קרדיט: University of Alabama at Birmingham
הכדורגל יכול להוביל לשינויים מטלטלים עבור אלו שעשו זאת והגיעו לרמה מקצוענית. השאלה שמרפחת באופן תמידי, "איפה אני יכול למצות את מירב הפוטנציאל שלי?", לעיתים מביאה כדורגלנים ללכת עד קצוות תבל, כדי לעמוד במרדף אחר החלום. במקרה של אוהד חביב בוק, הישראלי בן ה-19 שמשחק באוניברסיטת אלבמה, ההליכה עד קצוות תבל, היא לא קלישאה, היא החיים עצמם.
הסיפור של חביב בוק הוא נדיר, ולא רק ביחס לכדורגלן, אלא ביחס כמעט לכל ישראלי בן גילו. כשהיה בן 10 משפחתו של אוהד עשתה רילוקיישן לתאילנד בשל עבודתו של אביו, וחביב בוק המשיך את דרכו ככדורגלן ב-FC Bangkok. "זה נחשב למועדון הכי גדול בתאילנד, ושיחקתי שם שש שנים", שיתף הכדורגלן בראיון לאתר ערוץ הספורט, "ביחס לישראל, הרמה בתאילנד לא כזאת גבוהה, הכדורגל שם עדיין לא מספיק מסודר. עברתי כמה דברים הזויים בתור שחקן בתאילנד. כשהייתי בן 12 קיבלתי כרטיס אדום כי הייתי יותר מדי טוב ביחס לילדים האחרים. אני יודע שזה נשמע הזוי, אבל זה מסוג הדברים שיכולים לקרות בליגת התאילנדית".
משפחתו של אוהד השתקעה בבנגקוק, ואוהד, שחיפש לעשות קפיצת מדרגה בקריירה, החל לבחון את האפשרות לעבור לשחק באירופה. "הייתה לי כבר הצעה על השולחן לעבור לשחק במחלקת הנוער של גרנאדה בספרד, אבל ההורים שלי לא רצו שאני אעבור למקום שאני לא דובר בו את השפה", סיפר בוק, "ההורים שלי רצו שאני אסתדר, וזה די מה שדחף אותי לעשות את המעבר לאנגליה".
בגיל 16 החלוץ הצעיר התקבל למחלקת הנוער של פליטווד טאון, מועדון מצפון אנגליה, וחביב בוק העתיק את לחייו לאי הבריטי. "מאוד רציתי לצאת למקום שאני אוכל להתקדם בו, וכשהגעתי לאנגליה היה לי ממש לא פשוט בהתחלה. לקח לי קצת זמן להתרגל לאינטנסיביות של המשחק, לרמה הפיזית. פתאום אתה משחק כדורגל כשכל אימון אתה מסיים עם סימנים כחולים על הרגליים. לקח לי קצת זמן, אבל אחרי כמה חודשים אבל הרגשתי שמצאתי את המקום שלי, שאני מצליח להתבלט, וזה חישל אותי והפך אותי לשחקן שאני היום. השתפרתי מאוד מלשחק באנגליה".
חביב בוק במדי אונ' אלבמה (קרדיט: University of Alabama at Birmingham)
אחרי שסיים לימודים בגיל 17, בוק עבר לתחנה הבאה שלו והכיר סוג כדורגל אחר. כשהוא עדיין לא היה בן 18, הישראלי מצא את עצמו בדרך לתחנה הבינלאומית השלישית בקריירה שלו. "הקבוצת בוגרים של אקדמיקה אמנם לא הכי מוכרת ברמת הבוגרים, המחלקת נוער עצמה נחשבת לאחת המוכרות בפורטוגל. שיחקתי ב-U19 במשך שנה, והצלחתי גם לבוא לידי ביטוי. היו לי 14 שערים ב-17 משחקים, אבל בסוף החיים עצמם היו לא פשוטים. המועדון נמצא בעיר בשם קויימברה, זאת עיר די ענייה שרחוקה שעתיים מליסבון. פעם ראשונה בחיים שהייתי בסביבה שכמעט לא מדברים בה אנגלית, הרגשתי ממש לבד, אבל שיחקתי מול יריבות ברמה הכי גבוהה שיש - מול פורטו, בנפיקה ועוד. זה עוד משהו שמאוד שיפר אותי".
אחרי שנה בפורטוגל, אוהד המשיך במסע מסביב לגלובוס, והגיע לקבוצה הנוכחית שלו, אוניברסיטת אלבמה מהדיווז'ן 1, "החלטתי שאני רוצה לעבור לארה''ב, כשבנוסף לכדורגל אני רוצה לשלב לימודים. היו כמה הצעות שעמדו על הפרק, אבל בסוף החלטתי ללכת ל-UAB (אוניברסיטת אלבמה). המאמן נתן לי תחושה שהוא רוצה לבנות קבוצה שבאמת רוצה לשחק כדורגל, וידעתי גם שלימודים בקולג' נחשבים די טובים".
על ההבדלים מהכדורגל האירופי סיפר בוק, "להיות סטודנט-ספורטאי בארה''ב זה שונה מאוד מאירופה. הכדורגל בקולג'ים בנוי אחרת. השנה מחולקת לשתי עונות, כשבין אוגוסט לדצמבר יש את הליגה, ואז יש את העונת אביב שעובדים עם שחקנים על הפיתוח היכולות שלהם. הליגה עצמה יכולה להיות מאוד אינטנסיבית. היו לנו שבועות של שלושה משחקים בשבוע. מבחינת מה שאתה מקבל, התשתיות, הצוותים המקצועיים, זה פשוט מטורף".
המעברים ממקום למקום רחוקים מלהיות דבר של מה בכך, וברור שלא מדובר רק בכדורגל, "להגיע למדינות שונות, לחוות תרבויות שונות, זה מלמד אותך מקרוב על איך אנשים במקומות שונים בעולם תופסים את החיים", הסביר הכדורגלן, "אני מהפוזיציה שלי כישראלי, כיהודי, יש לי תפיסת עולם מסוימת, ובזכות זה שהגעתי למקומות שונים, למדתי בסוף הכי מקרוב איך אנשים אחרים רואים את העולם. גם הכדורגל מאוד עזר לי לאורך השנים. בבית ספר יסודי בתאילנד למדתי עם ילדים מכל העולם, אנגלים, ארגנטינאיים, בלגים, ולא ידעתי בכלל לדבר אנגלית כשהייתי בן 10. אני ממש זוכר שבאחת ההפסקות הלכתי למגרש, והתחלתי לשחק עם ילדים אחרים. ככה הצלחתי להתחבר, בצורה הכי פשוטה".
העובדה שאת חייו כמתבגר אוהד חווה כ"אזרח העולם", מפתיעה לנוכח החיבור החזק שעדיין יש לו למדינה, "אני יודע ששיחקתי במקומות שונים בעולם, אבל למדתי שאני קודם כל ישראלי. גם אחרי כל השנים שעברו, החברים הכי טובים שלי הם החברים מהארץ. אפילו באלבמה החבר הכי טוב שהכרתי הוא יהודי אמריקאי. אני גם משתדל לעקוב אחרי מה שקורה בכדורגל הישראלי. גדלתי כאוהד מכבי חיפה, אז אני תמיד רואה תקצירים כשאפשר".
מתאילנד לפורטוגל, משם אנגליה ובסוף לארה''ב. המסע של חביב בוק מסביב לעולם יכול לתעתע ולהשכיח את העובדה שלא מדובר בבלוגר טיולים, אלא קודם כל בכדורגלן, שרוצה ומאמין שיכול להגיע הכי רחוק גם עלה דשא. "אלבמה הייתה קבוצה ברי-בילד, שיחקנו העונה עם תשע פרשמנים. הייתה לי עונה יחסית טובה, אבל אני רואה את המטרות להמשך. אני יודע שאני צריך לעבוד על משחקת החזקת כדור שלי עם הגב, ואני גם מצפה מעצמי כן לבוא לידי ביטוי כמנהיג על המגרש. כבר שימשתי כקפטן בקבוצות בעבר, ואני מקווה להיות קפטן גם באלבמה".
אז כיצד ימשיך הסיפור של בוק? כשמסתכלים על הקריירה קשה להמר בוודאות לנוכח כל השינויים, אך הכישרון הישראלי בארה''ב יודע להגיד בבהירות מה החלום: "טוב לי באלבמה, אבל אם תגיע הצעה טובה יותר, יכול להיות שאני אשקול אותה".
ומה החלום הגדול? כישראלי, אוהד חביב בוק, שהצליח לבלוט ביעדים השונים שהיה, מאמין שהוא יכול לתרום לנבחרת ישראל, בוודאי לקראת המונדיאליטו שבקיץ. "אני מאוד מאמין בעצמי, ושואף גם להגיע לאחת הליגות הבכירות באירופה בעתיד", בוק שיתף, "אבל מבחינת חלום, החלום זה לגמרי לשחק יום אחד בנבחרת ישראל". ניסיון בליגות מסביב לעולם יש לו, כישרון יש, האם נראה אותו בקרוב על המגרשים כאן? ימים יגידו.
"החלום זה להגיע לנבחרת ישראל" (קרדיט: University of Alabama at Birmingham)