מוחמד סלאח, סאדיו מאנה, ריאד מחרז, יא יא טורה, ויקטור אוסימן, פייר אמריק אובמיאנג, סמואל אטו. המשותף לכל אלה? כל הסופרסטארים הנכבדים, רובם אם לא כולם אגדות חיות במדינה שלהם, זכו לפחות פעם אחת בפרס שחקן השנה באפריקה ב-15 השנים האחרונות. לרשימה האקסולסיבית הזאת נכנס במהלך החודש שם חדש ודי מפתיע: אדמולה לוקמן. המלך החדש של היבשת נבחר בצדק בשל ההופעות האדירות באטאלנטה ובנבחרת ניגריה, אבל מבחינת הפרופיל הוא שונה בתכלית מכל מי שהוזכרו כן ומהווה את סיפור הסינדרלה של השנה.
לוקמן הגיע לאולם הקונגרסים במארקש עם אגבדה, לבוש מערב אפריקאי מסורתי של בני היורובה. זה לא הדבר היחיד שריגש את באי האולם במרוקו. "רק לפני 4 שנים הקריירה שלי צנחה, אבל הנה אני פה. שחקן השנה של אפריקה", אמר איש השעה של הכדורגל האפריקאי אחרי שגבר על אשרף חכימי וסרו גיראסי והפך לניגרי השישי בהיסטוריה שזוכה בפרס. "המסר שלי לילדים באפריקה: אל תוותרו אף פעם. אל תיתנו לכישלונות לעצור את החלומות. הפכו את הכאב לכוח".
לוקמן כבר בן 27 אבל עד לפני שנה וחצי כאשר חתם באטאלנטה הוא נכנס לקטגוריה של הבטחה לא ממומשת. הוא נולד בוונדסוורת' בדרום לונדון להורים ממוצא ניגרי. הוא נקנה על ידי אברטון ב-7.5 מיליון פאונד אחרי שהתבלט בליגה השלישית בצ'רלטון. הקדנציה בטופיז היתה עמוסה במנג'רים מפוטרים וללא יותר מדי דקות משחק. לאחר חצי עונה מבטיחה כמושאל, לייפציג, חוות גידול לכישרונות, זיהתה את הפוטנציאל והחתימה אותו תמורת כ-22 מיליון פאונד. אבל בסיום עונה וחצי הוא הושאל שוב - לפולהאם ולסטר - מבלי להותיר חותם.
לוקמן לא הצליח לשמור על יציבות, לתת את המספרים ולמצוא בית קבוע. אבל בקיץ 2022 הכל השתנה כאשר אטאלנטה שילמה עבורו 15 מיליון יורו. הניגרי הבקיע בבכורה מול סמפדוריה וסיים עונה ראשונה נהדרת, ולראשונה עם מספר דו ספרתי של שערים - 13. אשתקד, הוא כבר סייע לקבוצה של ג'יאן פיירו גספריני להעפיל לליגת האלופות עם 11 שערים בסריה A, אבל לא פחות חשוב מכך נתן הופעה מהחלומות והבקיע שלושער בגמר הליגה האירופית מול לברקוזן, מה שהקנה לו את מעמד של כוכב על של ממש, כשהוא מביא לקבוצה מברגמו את התואר הראשון שלה מאז 1963.
"אחד מאנשי הצוות שלי באטאלנטה עבד בלסטר שם הוא זיהה את הפוטנציאל של לוקמן", סיפר גספריני, "חשבנו שהוא שחקן שיכול לעזור לנו, אבל אף אחד לא דמיין שהוא יעשה התקדמות כל כך גדולה". גספריני סיפר בנוסף כי החליט להציב את לוקמן בעמדה קצת יותר התקפית ממה שהיה רגיל אליה בעבר (לעיתים תכופות הוא משחק כחלוץ שני), ולאט לאט הפך אותו לשחקן שיוצר הכי הרבה מצבים בכדורגל האיטלקי. העונה הבקיע לוקמן כבר 12 שערים ובישל עוד 5 ב-20 הופעות בליגה האיטלקית ובליגת האלופות. ואפרופו התקדמות: נכון לחג מולד 2024, אטאלנטה מדורגת במקום הראשון בליגה עם יתרון 2 נקודות בפסגה.
יש משהו באטאלנטה הזו שגורם לשחקנים להוציא מעצמם יותר. לוקמן הוא לא הדוגמא היחידה כמובן. קחו למשל את שארל דה קטלאר, שהגיע למילאן כהבטחה גדולה והיה פרווה בסן סירו, או את ניקולו זאניולו, שכבר הושאל לגלאטסראיי אחרי שני ניתוחים בברך, ועבר רנסאנס העונה תחת גספריני. כנראה שהעבודה עם מאמן סופר התקפי שאוהב לקחת סיכונים, שעובד במועדון כבר מאז 2016, והנחיל לקבוצה שיטת משחק ברורה, הוא כנראה הגורם להצלחה ופריחה של כל כך הרבה שחקנים שהגיעו לברגמו בשנים האחרונות. לוקמן במובן הזה לא שונה בהרבה במועדון שהפך את גיוס השחקנים ושירותיו והשבחתם לסוג של אומנות.
את עבודת הרגליים הזריזה, היכולת לבעוט בשמאל ובימין כמעט באותה מידה, את המהירות והטמפו שהוא מוסיף למשחק, כולם זיהו אצל לוקמן כבר שעלה לקבוצה הבוגרת של צ'רלטון בגיל 18. אולי הנדבך הכי חשוב במשחק שלו עכשיו הוא ההבנה איך לנצל את השטחים המתים כשהכדור ברגליים של חבריו. באיטליה הוא למד להשתחל לרחבה ולסיים את ההתקפות בנגיעה אחת. ובקבוצה כל כך התקפית כמו אטאלנטה האופציות הללו הופכות לתדירות יותר ויותר במשחקים. "לוקמן הוא שחקן מדהים", טען אקס אטאלנטה מסימו דונאטי בראיון לגאזטה, "השיפור הכי גדול שהוא עשה הוא להכיר בחוזקות שלו. וברגע שהוא הבין את זה, אי אפשר לעצור אותו".
לוקמן התפרסם באנגליה בקיץ 2017, כאשר כבש שלושה שערים ועזר לנבחרת לזכות בגביע העולם עד גיל 20, כשהוא משתף פעולה עם דומיניק קאלברט לווין ודומיניק סולאנקה. אבל אחרי מספר ניסיונות כושלים, בינואר 2020 כשהבין שגארת סאותגייט לא ייתן לו את הקרדיט בנבחרת הבוגרת (שותף 11 פעמים בנבחרת עד גיל 21), הוא החליט לחזור לשורשים של המשפחה ועבר לייצג את נבחרת ניגריה. באליפות אפריקה האחרונה הוא היה מהבולטים שלקחו את הסופר איגלס עד לגמר שם הפסידו 2:1 לחוף השנהב המארחת. עכשיו אחרי אי העליה למונדיאל 2022, ואחרי שזכה בתואר שחקן השנה באפריקה מצופה ממנו לקחת את ניגריה, יחד עם אוסימן כמובן, למונדיאל 2026 בארה"ב, מקסיקו וקנדה.
בכתבה שפורסמה לאחרונה באתלטיק, הוזכר שמו של לוקמן כאחד השמות הבולטים של עונת ההעברות ב-2025. הוא לא צפוי לעזוב את אטאלנטה בחודש הקרוב, שכן האפשרות לזכות באליפות היסטורית באיטליה ולהמשיך את המסע בליגת האלופות קורצות עד מאוד. אבל בקיץ האפשרות לפרוס כנפיים ולהגיע למועדון פאר בפעם הראשונה בקריירה היא בהחלט ריאלית. השחקן האפריקאי היחיד שהיה ברשימה לכדור הזהב (סיים במקום ה-14), עשוי לעלות בערך 40 מיליון יורו עקב גילו היחסית מתקדם. בשוק של היום מדובר במציאה.