תשע דקות בלבד - זה כל מה שהיה לקיקה סטיין להציע לאנטואן גריזמן במשחק החוץ מול סלטה ויגו בשבת. 540 שניות על המגרש, לא כולל כמובן תוספת זמן, בהן הכוכב הצרפתי, בתור הסמן הימני בחבורה, לא סגר טוב את החומה של השחקנים שעמדה רע מאוד ואיפשרה לכדור החופשי של יאגו אספס לחדור פנימה בדקה ה-88 ולהוביל לאיבוד שתי נקודות יקרות של ברצלונה במאבק האליפות.
זו לא הפעם הראשונה שגריזמן נותר מחוץ להרכב בארסה מסיבות מקצועיות. רק לפני 11 ימים, הוא זכה ל-13 דקות כמחליף ב-0:0 של קבוצתו בסביליה. וזה לא שהכל דופק כמו שעון כשהרכש היקר מאתלטיקו מדריד נמצא על המגרש. מתוך 38 משחקים שגריזמן שותף בהם במדי בארסה בליגה ובליגת האלופות, הוא הוחלף ב-17 מקרים - אין אף שחקן במועדון שראה את השלט החילופים יותר פעמים ממנו. וכעת נראה כי מעמדו של גריזמן התערער עוד יותר אצל קיקה סטיין, מאשר אצל קודמו בתפקיד, ארנסטו ואלוורדה שפוטר מוקדם יותר העונה.
המספרים של גריזמן מדברים בעד עצמם, גם בכל הקשור לתפוקה. שער אחד בודד יש לאלוף העולם ב-14 משחקי הליגה האחרונים. הוא נפל במשחק מול חטאפה, אי שם באמצע פברואר, כאשר הקורונה רק החלה להתפשט ברחבי קטאלוניה וספרד. בסך הכל עומד גריזמן על 8 שערים בליגה ועוד 6 ביתר המסגרות, מתוך 42 משחקים - הספק דל עבור מי שהיה אמור לעשות את ההבדל העונה ולקחת את ליאו מסי ולואיס סוארס למקומות טובים יותר.
אז מדוע גריזמן כל כך מתקשה להתאקלם בברצלונה, כמעט שנה מאז החליט להצטרף אליה? הטענה המרכזית היא שאקס אתלטיקו מדריד איננו מתאים לשיטה הברצלונאית. כאשר הגיע בקיץ הקודם היה מיועד לשחק בכנף שמאל או לשמש כגיבוי ללואיס סוארס, המתבגר והפציע. תכניות לחוד ומציאות לחוד. בפועל נראה גריזמן כלוא באגף שמאל ומאחר ואיננו משחק על הרגל החלשה שלו - ימין - כדי לחתוך לאמצע ולהשאיר את האגף פתוח לעליות המסחררות של ג'ורדי אלבה, הוא לא מצליח להביא לידי ביטוי את היכולות שלו.
בפועל, גריזמן מצטיין השנה יותר במשימות הגנתיות לאורך הקו, מבלי להשאיר רושם אמיתי בהתקפה לצד חבריו סוארס ומסי. זו הסיבה שאנסו פאטי ואפילו מרטין ברייתווייט, שהגיע כחלוץ חירום אחרי הפציעה של סוארס, זוכים לעיתים להכנס ל-11 על חשבונו. אגב, גריזמן מבצע מעט מאוד דריבלים בהשוואה לפאטי, מה שמחזק את הטענה שהמיקום שלו במגרש, פשוט לא משאיר לו מקום לביטוי. כזכור, גריזמן עשה קריירה נהדרת בנבחרת צרפת ובעיקר באתלטיקו מדריד, כחלוץ שני או מדומה. לא מפתיע, שהמשחק הטוב ביותר שלו במדי הבלאוגראנה, שכלל צמד ובישול מול בטיס (2:5 במחזור השני), התקיים במעמד שבו שימש כחלוץ בודד ללא מסי וסוארס.
בתחילת העונה צצו לא מעט שמועות על כך שמסי לא רצה את גריזמן ושלמעשה מדובר בהנחתה של ההנהלה. הארגנטינאי כמובן הכחיש את הדיווחים וקרא להם "שקר". נכון ואפילו מדויק לומר שהשניים לא החברים הכי טובים, בטח בהשוואה לשחקנים קודמים שהגיעו למועדון בבקשת הפרעוש (ססק פברגאס, לואיס סוארס, פליפה קוטיניו וניימאר). מקצועית צריך לומר שהנוכחות של מסי לא בדיוק תורמת למספרים של גריזמן, שכן הצרפתי היה שמח לשחק לצידו של סוארס במערך של שני חלוצים, אבל זה לא ממש מתאפשר. בארסה, בטח של סטיין, היא קבוצה של 4-3-3 מאוד מקובע ובלתי גמיש.
עם מסי. לא קרוב אליו כמו סוארס וניימאר (Getty)
פיליפ מונטאנייה, שאימן את גריזמן בסוסיאדד בשנים 2011 ל-2013, בהן פרץ לתודעה בספרד, יצא להגנה: "לגריזמן אין גינונים של כוכב או דיווה. זו לא הבעיה. הוא לא שחקן שתמיד ידע להתמודד עם לחץ. אני לא מודאג לגביו ומשוכנע שהוא יחזור להיות שחקן אפקטיבי עם קצת יותר סבלנות ולאחר שהביטחון ישוב אליו. בארסה היא כבר לא מועדון ששולט באירופה, כך שהביקורות לא רק מופנות אליו".
אם נמשיך בתפקיד הסנגוריה, נאמר שגריזמן הוא קורבן של השיטה הקטאלונית, ועוד שחקן שנוסף לרשימה של מאכזבים שנעלמו בצילו של מסי מאז עזיבת ניימאר. קוטיניו הוא הדוגמא המובהקת כמובן. בארסה גם טעתה ברכש של מאלקום שלא קיבל הזדמנויות ועוסמן דמבלה הפציע - מה שמלמד בעיקר על כישלון ההנהלה הנוכחית וחוסר הגמישות בקליטה של שחקני הכרעה, שלא לדבר על ההחתמה המוזרה של קווין פרינס בואטנג. יכול מאוד להיות שהחיבור הזה לא נועד להצליח מלכתחילה.
מצד שני, עם כל הקושי והתסכול של האוהדים, מדובר בסך הכל בעונה ראשונה, שטרם הסתיימה ולפני שממהרים לשלוח את גריזמן למקום אחר, צריך לחשוב על המחיר ששולם עבורו (120 מיליון יורו) ומה יש עדיין להציע. הלילה (23:00) גריזמן יפגוש את חבריו לשעבר באתלטיקו מדריד, אותה עזב בצורה מעט מעליבה לאחר חיזורים בלתי פוסקים של הקטאלונים (ולמען האמת גם לא ממש חוקיים, כפי שחשף בסרטון הדוקומנטרי, "ההחלטה") ויש לו הרבה מה להוכיח. הבעיה היא שלבארסה נגמרו התירוצים, היא חייבת תוצאות ומהר.
האקסית מחכה (Getty)