מהלאומית למפגש עם מסי: על הזינוק של פול אדגר

"אתה לא יודע מה יש לך, עד שזה נעלם", שרה פעם הזמרת ג'וני מיטשל. וגם בכדורגל הישראלי, יש לא מעט דוגמאות של שחקנים שמפאת חוסר הסבלנות של הקהל והסביבה - לא הצליחו לזרוח כפי שהצליחו במקומות אחרים. אחד כזה היה פול אדגר אקוקו. בספטמבר 2017, אלי טביב הנחית בארץ את הקשר מחוף השנהב, בהשאלה מקבוצת אקנאס הפינית.

עד כמה הוא לא הרשים? באמצע תקופת ההשאלה, בית"ר (אז בעונת בני בן זקן המפורסמת, או אם תרצו "עונת האסמסים") השאילה אותו בעצמה להפועל ראשון לציון מהליגה הלאומית. הוא נתפס כשחקן מעט משונה, שיחק בסה"כ 13 משחקים בעיר הבירה (עוד 16 במדי הקבוצה מעיר היין, במדיה גם הבקיע פעמיים), ונראה כמו עוד זר תמוה שמגיע והולך.

אז איך מהדמות החידתית הזאת, נוצר אחד מהשחקנים המשמעותיים של ריאל בטיס הספרדית? איך שחקן שלא מצא מקום בקבוצה מהליגה הישראלית, הפך לדמות מפתח במועדון פאר מספרד? זה הזמן לצלול לסיפור הלא ייאמן של הבחור מחוף השנהב, שבעזרת הרבה אמונה וכוח רצון, השתלט על הקישור של הקבוצה הירוקה.

אדגר נולד באבידג'אן, חוף השנהב, ב-20 בדצמבר 1997. בכתבה שפורסמה עליו ב"אסטדיו דפורטיבו", מספרים שכבר מגיל צעיר היה מסתובב יחף בעיר ילדותו, חולם לשחק כמו יא יא טורה. את הקריירה המקצוענית שלו (לפחות זו המתועדת) החל במדי אקנאס כשהיה בן 16. בגיל 20, אחרי ניסיון לא מוצלח להיבחן בקבוצת אנז'ה הצרפתית, הגיעה האפיזודה בבית"ר ובראשל"צ - כאשר דווקא מהתקופה בלאומית, שבה התפתח וצבר דקות משחק, אפשר היה לזהות את הכישרון וקלטות סקאוט שלו התעופפו לקבוצות רבות באירופה.

"הגעתי לבית"ר ירושלים כילד צעיר, ממש ילד", אמר אדגר בראיון לערוץ הספורט בפברואר 2019. "וציפו ממני להיות שחקן משפיע, זה ריגש אותי להתאמן עם שחקנים כל כך טובים וקהל טוב, אבל ברגע שהיו תוצאות לא טובות, דברים השתנו: ברגע ששרקו לי בוז, זה הוציא אותי מפוקוס. במשחק מול באר שבע, שפוט התפרקתי. אוהדים לפעמים לא מבינים שלשחקן יש נשמה, ולפעמים קשה להשתלב".

בסוף עונת 17/18, עמדה בפני בית"ר (שעברה חילופי בעלות, יש לציין, כשמשה חוגג החליף את טביב) לרכוש את אדגר. בית"ר ויתרה על הרעיון, במה שנתפס אז כדבר טבעי. אקנאס מכרה את אדגר לבטיס. תחילה, הקשר מחוף השנהב שיחק בקבוצת המילואים של המועדון ("בטיס ב'"), אבל במהרה הרשים ועבר לסגל של הקבוצה הבוגרת, עד כדי כך שחתם על חוזה במועדון עד 2024 ואז - ההזדמנות דפקה על הדלת, ואדגר היה שם.

זה קרה כאשר גידו רודריגס, מי שנחשב לקשר הבכיר של הקבוצה, ספג כרטיס צהוב חמישי בדרבי מול סביליה. אדגר קיבל את ההזדמנות במשחק הגביע מול מולטיברה, ולדעת רבים היה בהחלט טוב. במסיבת העיתונאים טרם משחק הליגה מול ווסקה, אמר המאמן, מנואל פלגריני: "זו תהיה ההזדמנות של פול להוכיח שהוא ראוי להרכב, ואני בטוח שהוא יעשה זאת בצורה טובה". ופול אדגר לקח את ההזדמנות: הוא שיחק 81 דקות, עד שהורחק בצהוב שני, והרשים את התקשורת המקומית כשבטיס ניצחה 0:2 בחוץ.

ב"גראדה 3" נכתב עליו - "הוא הצליח להשתלט על הקישור.. הוא אמנם לא בלט בהתקפה כמו גידו, אבל הצליח לספק כמה מסירות מפתח חשובות". מאז, בטיס שיחקה שישה משחקים בליגה ובגביע, אדגר פתח בארבע מהם - כשבאחד ריצה עונש הרחקה, ובאחד (המשחק האחרון מול בילבאו, בו בטיס הפסידה 2:1) ישב על הספסל. דבר אחד בטוח - אדגר הוכיח את עצמו כמי שראוי לשחק בהרכב של ה"ורדיבלאנקו", גם אחרי שרודריגס חזר מעונש ההשעיה שלו.

"הוא עשה את העבודה שלו", אמר פלגריני אחרי המשחק מול וואסקה. "אני שמח ממה שהוא עשה, ויש לו עתיד גדול עבורנו. הוא יהיה שימושי מאוד בהמשך העונה". אלה הם חייו של כדורגלן: לפעמים נזקק להזדמנות אחת, שנופלת משום מקום, כדי לזרוח ולהגיע לפסגות שלא חשב עליהם כשהגיע. "אני לומד כאן המון", הוא אמר באותו ראיון לפני שנתיים. "מרגיש שכולם מאמינים בי. בישראל לא הראיתי את היכולות שלי", הוא התנבא, "אני יכול להפוך בעתיד לשחקן משמעותי בליגה הספרדית" - נבואה שכך נראה, הולכת ומוכיחה את עצמה.

כדורגל זה עסק נזיל, יגיד לך כל תלמיד שנה א' במערכת הזאת. מי האמין שאדגר בכלל יהיה פה, אחרי שלפני שלוש שנים נחשב ל"זר כושל"? אבל \כשבטיס תארח את ברצלונה, ייתכן מאוד ואדגר יקבל את ההזדמנות. מה שהתחיל בילד שמשחק יחף ברחובות של אבידג'אן, עוד עלול להיגמר רחוק בהרבה ממה שכולנו חושבים.