התקציר באדיבות "ספורט 1" (תמונה: הפייסבוק של מכבי חיפה)
יתרון מבטיח מהמשחק הראשון? צ'ק. אווירה מנומנמת של משחק שישי צהריים מחזור 35 בקרית שמונה? צ'ק. הרכב מאולתר ומבולגן פלוס פציעה של הרגע האחרון של צ'ארון שרי? אכבר צ'ק. ומעל כולם - קבוצה שמכורה לדרמות ולתת לאוהדים שלה לנשום לתוך שקיות ניילון בכל הזדמנות? צ'ק שמן במיוחד.
עם פנקס הצ'קים הזה, עלינו לשחק בתלבושת כעורה במיוחד (נייחד לה מקום בנ.ב.) את הגומלין מול הקפריסאים, וכצפוי - גם במצב כל כך נוח ובפער כמעט בלתי מחיק, הצליחה אהובתנו להוציא נשמתנו ושערותינו מאפינו.
זה היה משחק שכל כולו הזיה אחת גדולה, קשה לי לעכל אותו לכדי דעה מגובשת. מה שבטוח, כל אוהד שיגיד שלא חלפו לו סרטי אימה קשוחים במיוחד בראש, סטייל ג'ק ניקולסון בניצוץ פוגש את יובל נעים, שעה שהכדור הקפריסאי השני פגש את הרשת של ג'וש, הוא חתיכת שקרן לא מוצלח.
באופן כללי, המוסרטים שבאוהדינו נוהגים לקחת את התסריט האפשרי הגרוע ביותר ולצייר אותו כמציאות בשטח. אבל אפילו האופטימיים והבטוחים מכולם זעו באי נוחות ותרו אחר החמסה הקרובה לאיזור מגוריהם נוכח הרגעים הקשים בלימסול. שבע הדקות האלו, בהן ננגס היתרון שלנו בחמישים אחוז, יכלו להוביל למפולת טוטאלית, שאם חלילה הייתה מתרחשת במציאות, היתה יכולה פשוט לפרק את מכבי חיפה כמועדון - לכל הפחות לעונה הנוכחית, אם לא מעבר. וזה היה ממש כפסע משם.
ודווקא בגלל זה, דווקא בגלל ליקוי המאורות הנוראי של חצי שעה מופקרת וחסרת מחוייבות, המשך המשחק של מכבי חיפה היה אפילו מעורר הערכה בעיניי. לא שהיה שם משחק מרהיב כמו זה שהתרגלנו אליו בעת האחרונה, רחוק מזה. אבל הקבוצה כולה התעשתה ולא נתנה לעצמה ליפול לתוך מערבולת מנטלית. למעשה, מיד לאחר השער, מכבי חיפה השתלטה כמעט לחלוטין על המשחק, שיחקה באגרסיביות ובמחויבות שצופה ממנה לשחק מהשניה הראשונה וסיפקה מופע נבדלים שערורייתי ומופע החמצות הזוי.
לא התפרקו (הפייסבוק של מכבי חיפה)
זה היה ברמת הקומדיה. לא משנה מה עשינו, מאיזה כיוון, מאיזה מרחק ומאיזו זווית, הכדור פשוט לא נכנס. גם היובאנוביץ' המנחוס הזה תפס יום של וולטר זנגה, על האופסיידים של דין דוד תקצר היריעה מלדבר (חובה לעבוד איתו על זה באימונים, זה כבר מוגזם לגמרי), ומה שקורה כשפיירו במצב נוח אחד על אחד... זה חומר למש אפ בין "תעופה בחקירה" ל"תיקים באפילה".
מופע ההחמצות המשיך בכל הכוח במחצית השניה, בד בבד עם ייצוב הקישור האחורי עם כניסתו של עלי מוחמד ובעיקר, עם יציאתו של עופרי ארד. איפשהו בדקה ה-70, הבנו כולנו שנגזר עלינו שלא להבקיע היום, לא משנה מה נעשה. מנטלי, מאגי, מקצועי - הכל מהכל, יש ימים שהם לא הימים שלנו ואתמול בהחלט לא היה יום ירוק, משום בחינה.
ועם זאת, מכבי חיפה כולה הבינה את הסיטואציה, ועשתה מה שהיתה צריכה לעשות כדי לעבור שלב. לא יפה, לא אלגנטי, הזוי אפילו - אבל הכסף נשאר בידיים גם במדרגות. למעט החמצה נוראית במיוחד ממש לקראת הסיום, מכבי חיפה הצליחה לעצור את הקפריסאים ולא להביא לבליץ או לחץ יוצא דופן על שערו של ג'וש, כשבהחלט, ולמען ההגינות, גם היעדר הכושר הגופני וכושר המשחק של הקפריסאים היו בעזרנו בהקשר הזה.
באופן כללי, אפולון לימסול היא לא סנטה קולומה, לא טורשאבן ולא נומה קאליו. מדובר בקבוצה אירופית לא רעה בכלל, והיא הוכיחה שהפער בין הקבוצות לא גדול כפי שהשתקף במשחק הקודם. הזילזול בהם, בין אם במכוון מצד אנשי תקשורת ואוהדים ובין אם לא במודע מצד הקבוצה שלנו, בטח לא היה במקומו.
הגישה של כולם בתחילת המשחק, בעיקר של המחליפים והווייב הכללי, מבאסת מעט. אמנם בכר ניסה לשמור על דריכות, או לפחות מראית עין של דריכות, אבל החרופ בחצי השעה הראשונה היה הכל מלבד דריכות כלשהי. כמעט ודרכנו לעצמנו על הרגל, מזל שהתעשתנו וחזרנו לעצמנו, גם אם זה לא התבטא בתוצאה.
מוחמד. ייצב את הקישור (הפייסבוק של מכבי חיפה)
אגב תוצאה, בשורה התחתונה, מכבי חיפה לא היתה ראויה להפסד במשחק הזה. כמות ההזדמנויות הירוקות היתה הזויה, אבל, כאמור, בסוף סופרים רק את מה שנכנס. למזלנו, הפעם ספרו גם את מה שנכנס בשבוע שעבר.
ברמה האישית, אצילי ואבו פאני היו המאכזבים המיידיים. אצילי עדיין קהה אחרי הפציעה וענייני אסאמסים כאלו ואחרים שצפו, אבו פאני לא סגור על עצמו וחסר יציבות. קבוצה לא יכולה להרשות לעצמה ששני עמודי תווך וקליברים כאלו יציגו כושר ירוד וגישה מעצבנת כל כך. בסדר, עומר, הבנו שלא הולך, די עם תנועות הידיים והווייב של ילד שהרגע גנבו לו אופניים. הכל בסדר, תמשיך לשחק ברוגע, האיכות והטאץ' שם, בסוף זה ייכנס שוב.
אותו כנל לגבי אבו פאני, שלא מאה אחוז איתנו בשבועות האחרונים. עם זאת, שני אלו מקצוענים, מחוייבים למועדון ואוהבים אותו, וחווים תקופה לא טובה מקצועית, וכנראה גם מנטלית. בסופו של דבר, אין סיבה שלא יתגברו על כל העניינים ויחזרו לכושרם הטוב.
מהצד השני, ישנו את עופרי ארד. אני מת על הילד הזה, מת. יש לו נשמה ענקית והוא מודל עצום לחיקוי ברמת האישיות. אבל אישיות היא לא תחליף לרמה מקצועית, ושם עופרי בצלילה קשה כבר תקופה ארוכה. לא הפתיעה אותי, התצוגה החלשה שלו היום. כבר במשחק האימון מול ויטסה במחנה, ראיתי בבירור שהפיזיות לא שם, הריכוז בתאקל הס מלהזכיר והמהירות? טוב, זה אף פעם לא היה לו...
זה עניין מנטלי, די ברור, עם כל ההתרחשויות בחייו הפרטיים והתפקיד העצום שאביו שיחק בכל הנוגע להתפתחותו המקצועית. אבל נכון לרגע זה, זה לא משנה את השורה התחתונה, שהיא הצורך שלנו להתחזק בבלם נוסף ברמה גבוהה, ויפה שעה אחת קודם, כי עד כמה שמבאס אותי לומר זאת, עליו כרגע פשוט אי אפשר לסמוך.
דוד. השערים יגיעו (הפייסבוק של חיפה)
מהצד השני, ישנו את דין דוד, האיש שמבהיר עד כמה הזיכרון של אוהדי מכבי חיפה ואנשי הכדורגל הישראלי בכלל הוא אפסי. מי שכבש מעל עשרים שערים בעונת הרוקי שלו במכבי חיפה, הפך למושא ללעג וקורבן מימים וציוצים לא סימפטיים. אין ספק שדין חייב לעבוד על ענייני הנבדל, ואין ספק שהוא, כמו כל שאר הקבוצה, חייב (!) לשפר את הריכוז מול השער, וזה בלשון עדינה. אבל אי אפשר לקחת את מה שכן שלו, ומי שמגיע למצבים, בסוף גם יקבל את הביטחון לכבוש אותם. המזל, הביטחון והריכוז ישובו גם אליו, הוא עוד ייתן את שלו העונה, ואין לי בכך כל ספק.
מי שכבר נותן את שלו הוא פרנטזי פיירו, שגם נוכח ההזיות שלו עם המצבים הבטוחים, סחב את מכבי חיפה על הגב מבחינת חילוצי כדור, פיזיות מטורפת ומשחק חסר פשרות שהתיש את בלמי אפולון. היום זה לא נכנס, אבל ככל שעובר הזמן, אני יותר ויותר מאמין שמכבי חיפה עשתה עסקה מצויינת עם הענק מהאיטי.
גם נטע לביא עושה סימני חזרה מן הכפור ולמרות פתיחה חלשה, עבד יפה מאוד והנהיג את מכבי חיפה אל מחוץ למחילת השוק שהיתה שרויה בו בחצי השעה הראשונה. ועלי מוחמד? היה עלי מוחמד, וכמה טוב שכך.
טוב, תם חלק החלומי (עם שורוק) במסענו האירופי לעונה זו, האם נתחיל עכשיו את החלק החלומי? ראשית, ובכל מקרה - בהחלט כן. ברכות לנו על הבטחת שלב הבתים בליגה האירופית. עליית שלב מבורכת מהעונה שעברה, שהיא ממש לא דבר של מה בכך וחתיכת קופה למועדון. תעיפו מבט על הדרג הראשון והשני של היריבות הצפויות שם, ממש לא רחוק מהדבר האמיתי, לפחות מבחינת שמות.
אבל עם האוכל, בא וואחאד תיאבון ואי אפשר לבוא אל הבאר בלי להוסיף עוד קלישאה כלשהי על באר. והעיניים? לא על הסגול המובטח של היורופה, העיניים למעלה, כל כולן על הכחול הנשגב של האופרה.
פיירו. סחב את חיפה על הגב (הפייסבוק של מכבי חיפה)
והדרך לשם? אללה יסתור ולהקתו. על שערי גן עדן שומר פיטבול עם כלבת ודלקת עיניים בלי רצועה שרץ לעברנו. הכוכב האדום בלגרד, קבוצה אכזרית ורעת לב, בכושר סופר מעולה, שלא תקל בנו ראש ותבוא להאכיל אותנו מרורים בדרך אל החלום. זה הבוס פייט האולטימטיבי לפני שלב הבתים, לבטח אחת המשוכות הגבוהות ביותר שיצא לנו לפגוש בשלב פלייאוף האלופות.
הסיכויים לא לטובתנו כאן, והמשחק היום מוסיף עוד חומר למחשבה עבור ההנהלה והצוות המקצועי בכל הנוגע לחיזוק ושיפור. המציאות כאן ובענק, אחרי ההפסד המעצבן הזה ללימסול.
אבל כמו תמיד ברגעים האלו, ככל שנתקרב לרגע, המציאות תתפייד ותפנה את מקומה לפנטזיות מתוקות על ערים אירופיות קרירות עמוסות ירוקים, לילות לוהטים של כוכבי וורלד קלאס בסמי עופר, כדור כוכבים תפור על שרוול חולצה ירוקה. נוסטלגיה, אבל רחוקה, לא זו של הפעם הקודמת המפדחת.
וכל מה שמפריד בינינו לבין הפנטזיה הזו אלו 180 דקות מוצלחות. קשה מאוד, אבל ממש לא בלתי אפשרי, בטח לא כשכולנו שם מאחוריה.
ובלילה אחד אי שם ביום רביעי הבא, לילה חנוק בלחות חיפאית נהדרת ובלתי נסבלת גם יחד של אוגוסט, נזכה לטעום כפית קטנה מהחלום ומההמנון הנהדר של המפעל הגדול מכולם, ולתת למכונת כדורגל סרבית לטעום קצת מהדם, מהאש ומתמרות האבוקה מתוצרת ירוק לבן.
יאללה שיגיע כבר.
נ.ב. את החולצה הכחולה הפרישו מסט המדים של מכבי חיפה אחרי הפיאסקו של וושינגטון ויניב אברג'יל אי שם ב-98. נראה כי אחרי מאורעות אתמול, אין זמן טוב יותר ואין מעשה נאצל יותר מאשר לאסוף את כל החולצות האפורות שחורות המזוויעות שהודפסו עם סמל המועדון ולהעלות את כולן באש, למען לא יידעון כי באו אל קרבנו. ויפה שעה אחת קודם.
די לחולצה האפורה (הפייסבוק של מכבי חיפה)