אחד משחקני הרכש הבולטים בקיץ העמוס של ברצלונה היה ראפיניה, שהגיע מלידס יונייטד בעסקה כוללת של 60 מיליון יורו, אך הדרך של הברזילאי לצמרת הכדורגל העולמי לא הייתה קלה. בראיון במולדתו, סיפר על הקשיים שחווה בילדותו, לדרך שעבר ומה עזר לו להישאר ממוקד במטרה - לשחק במועדון שעליו חלם מילדות.
ראפיניה שגדל ברסטינגה, שכונה מדרום פורטו אלגרה, סיפר: "צריך לספר את האמת - זה מאוד מסובך. למי שנולד בשכונה כמו שלי, קשה להישאר מרוכז וקשה לדבוק בדרך שלך ולא ללכת לאיבוד. יש הרבה הזדמנויות, ומבטיחים לך דרכים קלות יותר להרוויח כסף, ושם אנשים הולכים לאיבוד. מעולם לא סטיתי מהדרך, אבל הייתי עד לאנשים שכן".
"איבדתי הרבה חברים לעולם הפשע והסמים", סיפר שחקן הכנף. "חברים ששיחקו פי עשרה יותר טוב ממני ויכולים היו להגיע למועדון גדול בעולם. הדוגמאות האלה היו גורם חשוב בזה שהתמקדתי במטרה שלי, וידעתי מגיל צעיר מאוד שאני רוצה להיות כדורגלן. לעזוב את השכונה הייתה הקרבה גדולה, אבל השאיפות שלי היו גדולות יותר ולא סטיתי מהדרך. אם מדברים על ה'קסם' שלי בכדורגל, זה היה הקסם האמיתי. בזכות המשפחה שלי, לא נשרתי מבית הספר ולא הלכתי בדרך הלא נכונה, ובזכותם אני פה".
עוד סיפר ראפיניה: "לא יהיה הוגן להגיד שהייתי רעב, כי להורים שלי אף פעם לא היה חסר אוכל בבית. ובכל זאת, אחרי אימונים, הייתי מבקש מאנשים ברחוב לקנות לי אולכ או חטיף. היו שעזרו לי, והיו שקראו לי בטלן חסר בושה. לא היה מה לעשות, הייתי צריך לחכות לאוטובוס הביתה כדי לאכול, הייתי בן 12 או 14 באותה תקופה".
הברזילאי התייחס גם לדרגו בכדורגל המקצועני: "הפרמיירליג הייתה חלום ילדות שלי, והצעד החשוב בקריירה היה לעזוב את ראן ללידס. היה קשה לצאת משם, אבל מדובר בפרמיירליג, שיש בה כל כך הרבה כוכבים שתמיד עקבתי אחריהם בהתלהבות וזה היה חלום הילדות שלי. בבארסה שיחקו כל האלילים שלי, ועם הרבה מאמץ ונחישות השגתי את מה שתמיד רציתי - לשחק במועדון הגדול בעולם".
בקיץ האחרון, ראפיניה היה מבוקש בין היתר בארסנל ובצ'לסי, אבל דבר אחד היה ברור לו: "היו לי הרבה הצעות בלידס, אבל ידעתי בדיוק מה שאני רוצה - חלמתי להגיע לכאן ועשיתי כל מאמץ אפשרי כדי להגיע לפה. רונאלדיניו היה אחד מאלילי הילדות שלי והוא לבש את החולצה של ברצלונה. לא יצא לי לדבר איתו לפני שהגעתי לכאן, אבל אני בטוח שהוא היה אומר לי ללכת בעקבות החלום שלי".
לסיום, ראפיניה סיפר מה עזר לו להישאר ממוקד: "לאורך כל הדרך הזאת, המוזיקה ליוותה אותי. אני תמיד אומר שהיא המפלט שלי. כשיש לי זמן, כשאני הולך להתאמן או אפילו לפני המשחקים, המוזיקה מלווה אותי. כמעט תמיד הסמבה פגודה של אבא שלי. בשבילי זה כמו סוג של תרופה מרגיעה שעוזרת לי להתרכז".