לדייויד בקהאם יש פנים כאלה יפות, והחדשות האחרונות לגביו הוא שממש עכשיו הוא הפך לשגריר של הכדורגל בסין, שם ינסה לשקם את תדמיתו של הענף ולהגדיל את הפופולריות של המחשק. אחרי שהיה שגריר של הכדורגל בארצות הברית, אחרי שהיה שגריר של דולצ'ה וגבאנה במדריד ובמילאנו, ואחרי שרק בקיץ האחרון סיים שליחות ארוכה ומסורה בתור שגריר של הספורט ושל האומה הבריטית במשחקים האולימפיים – אין ספק בכלל שהוא ממקסם את הפוטנציאל של הפנים היפות האלה.
אבל העובדה שהפיסקה הראשונה כאן היא על הפנים היפות של בקס באה רק כדי להמחיש עד כמה טבעי זה לדבר על בקהאם באתר ספורט, ולא לדבר על הכדורגל שלו. טבעיות שגורמת לכך שכיום, מורשת הכדורגל של בקהאם איננה מוערכת מספיק. כתבתי את זה כאן בעבר ואני חוזר על זה, כי זה נושא שחשוב לי באופן אישי ומרגיש לי כמו עוול – היום, בתפישה הציבורית, דייויד בקהאם איננו מוערך מספיק על קריירת הכדורגל שהעמיד.
וגם העובדה שהוא צפוי לערוך היום את הופעת הבכורה שלו בליגת האלופות במדי פ.ס.ז', קבוצה רביעית בקריירה שהוא יקח איתה חלק במשחקי הנוק אאוט של השלב, לא תעזור במאבק למען מורשתו של בקהאם ככדורגלן. רוב האנשים שראו אותו עולה לגדולה כבר הספיקו לשכוח, מבעד למעטה כבד של שלטי חוצות. ורוב האנשים שהיו צעירים מדי כדי לראות אותו בשיאו בטח אף פעם לא הבינו על מה כל המהומה. עד היום אנשים, גם כאלה בוגרים, מיושבים, משכילים וידעני ספורט לא מבוטלים כלל, מבטלים את בקהאם כדוגמנית שאף פעם לא הצדיקה את ההייפ, כדורגלן מוגבל במקרה הטוב שהיה במקום הנכון בזמן הנכון.
האנשים האלה לא ישתכנעו אחרת. גם לא כשתספר להם איזה רכיב משמעותי הוא היה באחת הקבוצות הגדולות אי פעם. גם לא כשתזכיר שעם רגל ימין מהמדוייקות בתולדות הכדורגל הוא לא רק כבש עשרות שערים בבעיטות חופשיות, אלא גם בישל עשרות שערים בהגבהות מדוייקות, לעתים לא רחוקות גם מטווח של 30-40 מטר, או בקרנות שכמעט בלתי אפשרי היה לעצור. שרגל ימין הזו הייתה מפלט שקבוצות גדולות כמו יונייטד וריאל מדריד פנו אליה בעת צרה, ושלא פעם ולא פעמיים היא גם הצילה אותן (היא הצילה כמה פעמים גם את נבחרת אנגליה, אבל היא לא "קבוצה גדולה"). לא יעזור כשתדבר על כך שתמיד היה כדורגלן נבון, על כך שהיה עושה את האחרים טובים יותר בזכות המסירות (Passes) והמסירות (Dedication), בזכות זה שהיה מנהיג אמיתי ומודל לחיקוי. לא יעזור כשתספר על יותר מ-800 הופעות בקריירה, על זה שזכה ב-9 אליפויות ב-3 ליגות שונות, על יותר מ-300 שערים שכבש או בישל, רובם המכריע ברמות הגבוהות ביותר של הכדורגל. ולא יעזור שתזכיר איזה באיזה ווינר מדובר, שחתום על אינספור שערים ובישולים קריטיים, במשחקים חשובים, בדקות ההכרעה.
אז עזבו אותם. בשביל כל היתר, קבלו – לכבוד הופעת הבכורה הצפוייה של בקהאם באלופות במדי פ.ס.ז' – את עשרת רגעיו הגדולים ביותר בליגת האלופות. בקהאם, כמי שחתום על כמה רגעים אייקוניים בתולדות המפעל, הוא אחת הדמויות הכי מזוהות עם התחרות הזו. הנה הטופ 10 שלנו. אתם מוזמנים להתפלש קצת בנוסטלגיה.
10. החזרה לאולד טראפורד במדי מילאן, 10/3/2010
כמעט שבע שנים אחרי שעזב את מנצ'סטר יונייטד, כשגם השנים בריאל מדריד מאחוריו, וכמושאל למילאן מלוס אנג'לס גלאקסי, סוף סוף חזר בקהאם לאצטדיון, במדי קבוצה יריבה. בדקה ה-64 של גומלין שמינית הגמר, במצב של 0:3 ליונייטד ו-2:6 כולל המפגש הראשון במילאנו, איגנאציו אבאטה פינה את מקומו, דייויד בקהאם נכנס. ב-26 הדקות שנותרו בקהאם לא הדהים אף אחד. יונייטד כבשה את הרביעי בדקה ה-88 והמשיכה לרבע הגמר. אבל גם עם על הדשא לא קרה שום דבר מיוחד – מה שהפך את הרגע ההוא לכל כך זכור ומרגש התרחש דווקא באוויר.
וככה זה נראה ביוטיוב
9. הבכורה באלופות, 7/12/94
גטבורג (?!) הבטיחה את העלייה לרבע הגמר עוד לפני המחזור האחרון, יונייטד וברצלונה נלחמו על הכרטיס השני. האנגלים, שידעו שהם לא תלויים בעצמם, עשו את כל מה שהיו יכולים, וניצחו 0:4 את גלטסראיי. אבל כשבמשחק תיקו הספיק כדי להעלות גם את הספרדים וגם את השבדים, אף אחד לא הופתע כשהמשחק נגמר 1:1 משערים בדקות 81 ו-88. אבל זה לא מה שבקהאם לקח מהמשחק הזה. כי בגיל 19 וחצי הוא פתח בהרכב במשחק הראשון שלו בליגת האלופות, ובדקה ה-38 שלח אל הרשת גם את שער הבכורה שלו במפעל. מה קוראים אותו "בכורה חלומית".
וככה זה נראה ביוטיוב
וככה זה נראה אחרי המשחק
8. השער נגד לה קורוניה, 2/4/2002
הספרדים עלו מהמקום השני בשלב הבתים השני, עם אותו מספר נקודות כמו לראשונה. חברותיה לבית ד'? באיירן לברקוזן (שהגיעה לגמר באותה שנה), ארסל ויובנטוס. עם 10, 10, 7 ו-7 נקודות בין הקבוצות, וכשהפרשי השערים של הקבוצות היו 1+, 1-, 0 ו-0, זה לא היה רק בית מאוד איכותי, אלא גם מאוד שוויוני. כנראה שהוא גמר ללה קורוניה את הדלק. בדקה ה-15 של מפגש רבע הגמר הראשון, בריאזור, בקהאם קיבל כדור כמעט 40 מטר מהשער, בלי שומרים לידו, הוא נתן לעצמו מקדימה, ניגש אל הכדור, ושלח אותו פנימה. 0:1 יונייטד משער עצום. הטון נקבע. יונייטד ניצחה פעמיים ועלתה לחצי הגמר.
וככה זה נראה (רע) ביוטיוב
7. מבצע היחיד נגד ריאל מדריד, 19/4/2000
70 אלף אנשים, בהם כנראה לא מעט ישראלים, ראו 0:0 בסנטיאגו ברנבאו שבועיים קודם לכן. בגומלין באולד טראפורד כנראה היו פחות ישראלים. בכל זאת, ערב פסח וזה. את ריאל זה לא עניין. בדקה ה-21 אמרו תודה לרוי קין, שסידר להם 0:1, וצמד של ראול בדקות 50 ו-52 גמר את הסיפור. וזו הסיבה שהשער הזה של בקהאם לא מדורג גבוה יותר. כי בדקה ה-64 הוא אמנם לא באמת החדיר תקווה באוהדי יונייטד (זה יקרה בהמשך הדירוג, באותו מגרש, מול אותה יריבה), אבל הדריבל הקטן, המעבר בין שני שומרים והבריחה מאחד נוסף, והשיגור אל החיבורים הרחוקים הפך לאחד השערים הזכורים בקרב חובבי כדורגל.
וככה זה נראה ביוטיוב
6. שער הניצחון נגד ליל, 18/9/2001
עונת 01/2 הייתה הפוריה ביותר בקריירה של הקשר בכל הקשור לכיבושים. בליגת האלופות הוא הרשית 5 פעמים באותה עונה, ואת הטון הוא קבע מוקדם. במחזור הראשון של העונה יונייטד אירחה את הצרפתים ומשך 90 דקות לא הצליחה להכניע את שחקניו של ואהיד חלילודזיץ'. ואז, בדקה ה-90, פביאן בארטז שלח כדור על כל המגרש, סולשאיר נגח, ואן ניסטלרוי השתלט, ולפעם הזו החליף תפקידים עם בקס. ההולנדי מסר, האנגלי סיים. 3 הנקודות נשארו בלנקשיר.
וככה זה נראה ביוטיוב
5. שני הבישולים מול אינטר, 3/3/99
זה היה הלילה בו דייויד בקהאם הפך לגבר. וכמה מתאים שזה קרה ימים בודדים לפני שהפך לאב, שניפק כזו תצוגה של בגרות וקלאסה במגפש הראשון ברבע הגמר. הוא דחף את הכדור קדימה עם הכדורים שהוא שולח לרחבה, ושהפכו כבר לסימן ההיכר שלו. הוא סיפק תנופה של יצירתיות. הוא היה בלתי ניתן לריסון והמשיך להזין את חבריו להתקפה בכדורים מהאגף הימני, בו מרבית המומחים סבורים שהוא צריך לשחק גם בנבחרת. אלכס פרגוסון הצדיע לבקהאם, מלך כדורי הרוחב של אירופה, שבישל פעמיים לדווייט יורק בניצחון בו יונייטד הפגינה עליונות על יריבתה הצינית.
אין את זה ביוטיוב, אז הנה סיקור המשחק הציורי, ממנו נלקחו המשפטים שהרכיבו את הפסקה הקודמת.
4. הבישול בקרן לרוי קין, 21/4/99
רק חודש אחרי אותה תצוגה מול אינטר, ושוב מול יריבה איטלקית, יונייטד סיימה ב-1:1 ביתי במפגש הראשון בחצי הגמר מול יובנטוס. בגומלין, בפיגור 2:0 כבר אחרי 11 דקות מצמד של פיליפו אינזאגי, הרוח של יונייטד נכנסה לפעולה. יותר מכל, זה היה הרגע של רוי קין. בדקה ה-24, פחות מרבע שעה אחרי השוק מהשער השני של פיםו, הקפטן, שאת השער-בעשרה-משחקים שהיה כובש היה לרוב משיג בבעיטות מרחוק, הקדים את כל שחקני ההגנה המפוארת של יובה, התרומם, נגח אחורה, ושלח את הכדור לרשת. וגם הוא ידע למי הוא צריך להודות על הכדור, שהתחיל את המהפך ההיסטורי.
וככה זה נראה ביוטיוב
3. הבעיטה החופשית נגד ברצלונה, 16/9/98
איזה כיף היה לברונדבי, שהצליחה לספוג רק 18 שערים ב-6 משחקיה בשלב הבתים של עונת 98/9. השחקנים ואוהדיה של הקבוצה הדנית זכו לראות מקרוב את ברצלונה, באיירן מינכן ומנצ'סטר יונייטד, שאיכשהו שובצו כולן באותו הבית. יונייטד ובאיירן המשיכו משם עד לגמר, בברצלונה, אבל צמד המשחקים של השדים מול הבלאוגרנה – שהסתיימו באורח פלא שניהם בתיקו 3:3 מטורף – היו מהדברים שהפכו את ליגת האלופות למוצר כל כך נחשק. השער הזה, בדקה ה-64, לא הייתה מדהימה יותר מאחרות בקריירה שלו. היא הייתה מרשימה כמו רוב הבעיטות החופשיות מהמרחק ומהזווית הזו, אבל למרות שעשתה 2:3, אחרי שברסה השוותה מפיגור 2:0, היא גם לא הייתה הבעיטה החופשית הכי דרמטית שבעט. אבל לפעמים רגעי ספורט מסויימים פשוט הופכים לאייקון בזכות כל מה שיש בהם, ולא בזכות עניין אחד כמו הדקה בה הובקע הגול. הבעיטה והחגיגה שאחריה, עם הריצה, הנפילה, הישיבה והחברים – הם מהתמונות הזכורות ביותר של ליגת האלופות, בטח משנות התשעים.
וככה זה נראה ביוטיוב
2. הצמד מול ריאל מדריד, 23/4/2003
אחרי שהבאנו כאן שלושה רגעים ברצף מתוך עונת הטרבל ההיסטורית, הנה משהו מהשנה האחרונה שלו ביונייטד, שדווקא מתוך סיטואציה שלילית לימד אותנו הרבה דברים חיוביים על בקהאם. חודשיים לפני הגומלין מול ריאל, בקהאם עלה לשחק עם פלסטר על הגבה השמאלית שלו. עד אותו ערב לקראת סוף אפריל, לאף אחד לא היה ספק שהתקרית עם פרגוסון תהיה האירוע הזכור ביותר משנת הפרידה של בקס מהשדים. במשחק הזה, אחרי הפסד 3:1 במפגש הראשון וכשפרגוסון כבר לא ממש רואה בבקהאם יותר חלק משמעותי בקבוצה, דייויד נכנס כמחליף במקום חואן סבסטיאן ורון בדקה ה-63. אחרי השלושער של רונאלדו וכשריאל כבר מוליכה 2:3. בדקה ה-71 הוא ניגש לבעוט כדור חופשי, לקסיאס לא היה שום סיכוי, 3:3. בדקה ה-85 הוא דחק בסיומה של מתפרצת, 3:4. יונייטד ניצחה בזכות השחקן המחליף בקהאם. נכון, זה לא הספיק כדי לעלות שלב, אבל בערב הזה כולנו נוכחנו לדעת עד כמה הפריטי-בוי הזה הוא פייטר, ועד כמה באמת בקהאם הוא אחד שתמיד יתן הכל לקבוצה שלו, בכל תוצאה, בכל מצב, לא משנים היחסים עם המאמן או אם פתח בהרכב או לא. הכי רחוק מפרימדונה שאפשר להיות.
וככה זה נראה ביוטיוב
1. הקרנות בקאמפ נואו, 26/5/99
חזרנו לעונת הטרבל, וחזרנו לשלבי הנוק-אאוט של הצ'מפיונס (ש-7 מ-10 הרגעים פה התרחשו בהם). אבל גם העובדה שעוד מעט יעברו 14 שנה מאז אותו משחק, מאז אותה תוספת הזמן, עדיין אי אפשר באמת להסביר או להבין איך, מה, כמה ולמה. כל כך הרבה מזל, כל כך הרבה ווינריות ואופי ואמונה, וכל כך הרבה דיוק תחת לחץ פסיכי (בקרן השניה). כן, בקהאם הוא אכן "מודל". מודל לספורטאי.
וככה זה נראה ביוטיוב