שותקות בספרדית: לאן נעלמו ריאל מדריד וברצלונה?

חיבוק מהספורט האמריקאי, אכזבה קשה מהפרמייר ליג ותמיכה ברורה מהבונדסליגה היו חלק ממנת חלקם של אוהדי הספורט בישראל בשבועיים האחרונים, מאז שפרצה מלחמת "חרבות ברזל". ובכל זאת, בין לא מעט התבטאויות בספורט העולמי, קשה להתעלם מכך ששני קולות אהודים במיוחד בישראל -של ברצלונה ושל ריאל מדריד, נדם לחלוטין מאז אותה שבת ארורה.

וזה לא שבספרד בחרו שלא לעסוק בסוגייה הישראלית-עזתית, ההפך הוא הנכון, כפי שיעיד על כך שון וייסמן שנשאר בבית המשחק האחרון של גרנאדה נגד אוסאסונה, לאחר בקשת כוחות האבטחה המקומיים בשל האיומים על חייו. ואצטדיון אל סדאר ממש לא היה היחיד שבו הונפו דגלי פלסטין בכמות גדולה, שאותם יכולנו לראות גם באנואטה של ריאל סוסיאדד, באצטדיון במאיורקה ועוד, כאשר במשחקי כדורסל של נציגות ישראליות במדינה הדבר הפך כבר מזמן לתפאורה קבועה באולמות.

וזה לא שמדובר במועדונים בלי נגיעה ישראלית. את העובדה שסנטיאגו ברנבאו וקאמפ נואו הפכו כבר מזמן הפכו למוקדי עלייה לרגל אין צורך לציין. תוסיפו לכך את העובדה שגם לריאל וגם לבארסה יש מועדוני אוהדים רשמיים בישראל ובראשות הפלסטינית, והן הגיעו לאורך השנים ל"משחקי שלום" ומשחקי אגדות בישראל. רק לפני חודש וחצי, במה שנראה כמו לקוח ממציאות אחרת, הגיעה לכאן קבוצת האגדות של בארסה ושיחקה בבלומפילד ובסמי עופר.

ויותר מכך, אי אפשר שלא להזכיר את העובדה שמי שהפך העונה לקפטן הבכיר של ברצלונה, סרג'י רוברטו, נשוי לקורל סימנוביץ' וביקר בישראל לא פעם, כאשר גם כוכב הבלאנקוס טיבו קורטואה התחתן בשנה האחרונה עם מישל גרציג, כך שגם הנגיעה האישית קיימת. אך אם מהשוער הבלגי עוד שמענו התבטאות בתחילת המלחמה, מכיוונו של רוברטו הדממה מוחלטת, ואפילו חברו לחלויית ההגנה ז'ול קונדה התבטא השבוע בנושא.

ובכל זאת, קשה להגיד שזה מפתיע. אם סטורי שוחר שלום ולא ממש נחרץ של קורטואה זיכה אותו בלא מעט קללות, נאצות ותגובות שאפילו קפה עדיף עליו (כן, עד כדי כך), תארו לכם את הסיכון שבו נתון קפטן של קבוצה כמו ברצלונה, שאוהדיה מזדהים מאוד עם השאיפות הלאומיות של הפלסטינים ורצונם לעצמאות הרבה יותר מאשר במדריד, לשם ההשוואה.

ומעבר לקפטן עצמו, אין ספק שהלאומנות הקטלאנית משפיעה מאוד על כל התנהלות המועדון, שהולך איתה יד ביד עוד מאז הקמתו. החל מהזדהות בקול רם עם הרצון להיפרדות מספרד ועד החולצות שהפכו למסורתיות כמעט בכל עונה בצבעי האדום-צהוב של דגל ה"סניירה" הקטלאני. במציאות שבה המועדון נמצא למעשה בבעלותם של אותם אוהדים, ה"סוסיוס", שגם בוחרים את הנשיא לנשיאות, קשה לצפות שפוליטיקאי ממולח כמו ז'ואן לאפורטה, שרק לפני חודשיים חגג בתל אביב את יום הולדתו של פיני זהבי, ירצה להסתכן כך. במצב כזה, קשה לבוא בטענות גם לרוברטו.

בריאל מדריד המצב מעט שונה. נכון שגם ברחובות הבירה הספרדית דעת הקהל לא אוהדת ישראל ברובה, אך כאמור, כאן המניע הלאומני משפיע פחות. באופן כללי, במועדון מפרסמים הודעות רשמיות לא פעם על אירועים מצערים, החל מאסונות טבע קשים ועד מותה של אמו של מאמן היריבה. עם זאת, במדריד נוהגים כמעט שלא להתערב בסוגיות פוליטיות מעוררות מחלוקת. גם ביקורה של עאהד תמימי, שעלה לכותרות לפני כחמש שנים, לא באמת פורסם באף אחד מאמצעי התקשורת הרשמיים של המועדון, אלא על ידי הפלסטינים.

עניין מעט חריג היה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. נכון שלא ראינו התבטאויות נחרצות מדי, וגם כאן המועדון באופן חריג הניף שלט "כולנו עם אוקראינה" בברנבאו, אך קשה לתהות כמה השפיעה על כך העבודה שלסגל הקבוצה משתייך השוער האוקראיני אנדריי לונין.

בנוסף, עם כל הצער, קשה להתעלם מהעובדה שבמלחמה הרוסית-אוקראינית אירופה ברובה בחרה צד ברור מאוד ונעמדה לצד המדינה המותקפת. בנוגע לישראל לעומת זאת, גם מעל ל-1,400 נרצחים בדרכים ברוטאליות עדיין לא הביאו לחלוקה ברורה של "טובים ורעים" ביבשת הישנה.

 האם במציאות שבה אוסקר גלוך או מנור סולומון היו לובשים לבן היינו רואים שלטים כאלה? קשה מאוד לדעת. אך באופן קבוע המועדון משתדל לשתוק בסוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת, ויש אפילו מי שמבקרים אותו על כך שהוא לא מספיק בוטה בסוגיית הגזענות שממנה סובל למשל ויניסיוס ג'וניור.

אז אומנם נגיעה בסוגיות פוליטיות היא לא מדיניות מוצהרת של המועדון המדרידאי, אך קשה להתעלם מכך שלמרות העובדה ששיחקו בו לא מעט מוסלמים לאורך השנים, קולם בסוגייה הפלסטינית כמעט שלא נשמע. הדוגמא הבולטת ביותר היא כמובן כרים בנזמה, שההתבטאות הברורה הראשונה שלו בנושא הגיעה רק לאחרונה, כשחקנה של אל איתיחד הסעודית, והיא הייתה נחרצת במיוחד.

עניין נוסף הוא שגם כאן, כמובן שגם הכסף מדבר. רבות דובר על ההשתלטות הקטארית והסעודית על מועדונים באירופה שהובילו להתייחסות המכעיסה באנגליה למשל. אך גם ריאל מדריד וברצלונה אינן בבעלות קטארית או עומדות למכירה, הן מנהלות עסקים והסכמי חסויות, בעבר ובהווה, עם העולם הערבי. כמובן שאי אפשר לשכוח את הסופר קופה של ספרד, טורניר שעבר להתקיים בשנים האחרונות בערב הסעודית.

הדעות בישראל כמובן חצויות לגבי כך, בין אוהדים שהתאכזבו קשות מקבוצתם, לכאלה שמראש לא היו להם ציפיות . בנוסף, קשה שלא לתהות: האם שתיקה בספרדית עדיפה על הסימטריה האנגלית שקיבלנו מרוב הפרמייר ליג? או שהיא גרועה בדיוק כמוה? תשובה מוחלטת כנראה שאין כאן, אבל דבר אחד בטוח: לא מעט אוהדים ישראלים כבר לא יצפו בקלאסיקו בשבת באותה התלהבות שהייתה להם בעבר.