון משהו לא עבד. היו דיבורים מצד ווילי, אבל בעיקר קשקושים ולא מהלב, לא אמיתי. הוא אף פעם לא הביע נכונות אמיתית לזמן אותי לנבחרת כדי לתרום".

לפחות ז'וזה מוריניו, שפרגן לך אחרי שניצחתם עם אנטוורפן את טוטנהאם, ראה את מה שווילי רוטנשטיינר לא
"באותה תקופה הייתי באמת שחקן מאוד משמעותי באנטוורפן ובשיא הקריירה שלי. לא יצא לי למצוא את עצמי משחק אחרי משחק משחק כל כך טוב. זו היתה תקופה מדהימה, שהובילה אותי לנעל הזהב בבלגיה. הראיון לפני המשחק ואחרי המשחק של מוריניו.... אלה דברים שאתה לוקח אותם קדימה. אני זוכר שלחצנו ידיים אחרי המשחק ואז הגיעו הארי קיין וגארת' בייל והחמיאו לי על הסיומת. כששחקנים ומאמן ברמה הזו מפרגנים לשחקן ממועדון צנוע כמו אנטוורפן זה משהו שאזכור תמיד".

הבן הבכור שלך, אדריאן, ימשיך את הדרך של אבא?
"הוא כרגע משחק באנטוורפן ואני רוצה שיעשה מה שטוב לו ולשמחתי הוא מאוד אוהב כדורגל ולא מחמיץ אף משחק שלי. בזמן הפנוי שלו הוא רואה תקצירים באייפד ומשחקים פיפ"א בסוני. זה בא ממנו, לא מלחץ שלי. כרגע הוא קיצוני ימני, אבל בילדים משנים להם כל הזמן תפקיד. איך שאני רואה את זה עכשיו, הוא יהיה שחקן קו".

וגל אשתך מבסוטית? היא הקריבה לא מעט בשביל הקריירה שלך
"בלי גל לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. השקט שהיא נותנת לי, הזמן להתרכז במה שאני צריך לעשות על המגרש ומחוצה לו כדי להיות עוד יותר טוב, זה משהו שאין לי איך להודות במילים. לפעמים היא עוברת ימים שאני לא הייתי מצליח לעבור".

לקחת תארים בארץ ובחו"ל, ייצגת את המדינה ובכל זאת מה חסר לך בקריירה?
"כשהגעתי לבלגיה בתחילת הדרך תמיד חשבתי שבלגיה תהיה קפיצת מעבר לליגה בכירה יותר והיה לי חלום לשחק בפרמיירליג. היתה לי הצעה ב-2015 לחתום בסין בשכר של מיליונים, אבל קלאב ברוז' לא אפשרה לי ללכת. ההישארות הזו הגיעה עם פיצוי כלכלי ומקצועי שגרמה לי להישאר בברוז'. היו לי הצעות מסלטה ויגו, אלצ'ה ומלאגה, אבל ברמת שכר נמוכה בהרבה ובלי קשר לפן הכלכלי, כשאתה עובר לליגה אחרת אתה צריך לחשוב עם עצמך מה אתה יכול להביא איתך לקבוצה הזו? האם בונים עליך? האם הקבוצה בנויה נכון עבורך? לא רציתי להגיד 'העיקר שהגעתי לליגה בכירה יותר', רציתי לעשות בחירה מקצועית נכונה ומהבחינה הזו היה נכון להיות בברוז', שרוצה לשלוט בכדור ברוב שלבי המשחק, שחושבת התקפה ובה אני יכול להביא את האיכויות שלי לידי ביטוי".