אז מי תהיה אלופת אירופה הבאה? השאלה הזו כנראה עלתה אצל כולכם רגע לפני שיורו 2012 משתלט לנו על החיים. דנמרק מודל 1992 ויוון ב-2004 לא ממש יסכימו, אבל בגם טורניר הזה יש באופן טבעי את הפייבוריטיות לזכייה. אלה שמגיעות לאוקראינה ופולין עם התחושה - לא יעזור בית דין, הפעם זה שלנו. מבין 16 הנבחרות באליפות, 6 נחשבות "לגדולות של היבשת", ועל הנייר לבעלות הסיכויים הרבים ביותר לתואר. לכל אחת מהן יש את המעלות שלה, אך גם מגרעות - מי יותר ומי פחות. זה בדיוק הזמן להציג אותן ולברר למה כן, או למה לא, נבחרת מסוימת תהיה זו שתוכתר בתחילת החודש הבא כמלכה של אירופה.
סגלים, חדשות, טבלאות ולוח משחקים באיזור היורו החדש שלנו >
ספרד
למה כן?
לא ממש חסרות סיבות. אלופת אירופה המכהנת, מחזיקת גביע העולם והנבחרת הטובה על הגלובוס ב-5 השנים האחרונות מגיעה גם ליורו 2012 עם הידיעה שכל שורה תחתונה מלבד הנפת הגביע ב-1 ביולי תחשב לאכזבה. הכדורגל שלה הוא עדיין הכי דומיננטי שיש, ההבנה בין השחקנים כמעט עיוורת ו-ויסנטה דל בוסקה עטור הקבלות שוב מכוון מהספסל. גם הנפילה מסרבת להגיע ומרבית הכוכבים שהביאו את 'הרוחה' למעמדה הנוכחי עדיין משתייכים לעילית של הכדורגל האירופי. עכשיו רק נשאר לנצח את הסטטיסטיקה.
למה לא?
מעולם לא הצליחה נבחרת לאומית לעמוד מול האתגר הכביר שכולל זכייה ביורו, במונדיאל שאחריו ושוב בטורניר האירופי. דווקא דו קרב פנדלים בגמר 76' מנע את ההישג ממערב גרמניה. חוץ מזה הספרדים גם יחסרו את קרלס פויול, אבל יכול להיות שנורת האזהרה מהבהבת בכלל בחוד. בשתי הפעמים הקודמות דויד וייה המצוין הפך את השליטה לכדורים בתוך הרשת (סיים פעמיים בראש טבלת המבקיעים). אלא ששחקן ברצלונה לא הספיק להתאושש מהפציעה ופרננדו טורס כבר הוכח כמשענת קנה רצוץ עוד כשהיה בשיאו. המשמעות: דל בוסקה יצטרך לסמוך על פרננדו יורנטה ואולי גם על אלבארו נגרדו. שחקנים מוכשרים, אך עדיין לא בליגה של הגדולים.
שורה תחתונה: למרות הכל, הנבחרת הטובה בטורניר.
גרמניה
למה כן?
הנבחרת המצוינת שהותירה ב-2010 חובבי כדורגל רבים פעורי פה התבגרה בעוד שנתיים. הכישרונות הצעירים (מריו גצה, מרקוס רויס, טוני קרוס) רק ממשיכים להציף את המאגר של המאמן יואכים לב, שסוגר כבר 6 שנים על הקווים ושהפך את המאנשאפט מנבחרת לקבוצת כדורגל שיטתית. בטורנירים כאלה זה גם מה שמבדיל אוסף של שמות נוצצים ליחידה שמניפה בסוף היום גביע (או לפחות מפרקת ברגע האמת את אנגליה וארגנטינה). תוסיפו לזה את המאזן המושלם מהמוקדמות (10 ניצחונות מ-10 משחקים) ואת הרעב להביא תואר משמעותי ראשון מאז 1996 והנה לכם הטוענת מספר 1 לקחת לדל בוסקה את הכתר.
למה לא?
ספרד. מה עוד? למי ששכח הגרמנים הוגרלו לבית המוות. נכון שהרבה יותר אופייני להולנד או פורטוגל לפשל, אבל גם בברלין יש לא מעט אנשים מודאגים, במיוחד כאשר שני המשחקים הראשונים בטורניר יהיו נגד אותן יריבות. אם אתם מתעקשים אז גם נציין שהסגל הצעיר של המאנשאפט לא ממש עתיר ניסיון (שוויינשטייגר בן ה-27 הוא המבוגר ביותר בחוליית הקישור). זה משנה? לא בטוח, מקסימום יהיה להם את ברזיל 2014.
שורה תחתונה: האלטרנטיבה הגדולה. פחות מגמר = אכזבה
הולנד
למה כן?
איכשהו נדמה שהאוראנג' איבדה בשנים האחרונות מעט מההילה האלגנטית שלה (מישהו אמר נייג'ל דה יונג?), אבל אחרי ההעפלה לגמר גביע העולם ב-2010 וקמפיין המוקדמות המצוין שהגיע בהמשך (9 ניצחונות + ההתקפה הטובה באירופה) לא תיקחו אותה ברצינות? אם לא השתכנעתם אז נציין גם שהפיינליסטית מדרום אפריקה מקבלת את רובין ואן פרסי לאחר העונה הטובה בקריירה שלו. חלוץ ארסנל, שאף פעם לא ממש הצטיין בנבחרת, יודע שזה הצ'אנס שלו. רוצים עוד? לברט ואן מרוויק יש בשרוול גם את מלך שערי המוקדמות קלאס יאן הונטלאר, שהרשית 12 פעמים.
למה לא?
הם נפלו לבית המוות, ווסלי סניידר עבר עונה זוועתית, ואן פרסי בטח ייפצע בדרך, השילוב של יוריס מתאייסן וג'וני הייטינחה במרכז ההגנה שוב נראה קצת מפחיד ויש גם בעיות גדולות בעמדת המגן השמאלי. אבל עזבו שטויות בואו נשים את האצבע על העיקר. גם אם הולנד תגיע לבאר, אריאן רובן כבר ימצא איך לבעוט בדלי.
שורה תחתונה: הולנד לא תהיה אלופת אירופה. באיזה שלב תעוף? אצלה באמת שהכול אפשרי.
אנגליה
למה כן?
בממלכה כבר יודעים: אם אחרי 46 שנים שחונות הבשורה תגיע דווקא מאוקראינה ופולין כנראה שזה יהיה בגלל ההגנה. גם ללא ריו פרדיננד, לנבחרת 3 האריות יש קו אחורי מהטובים ביבשת שיכול להוות בסיס איתן בטורניר כזה. מספיק להיזכר ביוון של 2004. ג'ון טרי ואשלי קול עשו את זה רק לפני שנייה עם צ'לסי. ג'וליאן לסקוט וגלן ג'ונסון יעזרו להם. והכי חשוב: ג'ו הארט. סוף סוף יש גם שוער ראוי בין הקורות.
למה לא?
אתם בטח מצפים לבדיחה הקבועה על חשבון האנגלים, שאומרת שהם פשוט נועדו להיכשל בכל טורניר משמעותי. נשים את זה רגע בצד, גם כך יש לא מעט סיבות לדאגה. המנג'ר רוי הודג'סון מונה רק כחודש לפני תחילת היורו. בנבחרות לאומיות לא מספיקים רק שמות (עיין ערך נבחרת ארגנטינה) אלא גם החיבור הקבוצתי, ההבנה בין השחקנים ושיטת המשחק. מוכשר ככל שיהיה, המשימה של הודג'סון להנחיל את "הכדורגל" שלו בפרק זמן כה קצר נראית כמעט בלתי אפשרית. תוסיפו לזה את העובדה שהכוכב הגדול וויין רוני ייעדר מ-2 המשחקים הראשונים, את מכת הפציעות שהשאירה את למפארד ובארי בחוץ ואת הבית הלא קל עם צרפת המוכשרת והמארחת אוקראינה. ועוד לא אמרנו כלום על דו קרב פנדלים שעשוי לצוץ לו פתאום.
שורה תחתונה: במקרה הטוב הדחה ברבע הגמר, בגרוע קריסה בשלב הבתים.
צרפת
למה כן?
לטריקולור יש שני מצרכים קריטיים להצלחה בטורניר כזה. שוער פנתר בדמות הוגו לוריס, וסקורר, שאם יגיע במצב הרוח המתאים, עשוי להיות אחד משלושת החלוצים הטובים באליפות, לפחות. הכוונה היא לכרים בנזמה כמובן. בצרפת גם מאמינים במאמן לורן בלאן, שרץ אולי "רק" שנתיים עם הנבחרת (בניגוד למשל לספרד, גרמניה והולנד), אבל הצליח לשקם את ההריסות מעידן ריימונד דומנק. אחרי פתיחה צולעת (שני הפסדים), הכחולים כבר עם 20 משחקים רצופים ללא הפסד תחת "הנשיא", שלא שכחנו פלוס נוסף שלו - הוא כבר מכיר את ההרגשה של זכייה ביורו (וגם במונדיאל) כשחקן.
למה לא?
מישל פלאטיני, זינדין זידאן, מרסל דסאי, פטריק ויירה, קלוד מקאללה. שמות מפוארים שמדגישים את מה שהכי חסר כיום בסגל של בלאן - מנהיג. שחקן שאפשר לסמוך עליו שגם אם לא ילך בדקות מסוימות מבט אחד של החברים אליו ייתן את התחושה שהכל בסדר. שני המועמדים הטבעיים הפעם הם סמיר נאסרי ופרנק ריברי. אלא שהראשון הוא כדורגלן מוכשר, אבל כזה שניגן במשך עונה שלמה כינור שביעי בסיטי. בגיל 29 ספק אם השני יצליח אי פעם להוכיח שיציבות היא מהתכונות הבולטות אצלו. קיוויתם לסמוך על יוהאן גורקוף? גם בלאן כבר הבין עם מי יש לו עסק כשניפה את קשר ליון המאכזב. חוץ מזה: גרמניה וספרד פשוט טובות יותר.
שורה תחתונה: שווים חצי גמר
איטליה
למה כן?
זו כנראה אחת הקלישאות השחוקות ביותר בכדורגל העולמי, אבל גם ביורו הקרוב האזורי יחיו קודם כל על הגנת הברזל שלהם. בהנהגת ג'יג'י בופון וג'ורג'יו קייליני (הובילו גם את יובנטוס לאליפות) איטליה סיימה את המוקדמות עם מאזן מדהים של 2 ספיגות בלבד ב-10 משחקים. לא משנה כמה פיבוריטית תהיה מי שתפגוש אותם בשלבי ההכרעה, היא תצטרך לירוק דם כדי לשים כדור ברשת גם אם אנדראה ברצאלי ייעדר משלב הבתים. ב-2008 זה כמעט הספיק כדי לעבור את ספרד בפנדלים. בקאדר של צ'זארה פראנדלי גם אפשר למצוא 7 משחקני הגברת הזקנה. ההיכרות ביניהם בוודאי לא תזיק, במיוחד כשאחד מהם הוא אנדראה פירלו. גם בגיל 33 מדובר בקשר שכל מאמן ביבשת היה רוצה שינהיג את מרכז השדה שלו. חוץ מזה איטליה מפיקה תמיד את המיטב אחרי פרשיות שחיתות שצצות לפני טורנירים גדולים.
למה לא?
הכדורגל האיטלקי הצליח לטפח בשנים האחרונות דור חדש ומבטיח, אך עדיין לא מדובר בשחקנים עם איכויות ברמה העולמית הגבוהה באמת. הבעיה היא בעיקר בחלק ההתקפי שם זועק לשמים החסך בחלוץ אמין. הפציעות העצובות של ג'וזפה רוסי השאירו אותו בחוץ וגם ג'יאמפאולו פאציני, שפעם נחשב לדבר הגדול הבא, יראה את הטורניר בטלוויזיה. עם מי נשארנו? אנטוניו די נטאלה, חלוץ ליגה מחונן בן 34, שהצליח קצת פחות בנבחרת (זוכרים את פאולטה?), אנטוניו קסאנו, שמגיע עם הכנה אידיאלית ליורו בדמות שבץ פתאומי ומשוגע בשם מריו באלוטלי. ממנו הכישרון דווקא נוזל בכמויות, אבל מישהו באמת סומך עליו?
בשורה התחתונה: מקסימום חצי גמר, וגם זה בגלל המסורת