אפשר לצחוק, אפשר לכעוס ואפשר פשוט לקבל את המצב בהבנה. בימי הקורונה כל הרגשות צפים. מה שבטוח זה שאחד הדברים שהכי חסרים בשגרה שנפגעה זה לשבת על הספה, להניח רגליים על השולחן ולראות כדורגל. בשל כך אכתוב רצף אותיות שרבים מכם כנראה לא חשבו שיראו, אבל הנה זה מגיע: איזה כיף, יש כדורגל בבלארוס.
- הליגה בבלארוס: שידורים ישירים בערוץ הספורט
אמנם לא לאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, קיליאן אמבפה וגם לא איתי שכטר ונטע לביא יביאו את הגאולה, כי הם כמו כולם סגורים בביתם ללא יכולת לעשות מה שאנחנו הכי אוהבים לראות. אך אל חשש, יש פיתרון, יש עוד ליגה אירופית אחת שלמרות המצב, נפתחה כסדרה ואנחנו נפיק מזה את המירב.
כשהיא מחזיקה סוללה של שחקנים שעברו גם אצלנו בישראל, בימים שנגיף הקורונה חוגג ואנחנו פחות, עולה השאלה - איך הפכה בלארוס למדינה היחידה באירופה שעדיין משחקת כדורגל? שחקנה לשעבר של ארסנל וברצלונה, אלכסנדר חלב, אמר זאת בפשטות: "בבלארוס, לאף אחד לא איכפת".
מסי ורונאלדו. אולי יצטרפו? (Getty)
"אנחנו מסתכלים על הכדורגל כ"טיפול הטרקטור"", אמר השחקן. חלב,שתלה את נעליו רק בעונה שעברה, ניסה להסביר למה הוא התכוון בטיפול טרקטור: "אנשים בכפרים של בלארוס לא מדברים על הנגיף, הם רק עובדים עם הטרקטורים שלהם, שמשכיחים את כל הצרות. אז הכדורגל? זה הטרקטור של העם".
הבלארוסי נשאר נחרץ בעמדתו לגבי הליגה שנפתחה רק בשבוע שעבר ואף הזמין את הכוכבים הגדולים להצטרף לחגיגה והסביר: "כשבליגת ההוקי בארה"ב הפסיקו את העונה, רבים מהשחקנים עברו לשחק ברוסיה, אז אולי לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו יגיעו לשחק בליגה הבלארוסית, מי יודע?".
בעוד נראה שהתרחיש שתיאר חלב עוד נא באיזור החלומות באספמיה, מי שכן נמצאים בינתיים בבלארוס הם כמה שחקנים שביקרו בעבר גם בליגת העל שלנו, וייתכן שחלקכם אף זוכרים אותם היטב.
חלב. הוא דווקא מרוצה (Getty)
איגור פיליפנקה. זוכרים? (אלן שיבר)
הקשר הישראלי
ראשית, בקבוצת הפאר של בלארוס, באטה בוריסוב, אפשר למצוא שני אקסים. הראשון הוא איגור פיליפנקה. הבלם היהודי ששיחק בישראל שתי עונות, בהן לבש את מדיהן של מכבי תל אביב ומ.ס אשדוד. יחד עימו, מי שחולק איתו את חדר ההלבשה הוא מקסים סקאביש - חלוץ ששיחק חצי עונה בהפועל כפר סבא ולא הותיר רושם גדול מדי.
בדינמו מינסק נמצא אקס אחר של מ.ס אשדוד, וזה לא אחר מאשר קרלו ברוצ'יץ'. אוהדי הקבוצה מעיר הנמל כנראה זוכרים את המגן הקרואטי היטב, כיוון ששיחק שם שלוש עונות ועזב בסוף העונה שעברה. יחד עם כל אלו נוכל למצוא גם את בורי קופיטוביץ' המונטנגרי ודימיטרי באגה המקומי ששיחקו בהפועל עכו והפועל חיפה בהתאמה, שמשחקים גם הם בבאטה בוריסוב.
כעת נצא מהזווית הפרובינציאלית ונצלול קצת למי זאת בכלל ליגה הבלארוסית וכמובן נדבר על הקבוצה שכנראה כל קבוצה בישראל הייתה שמחה להתחלף עם הרפרטואר האירופי שלה. עוד לא עברו 30 שנה מאז שריקת הפתיחה של הליגה המקומית ב- 1992.
כשבאטה בוריסוב חגגה ניצחון על באיירן מינכן. (GETTY)
הליגה הבלארוסית - קווים לדמותה:
בזמנו מי ששלטה ביד רמה הייתה דינמו מינסק, שזכתה בשבע מתוך שמונה האליפויות הראשונות. הרבה בזכות העובדה שהקבוצה מעיר הבירה של בלארוס לקחה חלק בליגה הסובייטית בימים שלפני פתיחת הליגה המקומית. השליטה של דינמו הסתיימה לקראת סוף המילניום, ומאז קבוצות שונות זכו בתואר, ביניהן בלשינה, שאחרי האליפות היחידה שלה הובסה על ידי מכבי חיפה במוקדמות ליגת האלופות, ולמעשה הייתה הקבוצה הראשונה שהירוקים עברו בדרך למסע שלהם במפעל היוקרתי.
אך עצרו סוסים, בשנת 2006 קרתה תפנית בליגה הבלארוסית. באטה בוריסוב השתלטה על המקום הראשון ולא שחררה ממנו במשך לא פחות משלוש עשרה עונות ברציפות. בעונה האחרונה הגאולה הבלארוסית הגיעה והרצף נקטע סוף סוף, כשדינמו ברסט עשתה היסטוריה עם אליפות ראשונה לזכותה.
למרות זאת, בשני העשורים האחרונים באטה הפכה להיות נציגה לגיטימית לחלוטין בליגת האלופות, כשהשתתפה בשלב הבתים שש פעמים, האחרונה מהן הייתה ב-2017-2018, וכן גם בליגה האירופית. כמו כן, במרוצת השנים השיגה באטה ניצחונות על קבוצות גדולות כמו באיירן מינכן, ארסנל ורומא. בעקבות ההצלחה של קבוצת הפאר המקומית וסיבות נוספות, הליגה הבלארוסית אף מדורגת במקום אחד גבוה יותר (32) מליגת העל שלנו בדירוג של אופ''א. בקיצור, יש לנו מה ללמוד מהם.
רנאן בראסן. אגדה מקומית (GETTY)
מה שבעיקר יפה בליגה הבלארוסית וכנראה מה שגורם לנו להרגיש תחושה גדולה של זרות, זאת העובדה שהיא נשענת כמעט לחלוטין על הכדורגלנים המקומיים. אבל בכל זאת מי כן? חוץ מאלכסנדר חלב שהוא כנראה הבלארוסי הכי גדול בתולדות הענף, אחד מכוכביה הגדולים בהסטוריה של הליגה הוא דווקא ברזילאי שהתאזרח, שייתכן שחלקכם שמעתם עליו; רנאן ברסאן; בן ה-31, שהספיק כבר לעזוב את באטה, אך הותיר חותם אדיר בליגה ובנבחרת המקומית.
לסיכומו של עניין, אולי על רמת הכדורגל בבלארוס נוכל להתווכח שעות, שזה לכשעצמו עשוי להחמיא מאוד לליגה ממזרח אירופה, אבל תתפלאו, מסתבר שיש שם כדורגל לא רע, ומעל זה? פשוט יש שם כדורגל. או כמו שאלכסנדר חלב אמר: "זה המקום היחיד באירופה שמשחקים בו כדורגל. לפחות האנשים בבלארוס יהיו שמחים". אז בימי הקורונה, אולי שווה לחמם את לביבות תפוחי האדמה ולשים מעיל, בלארוס הנה אנחנו באים.