שרד את השואה בזכות ידיעת חוקי הכדורגל ושפט במונדיאל

השומר באושוויץ היה זקוק לשופט למשחקים במחנה, וליאו גולדשטיין, שסיפר שפעם קרא את ספר החוקים, ניצל. לאחר מכן היה חלק מאחד המחשחקים הזכורים בגביע העולמי. זה סיפורו

Getting your Trinity Audio player ready...

מי שמתעסק בכדורגל, נוהג בדרך כלל לדבר עליו במונחים של חיים ומוות. פעמים רבות נזרקות לאוויר מילים כמו "מלחמה", "טקטיקה", "הקרבה", "קרב" - דברים שבדרך כלל נאמרים ברומו של עולם, אבל מתייחסים לדבר בסיסי כמו ספורט. וזו קלישאה לטעון שמדובר בהפרזה, אבל יש מקרים שבהם זה אמיתי - מקרים שבהם הכדורגל הוא, באמת, עניין של חיים ומוות.

כמו, למשל, הסיפור של ליאו גולדשטיין - שופט כדורגל, שהמשחק ממש הציל את חייו - והוביל אותו אפילו לחלק מההיסטוריה של הכדורגל.

גולדשטיין נולד בפולין. תאריך הלידה שלו לא ממש ידוע, אבל ההערכה היא שהוא נולד בסביבות שנת 1910. מה שבטוח, הוא שב-1944, שנה לפני תום המלחמה, הוא גורש למחנה ההשמדה אושוויץ. כמה ימים לאחר שהגיע, הוא כבר נשלח לתאי הגזים - כמו גם חבריו. גולדשטיין עמד בתור, יחד עם יהודים, צוענים ואחרים בדרך לתאי ההשמדה, למה שכונה "המקלחות".

אחד אחד הם עברו שם, כשהפקידים קראו "שמאלה" - אל המוות, או "ימינה", אל החיים. וכשהגיע תורו של גולדשטיין, באופן מפתיע נשמעה הקריאה "ימינה". הוא לא ממש הבין מה קרה, אבל לבסוף מצא אותו - כשהוא חומק מהמוות.

באופן אבסורדי, הסיבה היתה כדורגל. כמה שבועות קודם, אחד השומרים במחנה שאל בקול "מישהו מכיר את חוקי הכדורגל?". גולדשטיין סיפר שפעם הוא קרא את ספר החוקים. הוא לא ידע שההודאה הזאת, למעשה, תציל את חייו. וזה קרה כי אותו שומר היה צריך שופט למשחקים שנערכו במחנות, בהם השתתפו שומרים נאצים, חיילים, ומדי פעם גם מספר אסירים (למי שמעוניין לשמוע עוד - מומלץ לקרוא את הסיפור "הפועל בירקנאו" של רן שריג).

ההסכמה שלו לשמש כשופט באותם משחקי הכדורגל, אפשרה לגולדשטיין לשרוד במחנות. הוא לא רק חמק מהמוות באותה צעדה גורלית, אלא בכלל נמחק מרשימת הנרצחים. הוא אפילו זכה למספר מותרויות, כמו מעט יותר אוכל, או שעות מנוחה גדולות יותר. בשורה התחתונה, גולדשטיין הצליח לשרוד.

אחרי שהמלחמה נגמרה בשנת 1945, ליאו גולדשטיין השתחרר - והמשיך הלאה בחייו. תחילה הוא עלה לישראל, אבל לאחר מכן התמקם בניו יורק. הוא עבד שם כנהג מונית, ומדי פעם גם המשיך בקריירה שלו כשופט במשחקי כדורגל של ילדים. לאט לאט, שמו הלך לפניו והוא הפך לשופט בליגת הכדורגל של ארצות הברית.

בשנת 1959, גולדשטיין הפך לשופט בינלאומי של פיפ"א - ושפט במשחקים הפאן אמריקניים של אותה שנה, כמו גם במשחקי המוקדמות של המונדיאל - שיתרחש שלוש שנים לאחר מכן, בצ'ילה 1962. גולדשטיין, במקור, לא היה אמור לשפוט בגביע העולם - אבל התושייה שלו שיחקה עבורו תפקיד. הוא הודיע לפיפ"א שהוא יהיה בצ'ילה, במסגרת חופשה, ושאם יזדקקו לשירותיו - הוא יהיה מוכן להיות שם.

ואכן, כמה ימים לפני תחילת הטורניר, פיפ"א ביקשה ממנו לשמש כעוזר שופט במשחק בסיבוב הראשון בין הונגריה לאנגליה (שהסתיים ב-1:2 להונגרים). הוא כמובן הסכים.

יומיים לאחר מכן, גולדשטיין המשיך להשתתף בתחרות - ושימש כאחד העוזרים של השופט האנגלי קן אסטון, במה שהתברר כאחד המשחקים האלימים בתולדות הכדורגל. "הקרב בסנטיאגו", כך כונה המשחק ההוא, בין המארחת צ'ילה לבין איטליה. העבירה הראשונה במשחק התרחשה תוך 35 שניות בלבד משריקת הפתיחה. ומשם, זה לא השתפר.

ג'ורג'יו פריני האיטלקי הורחק כעבור שמונה דקות, אחרי עבירה על שחקן צ'ילה הורינו לאנדה, אבל סירב לרדת מהמגרש ונגרר החוצה רק על ידי שוטרים. בהמשך, הורחק שחקן נוסף, מריו דויד, בדקה ה-41. צ'ילה ניצחה 0:2, במה שכונה בתקשורת הספורט הבריטית כ"אחת מתצוגות הכדורגל הטיפשיות, המזעזעות והמגעילות בהיסטוריה של הכדורגל". וגולדשטיין היה שם כקוון.

לאחר מכן, גולדשטיין נכנס להיכל התהילה של הכדורגל - כסיפור שבו המשחק היפה, קיים את הקלישאות הישנות, ובאמת היה עניין של חיים ומוות. במקרה הזה, הוא סימל את הבחירה בחיים.