הכדורגל האירופי ממשיך לצעוד לעבר סיום העונה, ומעקב הליגיונרים שלנו מתמקד בשם החם ביותר של הפגרה מבין נציגינו מעבר לים, אחד מנור סולומון. מלבדו, עוקבים מקרוב אחרי הפוטנציאל של שני שחקנים מעונת ה-MLS שרק התחילה: עידן טוקלומטי ויובל כהן. תזכרו את השם.
הליגיונר שבסימן שאלה: מנור סולומון (לידס יונייטד)
שתי מסירות מפתח, חמש הרמות, שלושה כדרורים והחמצת ענק ב-87 דקות מול לוטון
סולומון אמנם הבקיע שבעה שערים ובישל שבעה נוספים העונה, אך האחרון שבהם היה בתחילת פברואר. הישראלי של לידס התקשה במשחקים האחרונים יחד עם קבוצתו, וגם ארבעת השינויים בהרכב שהמאמן דניאל פארקה ערך מול לוטון טאון החלשה לא הספיקו במשחק שהסתיים ב-1:1. אוהדי לידס, והכדורגל הישראלי, כנראה יזכרו ממנו בעיקר את החמצת הענק של סולומון שהיה יכול לנצח את המשחק.
לידס שיחקה כדורגל יוצא דופן בחצי הראשון של העונה ונראתה כמו קבוצה שעם רגל וחצי חזרה בפרמייר ליג, אך השילוב בין היכולת החלשה של השוער אילן מלייה (שלא פתח מול לוטון) בין הקורות, שחיקה מצטברת על סולומון ועל דניאל ג'יימס והעובדה שהיריבות פשוט "למדו אותה" הוביל לכך שהם במקום השלישי, מתחת שפילד יונייטד וברנלי שצפויות לעלות ליגה, שוב, אחרי שהיו חלשות בקנה מידה כמעט היסטורי בשנה שעברה בפרמייר ליג.
מה שמעניין אותנו, למרות הכל, הוא סולומון. הוא הפך במשחקים האחרונים לאחד המוחלפים הראשונים של לידס יונייטד, ובאחד מהם אף לא הסתיר את רגשותיו בנושא. ביותר מדי משחקים הוא נראה מעט שחוק, כבוי, ואוהדי לידס תהו בינם לבין עצמם על הפעם האחרונה בה הוא הצליח לעקוף מישהו באגף או לתרום לשער. בתקופה הטובה שלו, במהלך ינואר, הוא נראה כמו שחקן שנמצא מעל הליגה. עכשיו הוא נראה כמו שחקן שלא מחובר לחלוטין.
לזכותו של סולומון ייאמר כי המשחק האחרון היה אחר. ראינו אותו מנסה לעבור יריבים בכדרור, לא מפחד ממגע, יוצר מצבים, נכנס לאמצע ומרים. שיתוף הפעולה עם אקס ברצלונה ג'וניור פירפו שחזר להרכב עושה לו טוב. למרות זאת, אין דרך לברוח מזה, הוא היה צריך לנצח את המשחק. אם הוא היה מבקיע ממצב כמעט מושלם בתוך רחבת החמש בדקה ה-82, כל הטקסטים היו נראים אחרת. אבל זה הכדורגל.
המעקב אותו אתם קוראים כעת מתעסק יותר בשאלה של מגמות לאורך העונה מאשר הישגים בודדים, לעתים בהצלחה בדומה לפגיעות בקשר לסולומון ולענאן חלאיילי, שהופיע בשבוע שעבר והספיק לבשל פעמיים השבוע. לכן המשחק הזה חיובי, כי הוא נראה כמו הדחיפה של סולומון החוצה מהמשבר. לראשונה בקריירה הוא במצב בו הוא כוכב של קבוצה שמתמודדת עם הרבה לחץ ובתקופה רעה ונמצא על הדשא בשביל לתקן את המצב.
באנגליה טענו ש"ההחמצה של סולומון מסכמת את הלחץ העצום בו שרויה לידס יונייטד", זה משפיע גם על סולומון, וגם פארקה הודה שהוא החמיץ מצב כמעט ודאי לשער. זה יכאב והביקורת מוצדקת, אבל בספורט אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך. היו מצבים טובים אחרים שמנור הרים מהאגף והסתיימו בלא כלום.
אם לידס יונייטד לא תעלה ליגה, כששתי הראשונות בצ'מפיונשיפ מעפילות כידוע לפרמייר ליג ומקומות 3-6 משחקות בפלייאוף בו יש חצי גמר וגמר שמתקיים בוומבלי, מדובר בכישלון (בטח בהתחשב בזה שמחכה משחק בין ברנלי ושפילד, כך שאחת מהן לפחות תאבד נקודות). חלק ממנו, אין מה לעשות, יפול על סולומון. בכל זאת, אם במשחק הבא מול מידסלברו בחוץ הוא יהיה מעורב, הכל יראה אחרת. מנור, "בקבוק הקטשופ" מהאגף, צריך רק שער אחד בשביל שהניצוץ יחזור.
IFRAME title="פריחת הסאקה" height=180 src="https://omny.fm/shows/3lionsch5/40df618f-5bb5-49e8-93e7-b2b5009b04cf/embed?style=cover" frameBorder=0 width="100%" allow="autoplay; clipboard-write">
צריך לצאת מהצל (Getty)
הליגיונר המצטיין: עידן טוקלומטי (שרלוט FC)
שער ניצחון ב-16 דקות על הדשא מול נאשוויל.
בעונה שעברה טוקלומטי עוד שיחק בקבוצת המילואים, אבל השנה הוא שחקן חשוב בקבוצה של דין סמית'. הוא פתח לפני כשבועיים מול סן חוזה ואף בישל לאקס ברנלי אשלי ווסטווד, במהלך שהתחיל מלחץ מוצלח בשליש המגרש השלישי והסתיים בהרמה לראשו של האנגלי, אך הפעם היה הגיבור עם שער בדקה ה-90.
השער הזה, שמחכה לכם כאן למטה, מייצג את מה שטוקלומטי עושה הכי טוב. הוא התחיל ממהירות בדמות הריצה בין המגנים לכדור הארוך, עבר דרך טכניקה עם השתלטות אלגנטית על הכדור ברחבה וסיים בחגיגה, תנועת ה-night night של סטף קרי. בעידן בו יש שחקנים שבורחים מחגיגות כאלה הריצה של הרקדן הטוקלומטי לעברן מראה חלק מהסטאר קווליטי שיש לו, וממה שהופך אותו לאחד השחקנים המסקרנים שיש כרגע בכדורגל הישראלי.
המשחק של טוקלומטי עדיין לא מפותח עד הסוף, יש לו עדיין לאן לשאוף פיזית והוא יכול למסור או לכדרר בצורה טובה יותר, אבל עוד לפני יום הולדתו ה-21, הוא שחקן חשוב בקבוצה תחרותית בליגה טובה. שחקן שהיה צריך לעבור דרך קבוצת המילואים ומצדיק את האמון שהוא מקבל, אחד שעולה חם מהספסל ועוד יכול למצוא את עצמו בהרכב בהמשך.
עוד יבוא היום בו טוקלומטי יתחרה עם דור תורג'מן, דין דוד ותאי בריבו על חולצת החלוץ הראשון של הנבחרת. כבר עכשיו הוא מראה יותר ויותר ניצוצות, כאלה שגם גרמו לסמית' להודות שהוא מתחרה על חולצת ההרכב הראשון. אם ימשיך ככה, אולי בעוד שנה או שנתיים נראה אותו בליגה גדולה יותר.
הליגיונר המפתיע: יובל כהן (מילואי אינטר מיאמי)
"הכוכב העולה" של ליגת המילואים האמריקאית במרץ
זאת הפעם הראשונה בה יובל כהן מופיע במעקב הזה. הוא מתקדם בצורה נאה בקבוצת המילואים של אינטר מיאמי וקיבל פרס אישי אחרי חודש מוצלח (כשתאי בריבו, יקיר המערכת, קיבל את פרס שחקן החודש בליגה הבוגרת), מה שעשוי לקרב את החלום בו הוא משחק לצד ליאו מסי, לואיס סוארס וג'ורדי אלבה.
כהן גדל בקבוצת הנוער של המועדון, כשהוא בן להורים ישראלים שעברו ללאס וגאס. אביו בעלים של מתחם כדורגל, ובשיחה עם רותם פלדברג שלנו כהן סיפר ש"מגיל אפס אבא שלי שם אותי במתחם שלו. התחלתי להתאמן עם בוגרים מגיל 15". כהן עבר בהתרשמות במכבי פתח תקווה והיה יכול להמשיך שם, אבל הוא העדיף להמשיך בארה"ב. סקאוט שהכיר את אינטר מיאמי שידך ביניהם אחרי התרשמות, והוקפץ לקבוצת המילואים.
כהן עצמו סיפר לפלדברג כי הוא התאמן מספר פעמים עם הבוגרים באינטר מיאמי, וכרגע הוא לא חלק מהקבוצה הבוגרת, אך מראה לא מעט פוטנציאל כבר עכשיו. כהן, קשר התקפי עם אינסטינקטים טובים ומהירות טובה, כשכבר עכשיו ראינו ממנו יכולת תנועה טובה מהקו השני ללא הכדור ויכולת התמצאות טובה ברחבה.
עונת הכדורגל האמריקאית עוד ארוכה והעומס על השחקנים של חאבייר מסצ'ראנו, שישחקו גם במונדיאל המועדונים, משמעותי. לאחר השנה שעברה בה אחרי עונה סדירה היסטורית הם הודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף יכול להיות שנראה שינויים, והמספרים של כהן - בן 19 שמשחק מול שחקנים גדולים ממנו והבקיע ארבעה שערים בשלושה משחקים העונה - הופכים אותו לשחקן שבהחלט ראוי להזדמנות. כהן, אגב, הביע בעבר רצון לשחק בנבחרות ישראל ויכול להיות מועמד מעניין לנבחרת של גיא לוזון כבר עכשיו.