לא שחור ולבן: התחזית לפתיחת הסריה א'

השאלה המרכזית לפני העונה חדשה בסריה A היא כמובן אם אפשר לעצור את יובנטוס. אם ניתן לבלום את הדהרה המסחררת של הגברת הזקנה עוד לפני שהיא משלימה שבע שנים טובות ושבע אליפויות רצופות. התשובה הראשונה המתבקשת היא שאת ההפיכה השלטונית הזו אפשרי לבצע רק בדרכים עקלקלות, עם איזה סקנדל מתוקשר ו/או קלצ'ופולי קטן וארסי.

• הליגה האיטלקית בשידורים ישירים בערוץ הספורט

כי הרי יובה לא זו בלבד שהיתה ונותרה הקבוצה הטובה ביותר באיטליה, אלא אף שבשנות ההגמוניה הבלעדית האחרונות שלה היא הגדילה את הפער המקצועי והכלכלי מיריבותיה, גם בסיוע הצלחות סוחפות ביבשת (שני גמרי אלופות תוך עונותיים).
 
אבל האמת המפתיעה היא שהעונה ניתן להכניע ולהדיח את יובנטוס ממרומי כסאה גם בלי חקירות וחשדות וכתבי אישום. אפשר לעשות זאת בקלפי, כלומר על כר הדשא. כי הקיץ הזה הביא בכנפיו סימנים ראשונים לכך שאולי אולי השושלת והשרשרת ניתנות לפירוק. בקיץ הזה איבדה יובנטוס שחקן אחד, לאונרדו בונוצ'י, שמעבר לחשיבותו על המגרש היה גם אחד מהסמלים ליכולת, למסורת ולעקביות של צוות מלוכד ומיומן להפליא.

בונוצ'י הוא רק בלם אחד. אבל הוא חוליה קבועה במערך שבעזרת שלושת חלקיו – עם ג'ורג'יו קייליני ואנדראה ברצאלי – הפך כמעט לבלתי ניתן לפיצוח. עכשיו הקוד הוחלף, ויובה חונכת עידן טרי. יש לה תחליפים בעורף כדניאלה רוגאני ומהדי בנעטיה הראויים, אבל אין לה ולחברים המורגלים סביבו את בונוצ'י – וזו אופרה חדשה לחלוטין.

התגובה של יובה לטלטלה העזה הזו היתה דווקא התמקדות בקישור ובחוד – דאגלס קוסטה, פדריקו ברנרדסקי ובלייז מאטווידי נחתו בטורינו ובהחלט עשויים להוסיף פלפל ומלח ברחבת היריב ואולי גם להפיג את התסכולים של פאולו דיבאלה מקיץ בו הוא חלם על קאמפ נואו, ולמרק את החלודה שעושה רושם שהחלה לכרסם קמעה בגונסאלו היגואין. אבל אפילו ההפסד של יובה ללאציו בסופרקאפ 3:2, שבשש העונות האחרונות יכול היה להחשב תקר זעיר וחסר משמעות – תומך הפעם בתחושה שאלופת איטליה איבדה הרבה יותר מאחד חלקי אחד עשר מעמודי התווך שלה.

השאלה הגדולה הבאה היא איפוא מי ינצל את זמן ההסתגלות של הגברת עם המדליות, ובסוף העונה יביט עליה מלמעלה. רומא ונאפולי הן כמובן השמות הראשונים העולים על דל השפתיים, שכן הן ניסו לתת פייט למוליכה גם בשנים החולפות. אבל לשמחת אוהדי הקאלצ'ו, נוספו בפגרה לרשימת קוראות התגר שתי חברות לשעבר של חוג הסילון האיטלקי, מילאן ואינטר. מה שמחזיר אותנו אל...לאונרדו בונוצ'י.

מילאן היתה בת המזל שזכתה בקיץ בשירותיו של הבלם הבינלאומי המנוסה  (71 הופעות בנבחרת). אם אכן בונוצ'י הוא שובר השיוויון האיטלקי, ה-Game Changer שיחבל בקמפיין המלכותי של מסימיליאנו אלגרי וחניכיו, אולי הוא יעשה בדיוק ההפך עבור הרוסונרי ויצעיד את מילאן לסקודטו ראשון מאז 2011? זו מחשבה פיקנטית אך לא פרקטית. מילאן היתה אמנם זקוקה לביצור העורף שלה כמו למימיה במדבר, אבל אין בנדבך החשוב הזה לבדו לחולל מהפך מקצה אל קצה בד.נ.א של מועדון שזה שש שנים מחפש נתיבים שונים ומשונים להחזיר עטרה ליושנה – ומגלה רק אבק דרכים. תר אחר מלוכה – ומוצא אתונות.

אלא שהקיץ נפל דבר בצד האדום שחור של סן סירו. החבורה הסינית שנטלה את השלטון מסילביו ברלוסקוני קראה את המפה ודחפה את היד עמוק לכיס. באיטליה מרננים על כך שהבעלים מוציאים כסף גדול שאין להם, תוך לקיחת הלוואות וערבונות העלולים לזעזע יום אחד את אמות הסיפים הפיננסיות של מילאן והליגה, אבל עד שזה יקרה או לא – הרוסונרי הצטיידו ברכש המרשים ביותר באירופה. את בונוצ'י הם הקיפו במגינים המדופלמים כריסטיאן רודריגס השווייצרי ומוסאקיו הארגנטינאי, ולא פחות חשוב (וגם בסיוע האוהדים) – שמרו לבסוף על שירותיו של ג'ינלואיג'י דונארומה המחונן בין הקורות.

בקישור הם טפטפו נצנצים בדמות אנדראה קונטי האיטלקי, לוקאס ביגליה הארגנטינאי הדינמי מלאציו, ופרנק קסייה מחוף השנהב – הכדורגלן הצעיר של אשתקד. להתקפה הם השליכו את האקאן צ'להנואלו הטורקי, פאביו בוריני המקומי ובעיקר את ילד הפלא הפורטוגלי, אנדרה סילבה. כלומר: מילאן רכשה תשעה כדורגלני הרכב ראשון חדשים. זוהי הפיכה ומהפיכה גם יחד. עכשיו רק נותר לראות אם וכיצד כל הפאזל המבריק הזה מתחבר, ישן עם חדש ולהפך. אם הפיסות יפלו להן בהרמוניה אל בין גבעולי הדשא – מילאן תבקיע, תכניע ותרקיע.

הצד השני של מילאנו צבוע כזכור כחול-שחור. גם הנראזורי של אינטר – סקודטו אחרון 2010 - פותחים עוד עונה של תקוות וציפיות. גם אצלם התמונה מסקרנת, אך פחות מורכבת. הנכס המשמעותי ביותר של אינטר הגיע הקיץ לעמדת המאמן. לוצ'אנו ספאלטי הנבון ורב הניסיון עשה את המעבר מרומא, והפיח רוח חיים. אלא שבגזרת המאמנים של אינטר לעולם אין לדעת. גם אשתקד התקבל פרנק דה בור ההולנדי בקול תרועה רמה ואופטימיות שיא – ושרד 14 משחקי ליגה.

אבל דה בור היה רוקי Rookie, וספאלטי הוא ההפך הגמור – כל יישותו משדרת ניסיון וידע מקומיים מושחזים, ערמומיות ומשמעת טקטית. אלא שבתחום הזרמת הדם החדש דומה שאינטר לא שאפה גבוה בפגרה. בעוד היא מוותרת במפתיע (עבור כותב שורות אלה לחות) על שירותים של בעלי יכולות מוכחים וחשובים כמו גארי מדל ואבר באנגה, יצא ספאלטי לקניות צנועות ונעדרות השראה: קשרי פיורנטינה בורחה ואלרו הספרדי המבוגר ומתיאה וסינו, הבלם מילאן סקריניאר מסמפדוריה (מילאן באינטר, הנה לכם משחק מילים שכדאי למהר ולהשתמש בו על מנת להיפטר ממנו), והמגן הברזילאי השמאלי המעולה דאלברט מניס. ומה עם חיזוק המחץ? האם הכל ינוח שוב על כתפי מאורו איקארדי הקפריזי ואיוון פריסיץ' (שהשארתו היא הישג)? על הנייר נראה איפוא הכחול-שחור קצת יותר מדי אפור, עדיין.

רומא היא תמונת המראה של אינטר. השינוי המשמעותי ביותר של הג'אלורוסי הוא בעמדת המאמן. במקום ספאלטי העוזב, הגיע אוסביו די פרנצ'סקו (47), השם האיטלקי החדש הכי בולט בשוק המאמנים בעשור האחרון, ומי ששמו הטוב הלך לפניו בעזרת הקדנציה המופלאה בססאולו, אותה העלה ליגה לראשונה בתולדותיה לפני חמש שנים, ועימה לא רק שרד נגד כל הסיכויים והפרשנים, אלא אף הגיע לליגה האירופית. אמנם אין להטיל דופי בכישוריו וכשרונו של די פרנצ'סקו, אבל לרומא היה חסר כבר גרוש ללירטה בעונות האחרונות, והמאמן ייאלץ לערוך את מעברו לליגת הגדולות אחרי שאיבד בורג מרכזי בהרכב רומא – מוחמד סלאח.

הוא ריענן את הסגל בין השאר עם קשר הבית שלו מעיר שלושת הצבעים, לורנצו פלגריני, עם הקפטן של ליון, מקסים גונאלון, חיזק את העורף באלכסנדר קולארוב, הקטור מורנו המכסיקני (איינדהובן) ואלוף הולנד, המגן הימני, ריק קארסדורפ מפיינורד, אבל התוספת היחידה בהתקפה, גרגואר דפרל הצרפתי (עוד רכש מססאולו), לא ממש מצביעה על סיכויים סוחפים מדי של הזאבים.

מה שאי אפשר לומר על נאפולי. אדרבא, באצטדיון סן פאולו רק מחכים בקוצר רוח לעליית המסך, כי ההרגשה היא של המשכיות. של קבוצה שתום העונה החולפת עצרה אותה במרוצתה. של היחידה המתקדמת ביותר בסריה A. טוטנהאם של איטליה. ובאמת, המאמן מאוריציו סארי הוסיף את חותמתו האישית לאווירה הזו, בכך שהותיר את כל הסגל המלא והמבטיח שלו על כנו, השלים את החתמת המושאלים מרקו רוג וניקולה מקסימוביץ', והוסיף למלאי רק שחקן אחד צעיר (20) ונפלא – הקיצוני אדם אונאס מבורדו. נאפולי כבר הראתה בפלייאוף נגד ניס השבוע שהיא ממשיכה בדיוק מאותו מקום בו הפסיקה. לרשותה אף יעמוד העונה ארקדיוש מיליק, הסקורר הפולני שהחל את דרכו בעונה שעברה בקריעת רשתות, אך מהר מאוד נפצע ונוטרל. היא מסוגלת להיות השפיץ של המגף ולא רק על המפה.

בשאר המקומות של הסריה A קשה לאתר שכיות חמדה. לאציו הרפתקנית ויומרנית ושאפתנית, אבל מי שמחליף את לוקאס ביגליה בלוקאס לייבה – יישאר בשולי התמונה הגדולה. אטלנטה ופיורנטינה נחלשו, מסמפדוריה ואודינזה נותרו רק זכרונות, וטורינו תחסה בצל של עירה אפילו אם היהלום אנדראה בלוטי יישאר עונה נוספת.

את הסיפורים השווים האחרים של הליגה האיטלקית אפשר – כמעט כרגיל בשנים האחרונות – למצוא אצל העולות החדשות. ססואולו, פסקרה, קארפי, פרוסינונה וקרוטונה כבר הותירו מורשת, והעונה אלו בנבנטו וספאל העושות את הכותרות, האגדות והתבלין. אז נא להכיר, בנבנטו. זו עיר בת 60 אלף תושבים במחוז קמפניה בדרום, 50 ק"מ צפונית מזרחית לנאפולי. מועדון הכדורגל שלה ידע מעט מאוד עליות והרבה מורדות. ב-2005 הוא הגיע לשוקת שבורה והיה צורך לפרקו ולייסד אותו מחדש. מי האמין שתוך תריסר שנים, אחרי דילוג בן שלוש ליגות, תמצא עצמה בנבנטו לראשונה בתולדותיה בליגה הבכירה.

ונא להכיר, ספאל: הנה לכם קבוצה שמאפילה על בנבנטו אפילו בכמות פשיטות הרגל שלה: שתיים ב-16 השנים החולפות. ב-2002 וגם ב-2012 התמוטט כלכלית המועדון הנמצא בעיר פרארה, באיזור אמיליה רומניה, 50 ק"מ צפונית מזרחית לבולוניה – ופעמיים הוא קם מן ההריסות. ועוד איך – העפלה לסריה A תוך 5 עונות מאז פשיטת הרגל האחרונה. "ספאל" נקראת כך ע"ש ראשי התיבות של מועדון הספורט שלה. השם הרשמי שלה הוא אפילו ספאל 2013, מועד לידתה המחודשת השנייה. היא כבר חוותה כדורגל בליגה העליונה, אבל בפעם האחרונה ב-1968. היא עוד משב רוח מרענן ממטבח איטלקי שבו כדאי להתענג גם על אנטי-פסטי.

התחזית של מלר: טבלת הליגה האיטלקית בסיום העונה
1. מילאן.
2. נאפולי.
3. יובנטוס.
4. אינטר.
5. רומא.
6. לאציו.
7. פיורנטינה.
8. טורינו.
9. אטלנטה.
10. בולוניה.
11. ספאל.
12. אודינזה.
13. סמפדוריה.
14. ססואולו.
15. ורונה.
16. קרוטונה.
17. קייבו.
18. קליארי.
19. גנואה.
20. בנבנטו.