אפשר להיות מרוצים ממה שראינו ממכבי תל אביב, שלאורך 93 דקות ידעה בדיוק מה היא רוצה מעצמה והייתה קרובה להשיג את התוצאה שחיפשה, אך בסופו של דבר התוצאה מאכזבת. מכבי הייתה שווה תיקו במשחק במאריבור, שהיה שווה כוחות והוכרע רק ברגע האחרון. העובדה שמכבי הפסידה יוצרת לה בעיה לא פשוטה לקראת הגומלין. היא תהיה חייבת לשחק על ניצחון, והמשחק הביתי של הצהובים הוא בעצם משחק חוץ נוסף.
אוסקר גארסיה בחר לפתוח עם ערן זהבי בצד ימין בגלל שמיטייה וילר, המגן השמאלי של מאריבור עולה ללא הפסקה, ולזהבי יש כושר גופני טוב והוא אחד היחידים שיכול לעלות ולרדת שוב ושוב ולתת חיפוי ליובל שפונגין באגף. הבעיה, שכאשר זהבי עסוק בעבודת הגנה, הוא הרבה פחות מסוכן בהתקפה. מכבי לא הגיעה להזדמנויות משמעותיות, למעט בכדורים ארוכים שאחד מהם כמעט והפך לשער של איגייבור ובהחלט היה נראה שלמכבי חסר מחץ. גם לטל בן חיים היה משחק חלש, והוא לא ממש הורגש.
במשחק בסלובניה שחקני הכנף עשו הגנה ומכבי שיחקה נסוג עם קישור מעובה, ולקראת הגומלין חייבים לעשות התאמות. אם זהבי משחק מתחת לחלוץ, כמו שהוא משחק תמיד, הוא הרבה יותר מסוכן ולא מבזבז כוחות בעבודות ההגנה. גארסיה צריך לשחק עם ראדה פריצה לצידו של עדן בן בסט. מאמן מכבי ירוויח את בן בסט מסוכן יותר ולמכבי יהיה הרבה יותר מחץ בהתקפה.
היתרון של מכבי בגומלין יתבטל כמעט לחלוטין בגלל אובדן הביתיות. קשה מאוד לשחק את משחק הבית בחוץ וגם מצב הרוח בארץ מפריע להכנות. אני לא מאמין שהרבה אוהדי מכבי יטוסו לקפריסין, אבל נקווה שאתבדה והצהובים יקבלו תמיכה של כמה אלפים. מכבי מספיק טובה כדי לעבור את מאריבור, למרות ההפסד ולמרות שהמשחק הביתי בלרנקה. הקבוצה של אוסקר גארסיה לא נופלת מהסלובנים, והיא יכולה וצריכה לעלות לשלב הבא.