$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הכל מתוכנן מראש: כך גרמניה משתלטת על הכדורגל העולמי

חלוקה למחוזות, דגש על פיזיות וקואורדינציה, תכניות אימון מוכתבות מלמעלה, ביקורת עצמית והפקת לקחים. ההצגות של דורטמונד ובאיירן מול ריאל וברצלונה לא היו מקרה, אלא חלק מתהליך שבסופו המאנשאפט אמורה להתייצב שוב בטופ

אייל אליה
אייל אליה   30.04.13 - 14:30
Getting your Trinity Audio player ready...
גצה, קרוס, רויס ומולר. גרמניה בעליה (gettyimages)
גצה, קרוס, רויס ומולר. גרמניה בעליה (gettyimages)

המשבר הכלכלי שפקד את אירופה ובעיקר את ספרד בשנים האחרונות תפס כמעט את כל מדינות אירופה עם המכנסיים למטה. כולן, למעט גרמניה. בעוד מדינות גוש היורו מתמוטטות, הם הצליחו להישאר עם הראש מעל המים ואף להמשיך בצמיחה. אבל בתחום אחד לא הצליחו הגרמנים לשלוט ביבשת, כדורגל. דווקא שם כל הקלישאות על הניהול המבריק, היסודיות והמקצוענות, לא עזרו להם, ודווקא ספרד, מדינה שיכולה ללמד ניהול כושל מהו (עם כ-25 אחוזי אבטלה), עשתה להם בית ספר. הספרדים פיתחו אקדמיות והעמידו פס ייצור מרשים של שחקנים. זה עבד גם בגזרת הקבוצות וגם בגזרת הנבחרות.

וגרמניה? נשארה מאחור כשלא הצליחה להתמודד עם ההשתלטות הספרדית. הקבוצות הגרמניות לא הצליחו לזכות בתארים משמעותיים באירופה (באיירן זכתה בליגת האלופות בפעם האחרונה ב-2001), כמו גם הנבחרת הלאומית. מחלקות הנוער הוציאו שחקנים טובים, אבל לא מספיק טובים כדי להיות דומיננטיים בטופ העולמי (מי אמר פודולסקי?). הרכש הגרנדיוזי של באיירן לא עזר לה לקטוף תארים והמאנשאפט כשלה שוב ושוב בשלבים הגבוהים של טורנירים בינ"ל.

השינוי המבני: כך עושים זאת נכון
כל זה השתנה בשנים האחרונות. העבודה המדהימה ושיטות האימון החדשניות במחלקות הנוער, פרויקט שיצא לדרך ב-2002 עם תכנית העשור להשבחת השחקן הגרמני בו הושקעו סכומי עתק (הערכות מדברות על חצי מיליארד יורו), החלו להניב פירות ובשנים האחרונות נהנית גרמניה מהתפתחותם של כשרונות-על. תכניות האימון החדשות התבססו על מהירות חשיבה ושיפור יסודות, כאשר הכל מגובה בסטטיסטיקות ובשימוש בטכנולוגיות האימון המתקדמות ביותר.

מארק ורטהיים, ד"ר למדעי הספורט וזוכה פרס מדעי האימון העולמי לשנת 2013, יודע שההצלחה הגרמנית אינה מקרית. "בגרמניה המערכת בנויה בצורה כזאת שההתאחדות לכדורגל מכתיבה מה מלמדים ומה מאמנים בכל גיל", הוא מסביר. "איש המקצוע הוא זה שקובע את המערכת הניהולית ולא להיפך. הפרמטרים החשובים ביותר הם מדעיות, מקצועיות וכלכליות. הגישה אומרת שהמערכת לא תלויה בבן אדם אחד, אלא בשיטה וכך היא לא יכולה ליפול".

ואיך בנויה המערכת? פרופ' משה צימרמן, מומחה לתרבות והיסטוריה גרמנית מהאוניברסיטה העברית, מסביר שעיקר השינוי הוא מבני. "החליטו בהתאחדות לשנות את כל הארגון, על ידי איתור כשרונות לפי מחוזות ושיבוצים בבתי ספר מיוחדים לספורט לפי הכשרון של התלמידים", הוא מספר.

אבל לא רק בעבודה עם הנוער נעשה שינוי, אלא גם בארגון הליגה והקבוצות. "הצעד הראשון היה להפוך את הליגה ליותר אטרקטיבית על מנת להפוך אותה למוצר בידור נגיש, כך שמחירי הכרטיסים זולים בחצי מאשר באנגליה ובספרד", מסביר פרופ' צימרמן. "בנוסף, הם בנו מערכת כלכלית שמבוססת על הקשר בין חברי המועדון לבין הספונסרים, כאשר לפחות 50 אחוזים פלוס מניה אחת מהבעלות על מועדון שייכים לחבריו, לכן אין אפשרות שטייקון יכול להשתלט שם על קבוצה".

השיטה: השקעה במאמנים
עוד גזרה בה הראו הגרמנים עליונות היא זו של המאמנים. בעוד בספרד חלק גדול מהמאמנים הבכירים הם תוצרת חוץ (פלגריני במלאגה, מוריניו בריאל, פלגרינו אימן בוולנסיה וסימאונה באתלטיקו), בגרמניה המאמנים המקומיים נותנים את הטון. את הפוש נתן יורגן קלינסמן, שהנחיל מסורת התקפית חדשה בנבחרת, שנמשכת ביתר שאת תחת יורשו, יוגי לב. בליגה, לצד קלופ והיינקס בבאיירן ובדורטמונד, ניתן לציין גם את ארמין פה בפרנקפורט, טורסטן פינק בהמבורג, תומאס שאף בברמן ועוד.

ועדיין, באיירן בחרה להחתים לעונה הבאה דווקא את מאמן אלופת ספרד לשעבר, פפ גווארדיולה. לדברי ורטהיים, לא משנה מי המאמן, כי הדגש הוא בעיקר על הדרך. "החשיבות של המאמן פחותה מזו של הדרך והשיטה. המאמן יכול להתחלף, אבל לא הכל נופל עליו", הוא טוען. "דרך הכשרת המאמנים בגרמניה טובה מזו שבספרד. יורגן קלופ, למשל, צמח באקדמיה של מיינץ, שהייתה בסיס הניסויים של הכדורגל הגרמני. הוא ממש עשה ניסויים על שחקנים באוניברסיטה בשיטות אימון".

אבי יחיאל, לשעבר שחקן נבחרת ישראל וכיום עוזר מאמן במחלקת הנוער של מכבי ת"א, נמצא בימים אלה ממש, ביחד עם עוזר מאמן בית"ר ז'אן טלסניקוב, בקורס מיוחד בקלן שמעבירה ההתאחדות הגרמנית ומטרתו להכשיר מאמנים צעירים ממדינות מתפתחות. "הדגשים העיקריים בגרמניה הם על עידוד וטיפוח שחקנים אינטליגנטיים", מספר יחיאל. "פעם המשמעת הייתה נוקשה, אבל היום זה לא ככה. היום מחפשים לעודד ולטפח שחקנים יצירתיים בעלי אישיות ואינטליגנציה גבוהה".

יחיאל גם מתרשם מיכולת הלימוד של הגרמנים: "יש הרבה מאוד ביקורת עצמית והפקת לקחים, וככה מצליחים להשתפר כל הזמן. תפקיד המאמן הוא מאוד מורכב ופה ההשקעה במאמנים היא עצומה, כך שזה מניב תוצאות".

הגישה: לא עוד טיקי טקה
אם על עליונות באיכות השחקנים או המאמנים אפשר להתווכח, הרי שבתחום פילוסופיית המשחק השליטה של הספרדים עדיין נראתה ברורה. לפחות עד לאחרונה. הגישה של ברצלונה, שחילחלה גם לנבחרת ודוגלת בשחקנים קטנים טכניים וזריזים ובהחזקה מרובה של הכדור, נראתה בלתי מנוצחת. הגרמנים, מאידך, מציגים תפיסה אחרת לגמרי: כדורגל תוסס ומהיר שמבוסס על משמעת טקטית, שחקנים פיזיים מאוד שכולם גם עושים הגנה והתקפה, לצד דגש על מצבים נייחים והגעה מהירה לשער היריב.

המודל הזה, שמיושם בצורה מצוינת אצל באיירן ודורטמונד כפי שנוכחנו לראות העונה, הוא כנראה העתיד של הכדורגל העולמי, ומה שמהווה את הסכנה הגדולה ביותר על ההגמוניה הספרדית. לדברי ד"ר ורטהיים, "התהליך נקרא 'טכניקה קואורדנטיבית', כאשר לוקחים את השחקנים בעלי הקואורדינציה הטובה ביותר ומלמדים אותם טכניקה. גם נושא הכושר הגופני עומד היום בראש סדר העדיפויות, בניגוד לספרד שם מתבססים קודם כל על טכניקה".

ועם התוצאות קשה להתווכח. בעוד לה מאסיה והאקדמיות האחרות בספרד לא הצליחו ליצור יותר מדי שחקנים משמעותיים מאז מסי (ארגנטיני, אבל עדיין תוצר קטלוניה), הרי שבגרמניה גדלו אין-ספור כשרונות אדירים. מולר, קרוס, רויס, גצה, אוזיל, האחים בנדר, גונדוגאן ודרקסלר הם הבולטים שבצעירים שהתפתחו שם בשנים האחרונות וכולם מתחת לגיל 25.

וספרד? מבט על הנבחרת מלמד שהיחידים שהצליחו להתבלט בדור הצעיר הם איסקו, פדרו וג'ורדי אלבה, אבל עדיין קיים ספק אם הם באמת ברמה הגבוהה ביותר. הסיבה, לדברי ד"ר ורטהיים, היא שבספרד שיטות האימון פחות מתקדמות. "המועדונים עושים מה שהם רוצים ואין אחידות, כך שקשה לדעת איזה שחקנים יצמחו".

גם לוזון כבר יודע: העתיד בגרמניה
העונה מכבי ת"א מינתה צוות זר ספרדי שהנחיל בקרית שלום את שיטות האימון הספרדיות, בעיקר אלה הנהוגות ב"לה מאסיה" של ברצלונה. בהתאחדות, לעומת זאת, החליטו ללכת דווקא על המודל הגרמני ומינו לאחרונה את מיכאל נייס הגרמני למנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות, חרף הביקורת על הרזומה היחסית לא מרשים שלו. לדעת ד"ר ורטהיים, הבחירה בו תוכיח את עצמה. "מדובר באיש מקצוע מוערך מאוד בגרמניה. אמנם אין לו עדיין רזומה עשיר, אבל הבחירה במודל הגרמני תניב פירות בעתיד", הוא מעריך. גם יחיאל מסכים שהעתיד שייך לגרמנים: "יש לנו הרבה מה ללמוד מהם, אני באופן אישי לוקח בעיקר את הגישה והרצון המתמיד להשתפר וללמוד".

בגביע העולם הבא גרמניה כבר עתידה להיות הפייבוריטית לזכיה. הכוכבים הצעירים כמו מולר, רויס, גצה, דרקסלר וקרוס יהיו יותר בשלים ומנוסים, ואולי עד אז יצטרפו אליהם עוד כשרונות צעירים מהאקדמיות השונות. "על פי התכנית הגרמנית, במרכזה עומד שחקן העבר מתיאס זאמר, עד 2024 כל הנבחרות הגרמניות יהיו אלופות עולם", טוען ורטהיים. בספרד, לעומת זאת, צ'אבי ופויול כבר בדמדומי הקריירה, וייה אחרי השיא ואפילו קסיאס מסופסל. בדור הצעיר עדיין לא נראים כשרונות שיכולים להחליף את הדור הנוכחי של ספרד, ואחרי שנים של הכנות הכל מוכן לטקס חילופי המשמרות הרשמי. טקס שנפתח כבר בשבוע שעבר.