ליגת העל בכדורגל אמורה לחזור בעוד כשבועיים וחצי, למרות איום הטילים מעזה. לא יהיה מדובר בליגה היחידה שמתנהלת תוך כדי מלחמה. גם באוקראינה הליגה מתקיימת, חרף הקרבות מול רוסיה, ואפילו יש שני נציגים מישראל - סתיו למקין, המשחק בשחטאר דונייצק וגיא חדידה, השייך לצ'רנומורץ אודסה. חדידה, אגב, אמנם משחק תחת איום התקפות המטוסים הרוסיים, אך לא בטוח שהוא מרגיש פחות בטוח מהליגה הקודמת בה שיחק, הטורקית, בה נאלץ להסתיר את זהותו בעקבות האנטישמיות במדינה.
גיא, איך היה לשחק בטורקיה? האם הרגשת עוינות מצד הקהל? השחקנים?
"נתחיל בזה שלא ממש שיחקתי בטורקיה. תראי, אמרו לי בנימוס שעדיף שאגיד שאני מפורטוגל (יש לי דרכון) מאשר מישראל. מאוד אוהבים שם את הפלסטינים. להגיד שהרגשתי עוינות? אני לא יכול להגיד, אבל כן משהו בתחושה הפנימית אומר לך 'אל תחצין את זה שאתה יהודי ומישראל'".
מה הסיבה שעזבת כל כך מהר?
"הסיבה העיקרית שהגעתי לטורקיה הייתה מאמן שמאוד רצה אותי ועקב אחריי תקופה. נוצרה סיטואציה, ויומיים אחרי שחתמתי בקבוצה, הוא פוטר. הגיע מאמן חדש שהסביר לי בנימוס שהוא לא בונה עלי והוא הולך עם השחקנים המקומיים. וזו הסיבה שעזבתי די מהר, כי העניין הכלכלי פחות עניין אותי (היה לי חוזה מכובד פלוס פלוס לשנתיים שם), ורציתי לשחק במקום שרוצה אותי".
איפה תפס אותך היום של האסון?
"בבית, בדיוק קמתי לאימון בוקר. ישבתי מול הטלויזיה ולא הצלחתי להבין ולעכל מה אני רואה. לא הייתי לחוץ. כשאני עולה למגרש, כל הלחץ נעלם. יום לאחר האסון היה משחק והוא היה עבורי מאוד אמוציונלי. הלב היה בארץ".
איך זה לשחק כשיש מלחמה בישראל?
"בסופו של יום, אני מקצוען וזה המקצוע שלי. כשאני באימון או במשחק, אני מתרכז כל כולי למען הקבוצה והקריירה שלי, אבל ברגע שנגמר, אני רץ לטלפון לבדוק שכל המשפחה בסדר".
האם אתה מוצא דרך להנציח ולהזכיר את הנרצחים והחטופים?
"יום אחרי האסון הנורא, המנהל המקצועי דאג לכך שאעלה עם דגל ישראל למגרש בזמן שכולם עם דגלי אוקראינה. עשו טקס מאוד מכובד לפני המשחק כדי להבהיר שאוקראינה עומדת לצד ישראל. היה מרגש בטירוף".
האם חשבת לחזור לארץ בעקבות המצב? אולי אפילו לחתום בינואר בקבוצה אחרת?
"לחלוטין לא. יש לי פה חוזה עד סוף העונה, נסיים אותה ונקבל החלטות".
לאור המצב פה בארץ, מה אתה ממליץ לליגות בישראל מהניסיון שלך באוקראינה. האם אתה חושב שניתן לשחק כאן תחת מלחמה?
"המצב בישראל קצת שונה מאוקראינה מכמה בחינות. ראשית, אוקראינה הרבה יותר גדולה מישראל ולכן יש אזורים ש"יחסית" רחוקים מהמלחמה ובטוח לשחק בהם. שנית, גם באוקראינה, בשנה הראשונה למלחמה, הכדורגל הופסק. אני מאמין שככל שיעבור הזמן גם הכדורגל בארץ יחזור, עם הגבלות קהל כאלה ואחרות. אבל אני מאמין שימצאו את הדרך להחזיר את המשחק".
האם מצב הלחימה באוקראינה מזכיר את מה שקורה בישראל? האם יש אזורים שלא משחקים כלל?
"כן, יש כמה אזורים שלא משחקים באוקראינה. לאט לאט נפתחים יותר ויותר אזורים שהיו סגורים בשנה שעברה".
חדידה. "ימצאו את הדרך להחזיר את הכדורגל" (אלן שיבר)
האם אתה מקבל תמיכה מהקבוצה שלך? מהקהל?
"כן, בטח. אני מקבל המון הודעות תמיכה. בכללי, באוקראינה מרגישים תמיכה מוחלטת בישראל".
מה דעתך על התגובות בכדורגל העולמי?
"בכל מקום שאני לפחות משחק פה באוקראינה, אני מקבל תמיכה בישראל ואהבה בלתי רגילה. לגבי מקומות אחרים בעולם, אני רואה שיש מועדונים שמשעים שחקנים שמתבטאים בעד מה שקרה ב- 7.10 וזה חשוב. להראות שאנושיות קודמת לכל. בסופו של דבר שחקני כדורגל הם אנשי ציבור ויש להם השפעה על דעת הקהל".
אתה חושב שהקריירה שלך מפוספסת?
"שאלה מעניינת. אני חושב שכל שחקן חושב שאיפשהו הוא היה יכול להגיע רחוק יותר בקריירה שלו. אני שלם עם המקום שאני נמצא בו ומהדרך שעשיתי. אני כיום בן 28 וזו התחלת השיא מבחינת יכולת של שחקן כדורגל. אני מרגיש שחקן הרבה יותר טוב כיום מאשר לפני שנה. אני מתכוון לעשות כל מה שאני יכול כדי להגיע הכי רחוק שהשם ייתן לי".
תרצה להוסיף משהו?
"אני מכאן רוצה לשלוח חיזוק לכל עם ישראל, לחיילים הגיבורים ששמים את החיים שלהם בסכנה בשבילנו, ולמשפחות החטופים אני מאחל ומתפלל שכולם יחזרו הביתה בשלום".