לא בטוח אם יש טלוויזיה בגן עדן, אבל אם כן, סביר להניח שהיא לא הראתה את הקלאסיקו בשריקת הסיום. אולי הופיעה עליה הצגת ה-0:13 (!) של אייאקס על ונלו בליגה ההולנדית או אפילו סתם איזה סרט או סדרה, אבל את הקאמפ נואו בטח שלא ראו על המסך. לפחות לא בסיום המשחק. יכול להיות גם שאפילו לפני כן, בסביבות הדקה ה-80 נניח, יוהאן קרויף בחר להעביר ערוץ. ש-10 הדקות האחרונות היו כבר יותר מדי עבורו.
ואי אפשר לבוא אליו בטענות.
לא אחרי קלאסיקו שמתקצר מצוין את בארסה מודל 2020 לכדי שעתיים אפרוריות. פה ושם הברקות, כמה שחקנים צעירים, אבל בעיקר נאיביות, בלאגן, סף שבירה נמוך ושלל תופעות לוואי של היעדר פרויקט ספורטיבי לצד קושי תמידי מול יריבה מאורגנת ומסודרת, ובעיקר היעלמות ברגע האמת. ולא רק של השחקנים.
שכחנו משהו? אה כן, הפינאלה. איך אפשר לשכוח את הפינאלה? כי אם המשחק הזה מול ריאל, שייזכר לעד כקלאסיקו הקורונה, ריכז את כל בעיותיה של בארסה, ב-10 הדקות האחרונות מופע הביזאר הזה הגיע לשיאים חדשים. כאלה שכנראה ימשיכו להישבר בקצב של סצנת אקשן ב"מהיר ועצבני". הרי בזה בארסה היא עדיין אלופת העולם, ומנגנון השמדה עצמי מפואר שכזה אין לאף אחד ובשום מקום.
ניהול משחק נוראי, קומאן (getty)
הדקות האלה הציגו לראווה לא רק את הסחורה הפגומה שהיא בארסה הזו, אלא אפילו את התהליך שהוביל אותה לכאן. ולא מדובר על הקורונה. ובטח שלא רק על השנה האחרונה. כי 10 הדקות האלה, שבהן קומאן עבר תוך כמה רגעים מלא להשתמש באף חילוף לניצול של 80% מאלה שעומדים לרשותו, הראו עד כמה בארסה התרחקה מהרעיונות שהיא הייתה כל כך מזוהה עימם. מהקרויפיזם. מלה מאסיה. בקיצור: מעצמה.
אם היו שואלים את אוהדי בארסה איך הם היו מסכמים את בעיותיה והמהות שלה כיום, רובם לא ממש היו מתקשים. אבל מה היה קורה אם היו מתבקשים לעשות את זה במשפט אחד? זה כבר קצת יותר מורכב. וכל אוהד היה תוקף את זה מכיוון אחר. אחד אולי היה נותן כדוגמא את זה שדמבלה סיים את הקלאסיקו על הדשא בעוד ריקי פוץ' ראה שלוש דקות כל העונה. אחר אולי היה מדבר על הקלות שבה קומאן בחר לוותר על הקישור שלו בדקות האחרונות במה שהסתיים בשני הפסדים תוך שבוע. ויש עוד אינספור גישות.
והחילופים ההתקפיים האלה, כל אוהד יכול היה רק לפנטז עליהם בימי ואלוורדה או קיקה סטיין. המטרה שלהם גם באמת טובה, או לפחות הרעיון מאחוריהם. אבל זה נראה כל כך מוזר, כאילו נלקח ממוחו של גיימר שמשחק בפיפ"א, ולא בקלאסיקו בעולם האמיתי.
ורק כדי להזכיר: בארסה סיימה את המשחק, בין היתר, עם טרינקאו, גריזמן, דמבלה, ברייתווייט, מסי וקוטיניו, אבל ריבוי שחקני התקפה לא בהכרח אומר משחק התקפה טוב יותר. במיוחד לא כשהוא בא על חשבון אלה שאמורים לספק להם את הכדורים. כמו מול חטאפה, הקישור של בארסה הורכב בדקות האחרונות מקשר אחורי (בוסקטס בשבוע שעבר, הפעם דה יונג) וקוטיניו. ועם כל הכבוד, זה לא ממש רציני לזרוק הכל לפח כבר אחרי חמישה משחקים. ועוד פעמיים.
ניהול המשחק של קומאן היה נוראי ובאמת חבל כי ההרכב היה אמיץ ומעניין, עם פאטי ופדרי כצמד שחקנים בני 17 שפותחים בקלאסיקו, ואפילו עם הפתעה טקטית של אנסו כחלוץ. הוא אפילו כבש ובארסה הגיעה למספר הזדמנויות לא רעות בכלל, אבל בסופו של דבר הבעיות בלטו יותר ויותר: פדרי לא קיצוני ימני, כל העוקץ יצא מהמשחק של קוטיניו בצד שמאל, הקישור האחורי נפרץ שוב ושוב ועל ההגנה אין בכלל מה לדבר. ולמרות כל זה, קומאן נעלם בדיוק כשבארסה הייתה חייבת שינוי. ואז, כשכן נזכר בספסל, ביצע שלושה כאלה ביחד, השאיר קשר אחורי בודד מאחורה ולאחר מכן ויתר גם על המגן השמאלי. בריאל הבינו תוך שנייה מה קורה, לחצו גבוה ובעיקר מסודר ולא איפשרו לבארסה בכלל לצאת קדימה. וכל כך בקלות.
לא יכול לבד. מסי (getty)
גם לפני זה, ריאל לא ממש התקשתה למצוא חורים בשיטה של בארסה לאור המרחקים העצומים בין חוליית ההגנה, בוסקטס ודה יונג, לבין הרביעייה הקדמית. זו הבעיה הגדולה באופן שבו בארסה מיישמת את ה-4-2-3-1, בהשוואה, נניח, ל-4-3-3 שבו לא רק שיש קשר אחורי שמגבה את שני ה-50:50 שלפניו, אלא שבמידת הצורך, כשחייבים שער בדקות האחרונות, אפשר לוותר על קשר ולהישאר עם שניים. זו האכזבה הגדולה מקומאן עד עכשיו ומה שבאמת צריך להדאיג לקראת הלו"ז המאתגר והמשך העונה: חוסר האכפתיות מהקישור שאמור להיות הבסיס להכל.
אפילו פפ גווארדיולה שהייתה לו קבוצה קצת, קצת יותר טובה מבארסה הנוכחית, לא הרשה לעצמו לוותר על מרכז המגרש. וגם ברגעים קשים. כשבארסה של פפ הייתה מוצאת את עצמה בחיסרון מספרי עקב הרחקה, הייתה לו תוכנית ברורה: אחד משחקני ההתקפה היה מפנה את מקומו ובארסה הייתה נשארת עם שניים מקדימה (בעונה הראשונה אלה היו מסי וסמואל אטו) ושלישיית קישור מאחוריה.
אז אמנם עבור פפ השליטה במשחק היא דבר קדוש, והגישה של קומאן שונה לגמרי, אבל נדמה שאם לא יתגמש קצת, לבארסה לא באמת יהיה סיכוי להיות יציבה לאורך זמן. זה קשה עד בלתי אפשרי לצפות להוציא משהו ממשחק כלשהו כשכמעט כל התקפת מעבר של היריבה מסתיימת בעימות מול הגנה שברירית יותר מהרגליים של דמבלה.
כדי שזה לא יקרה, בוסקטס ודה יונג צריכים עוד עזרה. והדרך לשם עוברת דרך ריקי פוץ', פיאניץ' ופדרי כשהוא מתופקד במרכז.
השמועה אומרת שאפילו קרלס אלנייה עדיין חי.
לעמוד Barca Story בפייסבוק:
מצאה חורים בשיטה של בארסה (getty)