חלון ההעברות של ינואר הוא לרוב החודש הזה בשנה שבו הקבוצות הדומיננטיות הפועלות הן הנואשות לחיזוק ולשידוד מערכות. זהו לא חלון של מציאות גדולות עם סכומי כסף גדולים - בטח לא בתקופת קורונה. חודש ינואר מתאפיין בעיקר בשחקנים שמחפשים דרך להמלט מקבוצה א' בתקווה לפתוח דף חלק ביעד חדש בקבוצה ב', לרוב בעסקאות השאלה. החלון שהסתיים אמש (שני) אינו שונה באופן מהותי מקודמיו. נדון בשלוש קבוצות מרכזיות: ברצלונה, יובנטוס וניוקאסל, להן מכנה משותף אחד - כולן נמצאות בעונה קשה מאוד וחייבות לספק הסברים ותוצאות כמה שיותר מהר.
נתחיל עם מלכת הדרמה של החלונות האחרונים: ברצלונה. בתקציר האירועים הקודמים, בדד ליין דיי של הקיץ, היא שיחררה את אנטואן גריזמן לאתלטיקו מדריד כדי להפטר מהשכר הגדול שלו והביאה את לוק דה יונג מקצה הספסל של סביליה. הפעם, זה עדיין לא רשמי, אבל לפי כל הסימנים פייר אמריק אובמיאנג ינחת בקאמפ נואו אחרי 24 שעות מטלטלות, שבהן באופן לא מפתיע דווח על נפילת העסקה וחזרתה לחיים. אובה, שישוחרר בחינם לבארסה, כבר בן 32 ונמצא בירידה מתמדת ביכולת שלו אם מסתכלים על השנה וחצי האחרונות. הגבונזי הספיק להסתכסך עם המנג'ר בארסנל, מיקל ארטטה, ולמרות שהסכים להפחית בשכרו משמעותי ולהגיע בחינם, מדובר בסוג של הימור ובהחתמה שהייתה נשמעת מצויין ב-2018, אך היום היא סוג של "הרע במיעוטו" שאולי משקף את הסיטואציה המורכבת בה מצוי מועדון הפאר.
עוד רכש שהגיע ברגע האחרון הוא אדאמה טראורה, הזכור מתקופה קדומה לאחר הצטיינותו בלה מסיה. אלא, שהבחור שהספיק לשחק גם עבור נבחרת ספרד כבר בן 26 וברזומה שלו שער ליגה בודד בחצי עונה בוולבס האנגלית. על פי כל הדיווחים, הקטאלונים ביצעו מחטף לטוטנהאם של הרגע האחרון, אבל על מה בעצם המהומה? מדובר בשחקן כנף עם יכולות גופניות אדירות, דריבליסט מוצלח, אך נטול תכלס ואם נדייק אז נספר שהבקיע 11 שערים ב-154 הופעות בקבוצות שאינן רמות דרג באנגליה. המחשבה להביאו נולדה אחרי ההחלטה שלא לחכות לעוסמן דמבלה, המסרב להאריך חוזה. ובכל זאת, יש סימן שאלה גדול האם השרירן ממוליניו מתאים לשיטה של צ'אבי (באופיו שחקן של שטחים ולא של החזקת כדורגל) והפתרון לבעיות בהתקפה של בארסה. אגב, לפחות במקרה של פראן טורס, שהגיע בתחילת ינואר, נדמה שהקטאלונים בחרו נכון.
כמו במקרה של ליאו מסי בבארסה, גם יובנטוס לא טרחה להביא תחליף לכוכב העל שלה, כריסטיאנו רונאלדו שנטש בקיץ. אבל האוהדים בטורינו קיבלו מתנה יפה לשנת האזרחית החדשה, בדמותו של דושאן ולאחוביץ'. 75 מיליון יורו העבירה הגברת הזקנה לספקית השחקנים המועדפת עליה, פיורנטינה - הכי הרבה ששולם על שחקן בחלון הנוכחי באירופה, כאשר רק פליפה קוטיניו (135) ו-וירג'יל ואן דייק (85) עלו יותר בהיסטוריה של חלונות ינואר. מדובר בלא פחות מהצהרת כוונות של יובה, שחוזרת לשחק במגרש של הגדולים, אם לא על הדשא אז בשוק ההעברות. לא די בכך שהעניקה לוולאחוביץ' את המספר 7 - שהיה שייך ל-CR7 - היא גם הצליחה להקדים לא מעט קבוצות שדרשו בשירותיו של מלך השערים בסריה A. רק העתיד ידע לומר האם החלוץ העוצמתי מבלגרד יכול להמשיך בקצב הכיבושים המדהים שלו - 33 שערים ב-2021 - גם תחת סיר הלחץ ביובנטוס סטאדיום, אבל דבר אחד בטוח: הרכישה מוכיחה שיובה מנסה לשנות, לחדש ולהשתדרג.
וזה בהמשך ישיר לרכש הטרי ביותר - דניס זקאריה. הקשר האחורי המוכשר נחטף ב-4.5 מיליון יורו בלבד ממנשנגלדבך, חצי שנה לפני תום החוזה שלו. ביובנטוס בונים על זקאריה שיוביל לאיזון במרכז השדה ואולי גם יגרום למנואל לוקאטלי לצאת קדימה ולמצות את הפוטנציאל הגדול הטמון בו. יובה סבלה מאוד בשנים האחרונות מקישור פריך למדי, ואת המימד הזה של אגרסיביות, זקאריה אמור לפתור לפחות בתאוריה, אם ברצונה לחזור לחשוב על כס השלטון באיטליה והגעה לשלבים הכי גבוהים באלופות. בכל מקרה, כחלק מתהליך ההבראה של הגברת הזקנה, היא נפתרה משני קשרים שאיכזבו אותה - ארון ראמזי ורודריגו בנטאקור, כמו גם דיאן קולוסבסקי. השניים האחרונים אמורים להחזיר לה 70 מיליון יורו, כך שיובה לא רק צירפה שני שחקנים שאמורים לשפר אותה, אלא גם יצאה עם נזק כלכלי מינימלי.
ניוקאסל הבטיחה לשחק תפקיד משמעותי בחלון. באשמתה או שלא, היא נקלעה לסיטואציה כל כך גרועה בליגה, בה היא נאבקת על חייה, שלא היתה לא הרבה ברירות אלא לחזק את הקבוצה הכושלת שנבנתה בימי הבעלים הקודם מייק אשלי. בסוף אחרי שעירבבו את כל הקלפים, המגפייז הוציאו הכי הרבה כסף בהשוואה לקבוצות הפרמיירליג בחלון הנוכחי: 90 מיליון פאונד על חמישה שחקנים, או ליתר דיוק על ארבעה. דן ברן הגיע מברייטון לחזק את מרכז ההגנה, מגן אסטון וילה מאט טארגט היחיד שהובא בהשאלה, החלוץ כריס ווד נקנה מברנלי, הקשר ברונו גימארייש (40 מיליון פאונד) מליון, והרכש הראשון בעידן הסעודי, המגן קיראן טריפייר הפתיע כשהסכים להגיע מאתלטיקו מדריד.
להוציא את גימארייש וטריפייר האמיצים, הרי שאת ברן, טארגט ו-ווד יכולה היתה ניוקאסל להביא באופן כזה או אחר גם ללא הכסף הגדול מהמפרץ (וכנראה בפחות פאונדים ורשרושים). ואחרי שאמרנו את זה, כדאי להזכיר את רשימת השחקנים (החלקית) שאמרו "לא" לניוקאסל, או לפחות נתקלו בסירוב של קבוצותיהם לפי דיווחים שונים: אנתוני מרסיאל, אנדראה בלוטי, דובאן ספאטה, ג'סי לינגארד, דייגו קרלוס, סוון בוטמן ואפילו הוגו אקיטיקה, כישרון צעיר מריימס. אפילו המנג'ר אדי האו היה מעין ברירת מחדל של ההנהלה החדשה, אחרי שאונאי אמרי נשאר בוויאריאל. הפעילות בינואר מעידה עד כמה קשה לפתות שחקנים בשלב זה של העונה, ובאופן כללי, שהכסף הגדול לא תמיד מכריע. בכל מקרה, המטרה של האו והשחקנים היא להשאר בליגה ואלה שכן טרחו והגיעו אמורים לעזור לה לצלוח את עונת הבהלות.