לפני הכל צריך להגיד כל הכבוד להפועל באר שבע. לא רבים זוכרים זאת, אבל באר שבע היתה הקבוצה הישראלית הראשונה שייצגה אותנו באירופה, ב-1976 במסגרת האינטרטוטו. עד אתמול הם לא יצרו חוויה או זיכרון טוב באירופה, אבל אחרי ההופעה האמיצה בפיראוס, וללא קשר לתוצאה במשחק הגומלין, האלופה הישראלית עלתה מדרגה.
איצטדיון יווני ביתי, שמארח בכל שנה את הגדולות של אירופה, מול מועדון פאר שזכה ב-18 אליפויות יוון ב-20 השנים האחרונות, והפועל ב"ש עמדה שווה ואף היתה דומיננטית בחלקים מהמשחק. כבר בדקות הראשונות היה אפשר לראות את היוונים מובכים ומופתעים מהמערך של ב"ש ומהעמידה הנכונה ומלאת הביטחון שלה. ברק בכר, לאורך כל קריירת האימון שלו, תמיד מתאים את עצמו ליריבה מולה הוא מתמודד, ללא שאננות, גם אם מדובר ביריבה נחותה. זה אחד מסודות ההצלחה של הקבוצה תחת הדרכתו.
בימים האחרונים דיברו על ההרכב הצפוי של ב"ש במונחים של מערך הגנתי, עם שלושה בלמים, אבל מערך של הגנה מעובה לא בהכרח הופך להגנתי יותר. המגנים, ביטון ודוידזאדה, עמדו גבוה, יישרו קו עם שחקני הקישור האחורי (בראון וסוארס), מה שהפך את המערך ברגעים רבים ל-3-4-3. ברזיל זכתה כך במונדיאל 2002, עם משחק התקפי מהטובים ביותר שנראו בגביע העולם, והפועל ב"ש התנהלה כך ב-90 דקות מסובכות ביותר אתמול, ועמדה בכך בהצלחה.
זה רק נראה כמו מערך הגנתי (אודי ציטיאט)
ניהול המשחק של בכר היה מבריק, ב"ש גרמה לאולימפיאקוס להראות רע, מפוזרת, עד כי שכחנו לרגע באיזה מועדון פאר מדובר. האלופה היוונית כמעט ולא הגיעה למצבים, ועם קצת יותר מזל וריכוז ב"ש יכולה היתה גם לנצח את המשחק. בכל מקרה התוצאה נהדרת, משאירה סיכוי לגומלין ומשאירה בזיכרון הופעה יוצאת דופן של קבוצה ישראלית באירופה.
בין השחקנים של ב"ש צריך לציין במיוחד את וואקמה שהיה נהדר אתמול; את גורש שנתן ביטחון לכולם ואת סוארס, שהיה בעל הבית על המגרש. באר שבע חייבת לעשות הכל כדי להשאיר אותו, על אף כל הדיבורים על פרידה בסיום הגומלין.
מעל כולם אני רוצה לציין את וובה בראון, שנתן משחק פשוט מושלם, ואפילו היה קרוב לכבוש. בראון הוא הדוגמה הטובה ביותר לדרך שבה כדורגלן צריך להתמודד עם האתגרים של הקריירה ולתת מעצמו הכל בשביל המטרה. שחקן שלא היה מספיק מוערך בקבוצת נוער בליגה השניה הופך לכוכב המשחק במוקדמות ליגת האלופות. גם כשהוא יושב על הספסל וגם כשהוא בהרכב, תמיד תקבלו ממנו את אותו מצב הרוח ואת אותה האינטנסיביות והמחויבות באימונים.
אבל אחרי המחמאות צריך לזכור שבשבוע הבא יש קרב מכריע, וב"ש עדיין לא פייבוריטית כי תוצאת 0:0 לא נותנת יתרון למארחת של הגומלין. לברק בכר מחכה עוד כאב ראש חיובי עם חזרתם לסגל של שיר צדק ואובידיו הובאן, ואחרי היכולת הטובה של שחקניו אתמול אין לי ספק שהוא יפתור את זה כפי שהוא נוהג תמיד - ויעלה בהרכב עם השחקנים המתאימים ביותר למשימה הספציפית. אתמול היה ערב שמח לכדורגל שלנו, ואני מקווה שנמשיך אותו בשבוע הבא בטרנר.
כרגיל, ניהול משחק מבריק. בכר (אודי ציטיאט)
בראון. תמיד נותן הכל (אודי ציטיאט)