הזיכרון שלנו, עם הזמן, הופך ליותר ויותר "ויקיפדי". ברגע שהווה הופך לעבר וחיים הופכים לזיכרונות אנחנו אולי נזכור רגעים ספציפיים, אבל נזכור בעיקר את ההתחלה ואת הסוף. זה בלתי נמנע, בטח בעידן שבו מצפים מאיתנו לזכור את הכל בכל מקום בבת אחת, ובטח במקרה הספורטיבי.
כשחושבים על ברק יצחקי, כנראה חושבים עליו בתור מאמן בית"ר או על האפיזודה שלו על הקווים במכבי תל אביב אחרי ששימש כמנהל הספורטיבי בקריית שלום. אולי זוכרים את השנים בהן היה היהלום שבכתר הגאידמקי, את השנים במכבי ת"א בראשית עידן מיץ' גולדהאר, את הפציעות או הסיפורים שמחוץ למגרש, מהשמועות על המסיבות ועד הקשר עם אייל גולן.
קל לשכוח איזה שחקן אדיר הוא היה. את המספרת ההיא מול מכבי חיפה כנראה שרובכם זוכרים, אבל מעבר אליה יצחקי היה אחד החלוצים המוכשרים ביותר ששיחקו כאן. היכולת שלו למצוא חצי פרצה בשטחים קטנים, לנצל יתרון באחד על אחד ומהירות יוצאת דופן הפכו אותו לשחקן מבטיח, כזה שיש שיחשיבו לפספוס למרות שלוש אליפויות, שני גביעים וזכייה במלכות השערים.
אחרי כל זה, יש עוד מי שזוכרים את חצי העונה שלו בגנק. יצחקי שיחק בקבוצה במשך ארבעה וחצי חודשים במצטבר, הבקיע שלושה שערים ורשם 15 הופעות. הוא אפילו נמכר ממנה ברווח, אבל הסיפור גדול יותר במקרה של מי שהיה השחקן השישי הכי יקר בתולדות גנק בזמנו ונרכש במיליון יורו ב-2007/08, סכום שמקביל לכ-3 מיליון יורו היום ביחס לשווי הקבוצה.
הוגו ברוס, המאמן שהחתים אותו, אמר ש"הוא שחקן טוב מאוד. ווינר, מהיר וכדורגלן טוב מאוד ברמה הטכנית. אנחנו נדע להשתמש בו". חצי שנה לאחר מכן, כשהוא כבר חזר לבית"ר, המנהל המקצועי וילי ריינדרס טען ש"יצחקי היה טעות מהיום הראשון. לא הציג את מלוא יכולתו ולא התאים, הוא לא מספיק חזק מנטלית כדי לגור בבלגיה. ניסינו לפתור את זה ולא הצלחנו, רק רצינו למנוע הפסד כספי". יצחקי עצמו הכחיש את הטענות האלה, אבל חצי השנה הזאת נגמרה בחזרה לישראל בגיל 24 ואולי מנעה ממנו קריירה בחו"ל. מה קרה שם?
קרא לזה משחק טקטי, פנטסטי, מושלם (אלן שיבר)
"האוהדים יבואו לאצטדיון בשביל לראות את יצחקי"
גנק טענה שהיא סימנה את יצחקי עוד לפני העונה, והחליטה להחתים אותו לאחר שהתברר כי הוא לא היה מוכן לחתום על חוזה חדש בבית"ר ירושלים ולאחר שהייתה צריכה להתחזק בעמדת הקיצוני הימני. אליניב ברדה שהגיע לבלגיה באותה העונה הרשים כבר מההתחלה, מה שגרם להם לרצות לפנות לשוק הישראלי.
לכן הם פנו ליצחקי והחתימו אותו לחוזה של שלוש וחצי שנים באמצעות רונן קצב, בשיא היציאה של הכדורגלנים הישראלים לבלגיה. יצחקי אמר שהוא רואה בבלגיה כמקפצה לליגות גדולות יותר, ברדה אמר ש"אין סיבה שהוא לא יצליח פה".
וילי ריינדרס, המנהל המקצועי שבהמשך יקרא לו "טעות מהיום הראשון", הודה שגנק רדפה אחרי יצחקי במשך שנה וחצי. "הוא כבר היה כאן למשך סוף שבוע שלם, וזה קרס. ניסינו לצרף אותו גם בקיץ והוא בחר בנו לפני הצעות מגרמניה ומספרד, למרות שהצענו לו פחות. הבעלים העשיר של בית"ר, ארקדי גאידמק, עשה כל מה שהוא יכול כדי להשאיר אותו. הוא שחקן שיביא את האוהדים שלנו לאצטדיון. מהיר ופעיל".
יצחקי חתם בגנק בתחילת ינואר וערך את הופעת הבכורה ב-3:3 מול גנט. הקבוצה הבקיעה ב-5 המשחקים הבאים שני שערים בלבד, אחד מהם מבישול של יצחקי, ואז הוא התפוצץ. יצחקי כבש בהפסד למונץ, כבש ובישל ב-2:2 מול מכלן, בישל פעם נוספת מול מוסקרון ואז ב-2:6 מדהים על קלאב ברוז'. נראה שגנק יצאה מהמשבר, ויצחקי היה עם שלושה שערים ושני בישולים בארבעה משחקים. בהתחשב בכך שהוא חלוץ ישראלי צעיר שהגיע מבית"ר ירושלים, כבר הספיקו להשוות אותו לאלי אוחנה ולשנים היפות במכלן.
שנים יפות על הדשא (אלן שיבר)
"יצחקי הרזה הצליח להתרגל לכדורגל פיזי ולחיים בבלגיה. היה לו קשה לבלוע את הגלולה בהתחלה, אבל גם הוא הודה שהוא היה צריך תקופת הסתגלות", כתבו ב-nieuwsblad הבלגי בזמנו, כלי התקשורת הגדול במדינה. "הוא מצא את המקום שלו". באותו ראיון יצחקי דיבר על כך שהוא חושש לחיי משפחתו, בזמן שנורו טילים מרצועת עזה לעבר ישראל ושנים לפני הצבתה של מערכת כיפת ברזל.
יצחקי הרגיש בנוח והשיג לגנק נקודות. שערו מול מכלן, מספרת מתוך רחבת הקרן, עשתה רעש ברחבי אירופה והוכתרה בפורום אוהדים של יובנטוס כ"שער החודש". הוא הבקיע שער אחד לאחר מכן, הראשון ב-2:6 על ברוז' החזקה, ושם זה נעצר. יצחקי המשיך לפתוח בהרכב עד לסיום העונה, וזאת הייתה עונת בכורה לא רעה לשחקן בן 23.
הייתה לו תקופה מוצלחת בקבוצה לא עקבית, הוא נראה טוב לצד אליניב ברדה ואף התראיין לצידו ב"דה מורגן" הבלגי, ראיון בו הצהיר שהשלב הבא הוא להתחתן בבלגיה. נראה שהקבוצה התייצבה לאחר שהחליפה את המאמן. יצחקי פתח בהרכב עד לסיום העונה, אבל השילוב בין שינויי מערכים, מזל רע ועלייתו של כריסטיאן בנטקה הובילו לכך שיצחקי לא מצא את הרשת או בישל עד סוף העונה, כשגנק סיימה אותה במקום העשירי מתוך 18. יצחקי, חודש לאחר המשחק האחרון, טס לישראל.
"בית"ר מושכת לו בשרוול"
הדבר הזכור ביותר מהקריירה של יצחקי בבלגיה, אפילו יותר מהמספרת המרשימה במכלן, הוא הסוף. הסערה התחילה ב-27 ביוני 2008, כשיצחקי חזר לישראל. "גנק אישרה ליצחקי לחזור לישראל בגלל בעיות פרטיות. זה סיכון, כי בית"ר ירושלים מושכת חזק בשרוולו", נכתב בזמנו ב-nieuwsblad.
יומיים בלבד לאחר אותו דיווח פורסם שגנק הסכימה לשחרר את יצחקי, מה שהגיע עבור הבלגים בהפתעה מוחלטת (שמזכירה במעט את הדרך בה סטיפה פריצה עזב את מכבי תל אביב). יצחקי קיבל הבטחה מיצחק שום לעמוד בחוד ההתקפה ולא כשחקן אגף במערכים משתנים כמו בגנק, בית"ר הסכימה לשלם לו שכר זהה – 300 אלף יורו לעונה, הון עתק לשחקן ישראלי אז וסכום גבוה מאוד גם היום – על חוזה לשלוש שנים.
"אי אפשר להשאיר את יצחקי בניגוד לרצונו", נטען בזמנו בבלגיה. הוא רצה לחזור לישראל, לבית"ר שחלמה בגדול ורצתה להביא את ליגת האלופות לטדי. סבסטיאן אבראו הגיע תמורת מיליון יורו, דריו פרננדס ומשה אוחיון חתמו גם הם והקבוצה חלמה בגדול. במקרה של יצחקי, שטען כי התמודד עם מספר בעיות משפחתיות, הפיתוי היה עצום. החלום על ליגת האלופות כמקפצה לאירופה, ההזדמנות לחזור לכדורגל הישראלי וכל זה מבלי מכה כלכלית, היו השילוב המושלם.
שבוע לפני המעבר יצחקי הוגדר כ"חלק מהליבה" של הסגל בידי התקשורת הבלגית, אך המאמן רוני ואן גנוגדן הבהיר ליצחקי כי הוא לא יוכל להתאמן עד שיצחקי יסדיר את עתידו. זה דחף אותו חזרה לבית"ר, שהסכימה לשלם עליו 1.2 מיליון יורו. גנק הרוויחה 200 אלף יורו, בעידן בו היורו היה חזק יותר מהשקל באופן משמעותי בהשוואה להיום, על חצי השנה הזאת.
תקופה אחרת (אלן שיבר)
פחות מארבעה חודשים אחרי שכבש ובישל במדי גנק מול מכלן, יצחקי עלה מהספסל מול ויסלה קרקוב. בית"ר הפסידה באותו משחק 5:0. שלושה חודשים לאחר מכן היא ספגה את ההפסד הגדול ביותר שלה באותו עשור, כשארקדי גאידמק קיבל 3.6% מהקולות בבחירות לראשות עיריית ירושלים.
הקבוצה נאלצה למכור את הכוכבים שלה ונקלעה למשבר כלכלי, בגללו לא הצליחה להחזיר את הכסף לגנק. בית"ר שילמה לקבוצה 350 אלף יורו מתוך אותם 1.2 מיליון מובטחים (כשגנק שילמה את הסכום בו יצחקי נרכש במלואו קודם לכן), מה שהוביל לשורת דיווחים בבלגיה על כך שגנק תנסה להחזיר את יצחקי בחזרה, מה ששם באור אחר את ההצהרות על כך ש"אינו בנוי לחיים בבלגיה".
בסופו של דבר הצדדים הגיעו להסדר, כשבית"ר באותו משבר התקשתה לעמוד גם בו. ב-2013, ארבע וחצי שנים אחרי שחזר לישראל, גנק איימה שתפנה לפיפ"א בטענה שבית"ר חייבת לה 300 אלף יורו. יצחקי עצמו הספיק בזמן הזה לזכות במלכות השערים בליגה ובגביע המדינה, לעבור למכבי תל אביב, לקרוע את הצולבת, לחזור, לצאת לעונת השאלה לקפריסין ולשוב ממנה. כמה חודשים לאחר מכן הוא קרע את הרצועה הצולבת בברכו השנייה, ומעולם לא חזר להיות אותו שחקן.
כך נגמרה הקריירה הבלגית של ברק יצחקי. שלושה שערים (אחד בבעיטה חופשית, אחד במספרת, אחד בנגיחה), שלושה בישולים, אינספור ניצוצות ומעט מאוד תכל'ס של שחקן שאולי היה יכול להיות גדול בהרבה. יכול להיות שבדיעבד יצחקי לא היה חוזר לבית"ר אם הוא היה יודע שגאידמק יעזוב אותה פחות מחצי שנה לאחר שובו, יכול להיות שבדיעבד הוא היה הולך להצעות מגרמניה ומספרד. יצחקי, בית"ריסט אמיתי שקיבל את הקבוצה ויעלה איתה לקרב תחתית מול הפועל כמאמן, היה רק אורח לרגע.