הרבה כדורגלנים זרים עברו בליגת העל. חלקם מוכשרים יותר, חלקם מוכשרים פחות, ולכל אחד יש את הסיפור משלו. בודדים מגיעים לרמות הגבוהות ביותר בחו"ל, ובמקרה של רובם הסיפור דומה לזה של איגביני יעקובו: מגיעים לקבוצה ישראלית גדולה בגיל 17, לכאורה, מחוררים רשתות וממשיכים לקריירה מוצלחת בחו"ל.
סיפורו של טוני וואקמה שונה. הוא הגיע בגיל 24 להפועל רעננה, לא בדיוק קבוצת פאר. הוא נתן שתי עונות יחסית טובות, הגיע להפועל באר שבע והפך לחלק מרכזי במכונה ההיא של ברק בכר. אחרי כמה שנים מוצלחות הוא עבר לטרבזונספור, קבוצה טורקית מהדרג השני, ועכשיו מועמד לעבור לפנרבחצ'ה, במהלך שמסעיר את עולם הכדורגל הטורקי.
לפני שנצלול לאפשרות שיעבור, חשוב להדגיש את הסיטואציה. ב-2014, כשמסוט אוזיל היה בהרכב של ריאל מדריד שזכתה בליגת האלופות, וואקמה היה הרכש המבטיח של הפועל רעננה. ב-2022 אוזיל נבעט מפנרבחצ'ה, קבוצה שמשתתפת באופן קבוע בשלבי בתים אירופאיים, ובמועדון רוצים לצרף את וואקמה במקומו.
זה נשמע הזוי, אבל אפשר להבין את זה. בעוד הדעיכה של אוזיל בשנים האחרונות מרתקת ונושא לכתבה אחרת בפני עצמה, וואקמה הפך לאחד השחקנים הטובים ביותר בליגה הטורקית. 11 שערים ו-10 בישולים העונה בליגה הטורקית, היחיד שמסיים עם דאבל-דאבל, והשחקן הטוב ביותר בטרבזונספור.
אוזיל. איפה הוא ואיפה וואקמה (Getty)
אם הוא היה בן 23, ולא 33, יכול להיות שהיינו שומעים עליו כשחקן שמושך עניין מצד הקבוצות הגדולות ביותר, במיוחד לנוכח העובדה שהוא מסיים חוזה בסוף העונה. גם בגילו הוא אחד השחקנים המהירים והחזקים בטורקיה והיה מעורב בשער פעם במאה דקות.
טרבזונספור, יש לציין, לא זכתה באליפות טורקיה מאז 1983/4, התקופה הארוכה ביותר שלה בלי תואר מקומי מאז הזכייה הראשונה באליפות ב-1959. על פי הדיווחים בטורקיה, וואקמה קיבל מפנר הצעה לחוזה בסך 2.75 מיליון יורו לעונה, יחד עם מענק חתימה של 1.5 מיליון. טרבזונספור, לשם השוואה, הציעה 1.5 מיליון יורו לשנה. כמעט פי שתיים.
אפשר להבין את האינטרס הכלכלי: בגיל 33 וכשחקן חופשי, רוב הסיכויים הם שמדובר בחוזה הגדול האחרון בקריירה שלו. הוא מחזיק במקביל בהצעה מהמפרץ, וייתכן שמדובר בסכום גבוה יותר, אבל בטורקיה הוא מרוויח משני העולמות: גם מקבל שדרוג משמעותי בשכר, וגם ממשיך לשחק ברמות הגבוהות ביותר.
אבל כדורגל אף פעם לא היה רק כסף. "הוא מחובר לאוהדים בטרבזונספור וכולם רוצים לראות אותו ממשיך", כתבו ב-"Fanatik"."טרבזונספור הפכה לאטרקציה עבור שחקנים מוכנים, אבל הוא הפך לכלי של הסוכן שלו ומוכן לפספס את הכרטיס לליגת האלופות. הוא זוכה לאהבה של 40 אלף אוהדים מדי משחק בטרבזון, הוא הגיע אליה בתור שחקן שאף אחד לא הכיר. האם הוא יעדיף להעביר את השנים האחרונות בקריירה בבית או את מיליון היורו שיקבל בפנר?", הוסיפו.
הדעות של אוהדי טרבזונספור חלוקות. חלקם מאמינים שוואקמה צריך להשאר, בתור אחד השחקנים הטובים בטורקיה (אם לא הטוב ביותר) ומי שהיה הטוב ביותר בקבוצה שזכתה באליפות. חלקם מאמינים שבגיל 33 ואחרי שנים מלאות פציעות – גם השנה, בעונת שיא, הוא פתח בהרכב ב-25 מ-36 משחקים בלבד - הוא פשוט לא שווה את הכסף, גם אם יגיע כזה משלב הבתים האירופי בו הקבוצה תשתתף בעונה הבאה.
הוא רוצה חוזה מובטח לשלוש שנים, טרבזונספור הציעה לפי הדיווחים חוזה של 1+1: שנה אחת מובטחת עם אופציית הארכה לשנה הבאה. יש עניין מצד שני הצדדים להמשיך, אבל הכסף של פנר עשוי להטות את הכף. הדרישה הזאת הובילה גם חלק מהאוהדים, שעודדו אותו בנאמנות מאז הגיע לטורקיה, לתמוך במעבר.
"אני רוצה להודות לו על התרומה למועדון, אבל לקנות לו כרטיס טיסה ליעד הבא שלו. הסכומים האלה יפגעו במועדון. אף אחד לא יותר גדול מטרבזונספור", אחד מהם כתב בטוויטר. "זה מרגיש כאילו הוא רוצה לקבל את המפתח למועדון. 10.5 מיליון יורו לשלוש שנים. וואקמה שחקן שמגיע פעם בעשור, אבל הוא לא מצדיק את הסכומים האלה", כתב אחר. אותם אוהדים היו אלה שבנו לו פסל בנובמבר האחרון.
יכול להיות שבסופו של דבר הוא כן יחתום מחדש בטרבזון תמורת סכום גבוה יותר שמתאים לדרישותיו, אבל התדמית של וואקמה ספגה מכה. אולי, במובן מסויים, הסיפור הזה מלמד משהו על הדרישות שלנו מכדורגלנים.
מבחינתנו, האוהדים, כדורגל הוא תשוקה. רגש. מבחינת וואקמה הכדורגל הוא מקצוע עם זמן חיים מוגבל, ואחרי שנים בקבוצות קטנות (אוניברסיטטה קלוז', פטרולול, הפועל רעננה ומאוחר יותר הפועל ב"ש וטרבזונספור, שגדולות מהן אך קטנות בקנה מידה אירופאי), יש לו הזדמנות לאקזיט.
זה מגיע על חשבון הקהל, וגם הדעה שם השתנתה באופן מהיר מבניית פסלים והערצה של אחד מגדולי המועדון לתדמית של כדורגלן חמדן שלא מוכן להתפשר ורוצה להרוויח כמה שיותר. גם כשעזב את באר שבע, ב-2018, זה היה לאחר רצון לשדרוג משמעותי בשכרו ככוכב הקבוצה. הוא נחשב לאדם שקט, יחסית, אך אחד שלא מוכן להתפשר תמורת סכומים גבוהים. לכן הוא עזב את הקבוצה הישראלית.
"אם אתם לא רוצים להעלות לי את השכר, לא אשאר פה. כל שחקן רוצה להתקדם כלכלית וכך גם אני", אמר לב"ש. במועדון אמרו, באותה תקופה, ש"הוא אחד הזרים הכי גדולים שנחתו פה, אבל כמו ילד קטן. יש התעסקות סביבו במישור המנטלי". הוא נחשב לאדם מסוגר, אבל במקביל לאחד שהתלונן על פציעה אותה לא הצליחו לזהות בבדיקות הרפואיות.
הדפוס כעת, בטרבזונספור, דומה. רצון לשדרוג בשכר, תלונה על פציעה מיד לאחר פרסום המו"מ עם פנר וקשר מוזר עם הקהל, שמצד אחד העריץ אותו על המגרש אבל מצד שני היה מוכן להפרד מהר מאוד בשביל לשדרג עצמו. קשה לבקר את הרצון של אדם להתקדם מקצועית ולהרוויח יותר כסף, אך זה אולי מה שמונע ממנו להפוך ל"סמל" אמיתי. זה קרה בישראל, כשעזב את ב"ש אחרי שלוש עונות מוצלחות, ועכשיו גם בטורקיה. האם בעידן הכסף הגדול אנחנו צריכים לצפות משחקן להגיב אחרת? כמה כסף שווה האהבה מהקהל? שאלות לא פשוטות. מוזמנים לענות עליהן בתגובות.