אצטדיוני כדורגל, במובן מסוים, הם מעין מקדשים. מקום שאליו מגיעים עשרות אלפי אנשים כדי לראות כדורגלנים מבקיעים שערים בפעולות אלוהיות. ובדומה למקדשים ברחבי העולם, יש לעיצוב של האצטדיון חלק משמעותי במסר שאותו הדת של הקבוצה הספציפית רוצה להעביר.
האזינו לפרק החדש של פוטבול מונדיאל ->
להאזנה ב-5 רדיו
להאזנה בספוטיפיי
להאזנה באפל
להאזנה בגוגל
זה יכול להתבטא בפסלים מחוץ לאצטדיון, בצורה שבה הוא בנוי או בשם שלו. בחלק מהמקרים, כמו זה של ברצלונה, זה מתבטא בכתובת על הכיסאות של האצטדיון: Mes que Un Club, יותר ממועדון. המשפט הזה, בעצם, נועד לסמל את הערכים של ברצלונה כמשהו יותר גדול מכדורגל. גם כאמצעי דרכו עוברת הזהות הלאומית של הקטאלנים ומעבר, כמועדון טהור שמנסה להיות "גדול" יותר מכדורגל. מועדון שבעבר שיתף פעולה עם יוניצ"ף, קרן הילדים של האו"ם, נתן מקום מרכזי מאוד לשחקני בית ביחס לקבוצה גדולה ושיחק, פחות או יותר, באותו סגנון במשך שנים.
בארסה התגאתה בשילוב של בוגרי לה מאסיה, בסגנון הכיפי ובתרומה לקהילה. הבלאוגרנה ואוהדיה ברחבי העולם, מקטאלוניה ועד לפתח תקווה, אהבו ואוהבים לדבר על רוח המועדון. ברוב השנים האחרונות זה נראה כאילו נשארה שם רק רוח: הקבוצה אמנם זכתה באליפויות ספרד בשלהי תקופת ליאו מסי, אבל אכזבה באירופה, בזבזה משכורות ענקיות והייתה רחוקה מהמועדון ששלט בעולם.
באמצע העונה שעברה נראה היה שברצלונה חוזרת להיות ברצלונה. צ'אבי, אחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון, מונה למאמן והקבוצה חזרה לשחק כדורגל כיפי. היא הביסה קבוצות על ימין ועל שמאל, כולל רביעייה מדהימה מול אלופת אירופה ריאל מדריד בקלאסיקו, משכה את האוהדים הנייטרלים והיתה אחד הסיפורים הטובים של העונה.
התוצאות הן חזות הכל? (David Ramos/Getty Images)
ההתלהבות הזאת השתנתה בקיץ האחרון. ברצלונה יצאה למסע רכש עצום מצד אחד, אבל מצד שני לא הייתה יכולה להרשות לעצמה לרשום את השחקנים לליגה במשך חודשים. ההתנהלות של הקבוצה הפכה למפוקפקת יותר, והאווירה סביב המועדון השתנתה. פחות אהבה לכדורגל, יותר הסופרנוס.
תעקבו אחרי הכסף
ברצלונה החתימה בקיץ האחרון את אנדרס כריסטנסן, פרנק קסייה, רוברט לבנדובסקי, ראפיניה וז'ול קונדה. חלק עלו עשרות מיליונים, חלק הגיעו בהעברות חופשיות ומקבלים משכורות גבוהות במיוחד. במקביל, הקבוצה עדיין הייתה צריכה לקצץ בשכר כדי לרשום שחקנים ללה ליגה, כולל שחקנים שחתמו על חוזה מחודש בקבוצה כמו עוסמאן דמבלה.
ההסברים הכלכליים השונים במקרה של ברצלונה יכולים להיות מתישים, אז ננסה להקביל את זה לדוגמה מהחיים שלנו. נניח שאנחנו חייבים 20 אלף ש"ח לבנק, והבנק בתגובה מחליט להקפיא את החשבון שלנו. הבנק מסכים לשחרר את החשבון אם נקצץ 15 אלף ש"ח מהחוב, אך במקום אנחנו מבזבזים עוד 30 אלף שקל.
על הנייר, מדובר בהתנהגות כלכלית לא אחראית, בלשון המעטה. ברצלונה טוענת שהיא מצליחה לגייס כסף ממקור אחר, מה שמאפשר לה לרשום את השחקנים. כחלק מהתוכנית הכלכלית של ברצלונה היא מכרה את זכויות המרצ'נדייז והשידור שלה לגורמים אחרים בשביל לגייס כסף עכשיו, מתוך אמונה שבעתיד היא תהיה מספיק טובה בשביל להרוויח סכומים גדולים יותר.
לבנדובסקי עם לאפורטה. עם איזה כסף הוחתם? (Eric Alonso/Getty Images)
אפשר להבין את זה. סכומי השידור בכדורגל רק עולים ויכולים לקפוץ משמעותית ברגע שאמזון ונטפליקס ייכנסו גם לתחום הזה, האינפלציה בתחום גדולה והגלובליזציה של הכדורגל הופכת סכומים היום לכאלה שהיו דמיוניים לפני כמה שנים. להלוות מההווה בשביל העתיד, בטח כמותג בסדר הגודל של ברצלונה, זה מהלך כלכלי הגיוני. לפחות כל עוד הוא חוקי.
בארסה מכרה את זכויות השידור שלה לחברה משותפת בבעלות הקבוצה והפירמה האמריקאית Sixth Street. לפי החשדות נגד הקבוצה, היא מכרה את זכויות השידור בשווי גבוה יותר מהשווי האמיתי שלהן, וכך למעשה "שילמה" לעצמה 150 מיליון יורו. Sixth Street שילמה 500 מיליון, והעסקה נמכרה לחברת הבת בשווי 650 מיליון יורו. ברצלונה, לפי החשד, "המציאה" כסף.
הקבוצה סירבה להגיב להאשמה, שפורסמה ב"אתלטיק", אך העסקה הזו מנפחת את השווי של הקבוצה ומאפשרת לה לגייס יותר כסף. ברגע שברצלונה עשתה עסקה שהגדירה את השווי שלה בגודל מסוים, זה השפיע על העסקאות הבאות כחלק מ"שלבי החילוץ" של התוכנית הכלכלית שלה.
זה לא בדיוק חוקי. מצב בו אנשים מוכרים אחד לשני מניות של חברה כדי להעלות אותן ולהרוויח כשמישהו אחר יקנה גם הוא את המניות של אותו עסק. אם ההאשמות אכן נכונות, בכירים בברצלונה עלולים לעמוד בפני משפט ואולי גם ללכת לכלא.
אבל כל הסיטואציה הזאת מעלה לא מעט סימני שאלה. בעוד כאן מדובר רק בפלונטר כלכלי ובעסקים, הבעיה ה"ערכית" יותר נמצאת בהתנהלות של ברצלונה מול השחקנים שלה.
קסי עם לאפורטה. יירשם לליגה? (David Ramos/Getty Images)
ממרכז השדה לבית המשפט
כדי להכניס קצת מזומנים לקבוצה, בברצלונה מעוניינים למכור את פרנקי דה יונג, שמצידו לא רוצה לעזוב למנצ'סטר יונייטד, שמעוניינת בו, ודורש מברצלונה בחזרה את הסכום אותו הסכים לקצץ בשביל לתמוך במועדון בתקופה הכלכלית הקשה. עד לכאן הכל לגיטימי.
בהשפעת הסאגה הארוכה הזאת, פורסם שברצלונה מאיימת על דה יונג בתביעה. במועדון מכחישים וסירבו להרחיב על "אי הסדרים" בהם ההולנדי מואשם בעת הארכת חוזהו. יכול להיות שמדובר בתביעה שנועדה לאיים עליו ולהכריח אותו לעזוב, בטח בהתחשב בעיתוי שלה. כל הסיטואציה הזאת לא מוציאה את הקטאלנים טוב, בטח במקרה של מועדון שמתהדר בתדמית ערכית.
כבר לא יוניצ"ף, לא שחקני נוער שעולים ומניעים כדור בצורה מדהימה מול הבונקרים של אירופה, אלא התנהלות דורסנית ואגרסיבית יותר בשביל לנצח. זה לא בהכרח דבר רע. התפקיד של נשיא כמו ז'ואן לאפורטה זה להביא את המועדון למצב הטוב ביותר, במסגרת החוק כמובן, וברצלונה עדיין לא הורשעה בכלום.
אבל כל הסיפור הזה פוגע בערכים או בתדמית של ברצלונה. הם כבר לא מרגישים כמו מועדון נקי או טהור. יכול להיות גם שמדובר במעין "רוע הכרחי" כדי לצאת מהבלאגן אליו הכניס אותם הנשיא הקודם ג'וספ מריה ברתומיאו, אבל זה מרגיש מאוד "אנטי ברצלונה". גם אם על המגרש יהיה כדורגל מדהים עם רוברט לבנדובסקי ופראן טורס, יהיו המון סימני שאלה מחוצה לו. כדורגל מודרני, לכו תבינו.
פותחת עונה עם לא מעט סימני שאלה (Alex Caparros/Getty Images)