עונש הוא עניין של מידה וברט ואו מרוויק, הפחדן ההולנדי, קיבל את זה חד וכואב. מי שעלה כשהוא חייב ניצחון כדי להישאר בחיים, הפיל 25 אלף הולנדים עם מערך עלוב של שלושה קשרים אחוריים ו-ואן פרסי שפתח כחלוץ בודד ומסכן למעלה. ישיבה מאחורי הספסל ההולנדי לימדה מהר שכימיה לא מייצרים בתיקון של 45 דקות. הונטלאר לא הפסיק להתעסק במרמור עצמי ועשה תנועות ידיים קלות שלא אהבו את מפגש הישבן שלו עם הספסל, כל זה מאחורי הגב של ואן מרוויק על הדשא, ואף אחד לא ניסה להשתיק או להפסיק.
נראה אולי מוזר להתייחס למפסידה בפסקה הראשונה ולא על גרמניה עם כדורגל אדיר, או מריו גומז שזה עונג עצום לצפות בו, אבל הולנד בדרך הביתה וזה כרגע הסיפור הכי גדול בטורניר הנפלא הזה. תעשו חישובים, תעברו 5 יחידות במתמטיקה, אבל יש דברים מפורקים, שסועים, שאף הסתברות לא תציל אותם. אז הסיכוי האפסי עדיין קיים אבל כל מי שנושם אורנג', לא יהיה לו יום כתום. הבשורה שצריכה לצאת מהלילה הזה היא שמאמנים חסרי מעוף, שחושבים איך לא להתפרק במקום איך לפרק, לא יהיו כאן, אבל זה באמת אוטופי מדי לפתח חשיבה כזו.
במרכז התקשורת לפני המשחק, העיתונאים ההולנדים קיבלו את דף ההרכבים ושוב לא הבינו מה קורה לנבחרת שלהם. הפחדנות משתקת, ואן בומל ודה יונג שלא מסוגלים להעביר פס, סניידר שממשיך את
סיוט העונה הרעה שלו, וכך כל היצריתיות ההתקפית נשענה על רובן. אתם מבינים? רובן. אין דבר מעצבן יותר מלראות שחקן כזה, עם סטייל, אבל מצד שני יש צורך חזק לתת לו איזה פלסק טוב על הישבן (מכה נאה באחוריים, כך אומרים הפולנים) אחרי כל פעולה של אגואיזם מכוער. את החטא על הפשע הוסיפו האורנג' כשאפילו לקחת גרזן ולפקד על האמצע הם לא הצליחו, ויחד עם סניידר מצאו את עצמם נשחטים על ידי קישור גרמני אדיר - שוויינשטייגר שהוא הדבר הכי משמעותי שיש ללאב על המגרש, שגם ריסק עם סמי חדירה את השלישיה ההולנדית והוציא מהרגל שתי יצירות מדהימות למריו גומז. וגם מסוט אוזיל, שאין מלה בנאלית חוץ ממדהים לתאר את המשחק שלו.
16 שנים. מאז וומבלי ב-1996 לא הרגישו מה היא הנפה בברלין, וכמעט אפשר להתחייב שב-1 ליולי בקייב יואכים לאב יעמוד על הקווים, השאלה היא אם דל בוסקה יעמוד במשימה והעולם יקבל גמר אירופי שהוא פנטזיית כדורגל. גרמניה ב-2006 עם קלינסמן היתה מרתקת, התקפית אבל נאיבית עם הגנה בעייתית באופן יחסי. ביורו 2008 ספרד היתה בליגה משלה וגם ב-2010, אבל המאנשפט עשו עוד צעד בבנייה מחדש והנבחרת הנוכחית עושה רושם של מוצר מוגמר. יופי, יעילות, כח וביטחון שלא באים אחד על חשבון השני אלא משתלבים בצורה חלקה זה עם זה. מנוייר, דרך הומלס, עובר בקישור המושלם ומסתיים עם מולר וגומז. עיתונאי גרמני שישב לידי טען שאם סופר מריו היה מתחיל לקבל כנפיים כמה שנים יותר מוקדם גרמניה לא היתה מחכה מעל 15 שנים לערוך מצעדי ניצחון. איזה סיבוב בגול הראשון ועוצמה ודיוק בשני. שכטר, לך תלמד.
המארגנים לא רוצים את האורנג' בחוץ. כשרוב הנבחרות הגדולות נמצאות ללא מסת האוהדים הגדולה שלהן באוקראינה, כמו אנגליה, צרפת ודנמרק שבדרך כלל באות עם אלפים מהבית אבל הפחד מהמזרח השאיר אותם שם, הכתום הוא התקווה לאותנטיות לאומית.
בצהריים חארקוב היתה כבושה. חברות הולנדיות מקימות כפרי נופש בכל יעד אליהן מגיעים האוהדים, והאגם במרכז העיר הפך למחנה אוהלים של עשרות אלפי מבני בד כתומים. על הכל מפקד הצ'יף, ב-20 השנה האחרונות הוא הפסיד 20 משחקים של הנבחרת ותנועה שלו מזיזה את העדר. ב-12.00 הוא קרא לתזמורת וכל כלי הנשיפה, כמו החלילן מהמלין, ואלה הביאו אחריהם מהאגם ועד למטרו אלפי הולנדים עם בירות ביד למרכז חארקוב. תדלוק נוסף של כמה שעות והופה למגרש. הגרמנים הסתובבו בחבורות של בודדים ועד שהתאספו באיצטדיון זה היה נראה כמו משחק בית באמסטרדם. גם חארקוב, כמו דונייצק, עדיין קשורה לאמא רוסיה ואפילו בדרבי של אירופה העידוד לר-ו-ש-י-ה (כך במקור) העלה את הסעיף מדי כמה דקות. די, הבנו וזה נמאס.
אז בית המוות הפעם לא היה קלישאה, המועמדת הקלאסית קיבלה הקשה דנית בשבת ואתמול היא הפכה למפרפרת רגע לפני הורדת מסך. ניסים קרו, הסתברויות ארעו, אבל ביורו 2012 אצטרך כובע רציני מאוד כדי לאכול אותו במקרה של קאמבק.