תיקון עולם: למה המונדיאל צריך לזוז מקטאר

לטוב או לרע, ה-2 בדצמבר 2010 נחקק בתולדות הכדורגל העולמי. זה לא היה יום בו התקיים משחק גדול, לא הונף גביע רב רושם, בסה"כ איש אחד ששלף פתק: לפני שמונה וחצי שנים, ספ בלאטר הדהים את העולם כשהכריז על קטאר כמי שתארח את המונדיאל ב-2022. כבר בזמן אמת, ההחלטה עוררה לא מעט תמיהות: האם המדינה הקטנה תוכל לשאת על גבה אירוע כל כך מאסיבי? עד כמה היא תוכל לארח תיירים כה רבים מכל העולם? ובעיקר, השאלה התשתיתית: האם בכלל קיימים מספיק אצטדיונים במדינה, שבהם יוכלו לשחק כדורגל?

רוב הדרך כבר עברה, ונדמה שברור לכל בר דעת שסימני השאלה הפכו לסימני קריאה: ההחלטה המוזרה להפוך את לוח השנה ולקיים את המונדיאל בנובמבר, הניסיון הכושל לארח משחקים במדינות נוספות, הידיעות על שחיתות בבחירת המדינה המארחת (שהתחזקו היום, עם מעצרו של נשיא אופ"א בתקופה ההיא, מישל פלאטיני) ומעל הכל רשימת ההרוגים ההולכת ומתארכת בעבודות על האצטדיונים, הפכה את ההחלטה מפארסה לטרגדיה. ספק אם יש החלטה יותר מתבקשת מאשר זו: פיפ"א חייבת להחזיר את מחוגי השעון לאחור, ולבחור מדינה אלטרנטיבית לאירוח המונדיאל הבא.

כמובן שהסיבה הבולטת ביותר לעין היא זו הפלילית: 14 מתוך 22 הדירקטורים שהצביעו על המארחת ב-2022 נעצרו, נחשדו או הואשמו בפלילים: ביניהם פרנץ בקנבאואר, ריקרדו טישיירה ופלאטיני, שנחשד שקיבל סכום של 1.6 מיליון יורו כשוחד מקטאר על מנת לקדם את ההצעה של מדינת המפרץ.

לפי לא מעט דיווחים, הקטארים שיחדו כל מה שזז: ז'אק אנומה מחוף השנהב ועיסא חאיאטו מקמרון קיבלו, כל אחד, סכום של מיליון וחצי דולר בתמורה להצבעה בעד ההצעה שלהם; רשת "אל ג'זירה", הממוקמת בקטאר, הציעה 400 מיליון דולר לפיפ"א על זכויות שידור, 21 יום לפני שהמדינה נבחרה; והסיפורים הלכו והצטברו, לאורך שמונה וחצי השנים הארוכות שעברו מההחלטה ועד היום.

כשהחשד הפלילי מגיע עד נשיא אופ"א, ברור שהליך הבחירה, בו גברו הקטארים על הצעות אטרקטיביות מצידן של אוסטרליה, יפן, דרום קוריאה וארה"ב, לפי לא מעט עדויות היה מושחת, וכתוצאה מכך, גם ההחלטה שיצאה ממנו בעייתית באותה מידה.

לאחר מכן, מגיעה גם רשימת ההרוגים: ע"פ סרט דוקומנטרי ששודר בגרמניה, לא פחות מ-1,400 עובדים זרים כבר מתו במהלך העבודה על האצטדיונים, וע"פ דו"ח של איגוד הסחר הבינלאומי ממרץ 2014, מספר ההרוגים עשוי להגיע עד ל-4,000 איש, רובם הגדול מהודו ונפאל.

תנאי העבודה המחפירים, שתועדו בין היתר ע"י ארגון אמנסטי, שהגדיר את המצב כ"ניצול", כולל מצבים בהם עובדים אולצו לתת את הדרכון שלהם בתמורה לשכר. השגריר הנפאלי לקטאר, מאיה קומארי שארמה, כבר הגדיר את קטאר כ"כלא פתוח" עבור אזרחי מדינתו. המספרים ותנאי העבדות בהם הוחזקו העובדים הם חסרי תקדים, וברור שמהווים כתם גדול על התחרות, ועל פיפ"א שעדיין מאפשרת את כל זה.

ואחרי הכל, מגיעה גם שאלת לוח השנה: העובדה שהמונדיאל ממוקם בלב המזרח התיכון, ובלתי אפשרי לקיים אותו בקיץ (שבו החום בקטאר עלול להגיע עד ל-41 מעלות צלזיוס) אילצה את פיפ"א להזיז את הטורניר לחודש נובמבר, מה שיגרור איתו פגרה באמצע עונת המשחקים 2021/22, בה כל הליגות ייפסקו למשך שלושה חודשים, וישובו לאחר סיום הטורניר. במציאות שבה כבר הוכח שקיימים יותר מדי משחקים, עיוות שכזה בעיצומה של העונה עלול לגרור עימו השלכות קשות, שיכולות להגיע עד למצב בריאותם של השחקנים.

ועוד לא דיברנו על העובדה שהמונדיאל הוא אחד האירועים שמושכים הרבה תיירים, ושהמדינה הקטנה יחסית תצטרך להכיל בתוכה מאות אלפי אורחים מכל רחבי העולם, מה שאילץ אותה לנהל דיאלוג עם מדינות שנמצאות איתה בסכסוך פוליטי לא פשוט, דיאלוג שכשל ומטיל ספק בהיתכנות אירוח הטורניר גם מסיבות טכניות. השורה התחתונה היא ברורה: ההחלטה לארח את המונדיאל בקטאר נולדה בחטא, וכתוצאה מכך הגיעו כל הכשלים, הבעיות והמבוכות שהיא יצרה.

קשה לצפות להיגיון בריא מארגון כמו פיפ"א, שנדמה כי למרות הניסיונות לתקנו, עדיין סובל מסיאוב ושחיתות המכלות כל חלקה טובה. אבל אם יש היגיון כזה, הרי שהוא חייב להתעורר לפני שיהיה מאוחר: לא מעט מדינות כבר ערוכות כבר היום, מבחינת תשתית ומבחינת אצטדיונים, לארח את הטורניר. לטובת המשחק וכל מי שהמשחק יקר לליבו, הארגון חייב לקחת צעד אחורה, להפנים את הטעות שנעשתה וללכת לדרך חדשה. המונדיאל הוא חג: חג לאוהבי הכדורגל מסביב לעולם, אירוע שמרכז סביבו אוכלוסיות שונות, מכל דת, גזע ומין. אסור להכתים אותו בשחיתות ובדם. עדיין לא מאוחר מדי לתקן.