דור פרץ נכנס אתמול (רביעי) לרשימה מצומצמת של שחקנים ישראלים שעברו לליגה האיטלקית. זה התחיל בטל בנין אי שם בסוף שנות ה-90 המשיך עם ערן זהבי וכעת דור פרץ הוא השלישי. הדרך לשם לא היתה פשוטה. ההצעות עבור שחקן העונה של מכבי ת"א זרמו, במיוחד לנוכח העובדה שהוא מגיע כשחקן חופשי וחוסך לקבוצה שמקבלת אותו את סכום ההעברה.
מעבר לפן הכלכלי, לפרץ היה חשוב גם אתגר מקצועי ולכן חלק מההצעות נדחו, למרות שטמנו בחובן דיבידנד לא קטן, כמו לדוגמא אלה מצסק"א מוסקבה (מיליון יורו לעונה לשלוש שנים) ומסוצ'י. גם ורדר ברמן והמבורג היו בעניין, אבל הראשונה ירדה לליגה השניה ואילו השניה לא עלתה וזה ירד מהפרק. גם פאוק סלוניקי ואולימפיאקוס נכנסו לתמונה, אבל פרץ כיוון לליגה בכירה יותר, ואם לא היתה מגיעה ונציה, מקורבים לשחקנים טוענים כי היה סיכוי לא רע שהוא יישאר במכבי ת"א.
אבל נדמה שההצעה מהקבוצה שמגיעה מהעיר הידועה בעיקר בגלל הגונדולות ופחות בגלל הכדורגל תאמה לפרץ מהרגע הראשון. מדובר באחת הליגות הבכירות באירופה, אבל גם הובהר לו כי הוא הולך להיות חלק מרכזי מאוד בקבוצה. אחרי שיחות עם המאמן פאולו זאנטי והמנהל המקצועי איבן קורדובה. גם ההצעה הכספית לא נופלת בהרבה מזו שקיבל מצסק"א מוסקבה ויכולה לחצות את 900 אלף היורו כבר בעונה הראשונה.
הנחיתה בוונציה ביום שלישי היתה למעשה רק הגושפנקא. פרץ ראה בעיניו את מתקן האימונים, הרגיש מקרוב את המועדון, כשלמעשה ההחלטה כבר התקבלה לפני כן. הוא יישאר בעיר עוד מספר ימים ויחזור לארץ לסידורים אחרונים. ומה עם מכבי ת"א? לפרץ יש רק מילים חמות על המועדון בו גדל והתעצב. היה ניסיון כן שלו לבחון את ההישארות, אבל בגיל 26, עם כרטיס ביד ועם הצעות בסדר גודל שקיבל, נראה היה שזה מקרה אבוד.
שכרו יכול להגיע ל-900 אלף יורו בעונה הראשונה