בראיון שסיפק בעבר אנטוניו קסאנו, אחד מהילדים הרעים של הכדורגל האיטלקי, הוא חשף שסירב להצעות מצד יובנטוס, מכיוון שלטענתו: "הם רק רוצים חיילים. כאלו שהולכים רק ישר בדרך שלהם, בעוד אני לא אחד שרק ממלא פקודות, אלא מעדיף ללכת לאן שהוא רוצה".
- הערב ב-21:45 ב-5SPORTHD: ריאל מדריד מול יובנטוס בגמר ליגת האלופות
דבריו של קסאנו אמנם נאמרו בנימה מזלזלת ועוקצנית, אך אם מסתכלים על זה במובן אחר – אי אפשר שלא להבין על מה הוא מדבר. כל שחקן שאי פעם עלה על כר הדשא כשהוא לובש את הסמל של יובנטוס על החזה, יעיד שהדבר הראשון שמנחילים לכל שחקן בראש מהרגע שהוא נוחת בטורינו הוא אותו המשפט אותו הטביע ג'יאמפיירו בוניפרטי האגדי לפני כמה וכמה עשורים, ועד היום הוא מתנוסס בגאון ליד הסמל של יובנטוס: "הניצחון הוא לא הדבר הכי חשוב. הניצחון הוא הדבר היחיד שחשוב".
לאחר שאנדראה אניילי מונה לנשיא יובנטוס, הוא ושותפו לקונצרן "EXOR" ובן משפחתו, ג'ון אלקאן, הגו תכנית ענק לשיקום הביאנקונרי מבחינה עסקית, מקצועית ותדמיתית. התמונה הגדולה הייתה ברורה לכולם: בתור התחלה, להחזיר את כוח ההרתעה של יובנטוס, שנעלם לאחר פרשת הקאלצ'יופולי הידועה לשמצה.
לשם כך מונה ג'וזפה 'בפה' מארוטה לתפקיד המנהל הספורטיבי, כאשר הוא, לצד פאביו פראטיצ'י, אמון על הרכש של המועדון וחיזוק הקבוצה. בין אם לפני 6 שנים, כשיובנטוס הייתה קבוצת מרכז טבלה ומושא ללעג של כל שונאיה, ובין אם היום, כשהקבוצה דורסת את איטליה ללא רחמים, אחת המנטרות העיקריות של מארוטה לא השתנתה וככל הנראה גם לא תשתנה: "אנחנו תמיד פוקחים עין על השוק. אם נמצא הזדמנות טובה – נעוט עליה".
רבות דובר על העובדה שהנהלת יובנטוס בנתה קבוצה מנצחת וזוללת תארים במחיר נמוך פי עשרות מהתקציבים אותם משקיעים קבוצות רבות ללא שום הצלחה, אך לקנות את השחקנים במחיר נמוך זה לא מספיק, שכן התפוקה היא מה שחשוב. פה טמון סוד הקסם של אסטרטגיית הרכש של הנהלת הגברת הזקנה בחצי העשור האחרון.
לא רבים זוכרים שהסנונית הראשונה למסע הרכש המטורף הזה הוא הבלם הוותיק, אנדראה ברצאלי. לאחר שהיה כוכב עולה בשמי הכדורגל האיטלקי, ואף נכלל בסגל איטליה שהניף את גביע העולם האחרון בברלין ב-2006, ברצאלי שיחק שנתיים נוספות במדי פאלרמו, ולאחר מכן נרכש על ידי וולפסבורג השאפתנית. מאז הבלם לא היה קרוב אפילו לזימון נוסף לסגל הנבחרת, למעט משחקי ידידות לא חשובים, והוא נתפס בעיני הציבור כמקרה קלאסי של איטלקי מוכשר שלא ממצה רבע מהפוטנציאל הגלום בו.
בגיל 30 וולפסבורג שמחה להיפטר ממנו תמורת 300 אלף יורו, ומארוטה היה הראשון לעוט על המציאה. לאחר בואו של אנטוניו קונטה ליובנטוס, והצבתו של ברצאלי לצד ג'יורג'יו קייליני ולאונרדו בונוצ'י, הבלם המכונה 'לה רוצ'ה', הסלע, חווה פריחה מאוחרת והפך לחבר קבע בהרכב נבחרת איטליה. עד היום, בגיל 36, ברצאלי נחשב לאחד הבלמים המצטיינים והאלגנטיים במגף, וחלק קבוע מחוליית ההגנה המפורסמת של הביאנקונרי.
מי חשב שברצאלי יכול לחזור לטופ? (getty)
ברצאלי הוא לא סיפור ההצלחה היחיד. בקיץ 2011, כחלק מתהליך ההצערה שמילאן ניסתה לעשות, אנדראה פירלו, מי שהיה אחד הקשרים הטובים בעולם בשיאו, סיים את חוזהו ברוסונרי ועזב את המועדון בהעברה חופשית. פירלו סבל רבות בעונתו האחרונה בסן סירו, והוא ספג ביקורת מכל כיוון על היותו כבד, רך ואיטי. רבים ראו בו נטל מקצועי על מילאן המתחדשת, וכל העיתונים כבר דיברו עליו כשחקן גמור שנמצא לקראת סוף הקריירה.
מארוטה שוב היה הראשון להחתים אותו על חוזה, והמעבר, שחלק מערוצי התקשורת קיבלו בסקפטיות רבה, הוכיח את עצמו כאחת ההחתמות הכי מוצלחות של יובה בעידן אניילי. הודות לטאץ', לראיית המשחק הנדירה, ולנסיונו הרב, המאסטרו הפך לאחד הברגים החשובים ביותר במכונה של קונטה. סיפורי הצלחה דומים היו גם במקרה של מרקו בוריילו, פבלו אוסבאלדו, פרננדו יורנטה וקרלוס טבס, שהגיעו במחיר מציאה והפכו לברגים משמעותיים ביובנטוס אחרי שרבים הספידו אותם.
אמנם בחלק מהמקרים ההנהלה לא נחלה הצלחה, כך היה עם ניקלאס בנדטנר וניקולה אנלקה, שני חלוצים נוספים בעלי מוניטין מפוקפק למדי, שלא הותירו את חותמם בתקופתם הקצרה במועדון. המסורת ממשיכה ביובנטוס גם היום. בשנה שעברה מריו מנדז'וקיץ' הגיע ליובנטוס אחרי עונה אחת בלבד באתלטיקו מדריד. הקרואטי נזרק מבאיירן מינכן עונה קודם לכן מכיוון שלא התאים לשיטת המשחק של מאמן באיירן דאז, פפ גווארדיולה, ואילו מאמן אתלטיקו, דייגו סימאונה, זרק אותו בבושת פנים מהקולצ'ונרוס, כשצ'ולו הודה בפה מלא: "האמת? הוא מצליח לעצבן אותי בקלות".
למרות האזהרות, בהנהלת יובנטוס בחרו באלה שכבר הספידו (getty)
לצד מנדז'וקיץ' גם סמי ח'דירה נחת ביובנטוס. הגרמני בן ה-29 סיים חוזה בריאל מדריד, והוחתם על ידי מארוטה בהעברה חופשית. בגיל 29, למרות שבאמתחתו זכייה בליגת האלופות ובגביע העולמי, לגרמני נוצר שם של שחקן לא יציב ומועד לפציעות. ח'דירה, שהתקבל בספקות רבים לאחר עזיבתו של ארתורו וידאל, מסיים עונה שלמה כמעט נטולת פציעות, והעיד שזו התקופה הטובה בקריירה שלו. עוד העברה חופשית שככל הנראה מתבררת כהחתמה הכי חשובה של יובנטוס הקיץ הייתה החתמתו של דני אלבס. הברזילאי ראה את הנהלת ברצלונה במשך שנים מנסה להחתים לו תחליף ראוי לעמדת המגן הימני, וחיפש שינוי לקריירה שלו.
לפני שהגיע, הוא נתפס כשחקן שלוקה במשחק ההגנתי, במה שהעלה תהיות לגבי ההחלטה של יובנטוס לצרף את המגן בן ה-34. אלבס הוכיח שלרעב, ליכולת האישית ולניסיון שלו אין תחליף, והוא אחת מהסיבות העיקריות בגללן יובנטוס תעלה לכר הדשא בקרדיף. באיזה שהוא מקום, אפשר לומר שהנהלת יובנטוס מצטיינת בשיקום שחקנים הסובלים ממוניטין בעייתי מסיבות כאלו ואחרות, אז מה סוד הקסם של יובנטוס באספקט הזה?
בין אם זה פבריציו רבאנלי, ג'יאנלוקה ויאלי, זינדין זידאן או דינו זוף, כולם אמרו בהזדמנות כזו או אחרת משפט אחד, שליווה לא מעט שחקני יובנטוס: "במקומות אחרים למדתי איך לשחק כדורגל. ביובנטוס למדתי איך לנצח". לכן, במובן מסוים, אין זו הפתעה שבוגרי בית הספר של מרצ'לו ליפי למדעי הגרינטה כבשו העונה את אירופה – בין אם זה אנטוניו קונטה באנגליה, זינדין זידאן בספרד או מאסימו קאררה ברוסיה, שזכו באליפויות המקומיות, וכמובן – מאמן יובה הנוכחי, מסימיליאנו אלגרי, שאמנם לא התאמן תחת ליפי מעולם, אך יש שטוענים באיטליה שהוא הגרסה הצעירה של המאמן האגדי.
הניצחון הוא הדבר היחיד שחשוב (מתוך: הטוויטר של יובנטוס)
מעבר לתפיסת העולם לפיה חייבים לנצח, האלמנט החשוב בהצלחת הביאנקונרי הוא העובדה שכל שחקן ביובנטוס מקבל את ההרגשה כי כולם מאמינים בו, וכי הוא חלק ממשהו גדול יותר. "כשאתה משחק ביובנטוס, עליך להיות שחקן גדול, אך גם עליך להיות חלק ממשפחה. ביובנטוס תמיד עושים זאת, ובכך גורמים לך לרצות לתת אקסטרה מאמץ עבור הקבוצה", סיפר אדגר דווידס, אחד מאגדות הביאנקונרי, "היינו קרובים בינינו, בין אם אלו היו שחקנים, האפסנאי או האחראי על הכביסה. כולם התייחסו לכולם בכבוד, ורצו להיות חלק מהמועדון ולנצח ביחד. זה מקור הכוח של יובנטוס".
"ברגע שאתה נכנס לאימון ביובנטוס, אתה רואה שחקנים שזכו בהכל, ועדיין אפשר לראות כמה חשוב להם לנצח בהכל, וזה גם דבק בך", הודה פאולו דיבאלה לאחרונה, "כאן אתה לומד איך לנצח ולזכות בתארים". מארוטה ניתח לאחרונה את הצלחת מדיניות הרכש של הגברת הזקנה: "איך אנחנו משפרים את הסגל שלנו? או שאנחנו מביאים שחקנים צעירים שיש להם את כל הכלים לגדול להיות אלופים, או שאנחנו מביאים אלופים מוכחים שתורמים מהניסיון שלהם ומהחוזק המנטלי שלהם".
בלתי נתפש לחשוב שלאורך 6 שנים הנהלת יובנטוס בנתה שושלת של קבוצה מנצחת שחלקה הגדול מורכב משחקנים שהגיעו עם המון סימני שאלה מרחפים מעליהם, ובמחירים שבדיעבד נחשבים לבדיחה, בטח לעומת הסכומים המטורפים שרצים בשוק ההעברות של היום.
מארוטה בהחלט הצליח לנצל את ההזדמנויות שלו עד תום. ולמרות זאת – ניתן לראות שההנהלה והצוות המקצועי הצליחו להנחיל לאותם שחקנים את המנטליות וה-DNA של המועדון, זה שמלווה אותם לאורך שנים. אז אולי אפשר לקרוא להם חיילים, ואולי זה יהיה נכון, אך בשורה התחתונה היא שאותם החיילים עומדים להסתער על כר הדשא בקרדיף, ואולי להיות הקבוצה האיטלקית הראשונה שמשלימה טרבל מזה 7 שנים.
זה יסתיים בתואר אירופי? (getty)