לפני המשחק, במעמד שתיית הבירה המסורתי, הבהרתי לכל חבריי שאני מגיע למשחק הזה בשלוות נפש לא שגרתית מכיוון שעד כמה שהפנטזיה על ליגת האלופות גדולה ומקננת בראש כולנו, זה יהיה בונוס בלתי צפוי ואנחנו כבר עשינו את שלנו מבחינת שידרוג מהעונה הקודמת והבטחת שלב בתים יוקרתי בליגה האירופית.
לקח לי בדיוק רגע אחד מהכניסה לאיצטדיון בכדי להבין עד כמה גדולה ההונאה העצמית שלי בכל החירטוט שמכרתי לי ולאחרים - הרגע שבו הצגתי את הכרטיס, הגחתי ליציע וראיתי אותו במלוא הדרו: על עיגול האמצע, כדור הכוכבים, ממתין למיטב ילדי חיפה בכדי שינענעו אותו לצלילי ההמנון. ה-המנון. מה ליגה אירופית, מי ליגה אירופית? תביאו לי את השמפיון ינעל דינכ.
שעה רועשת במיוחד (וכמה דמעות התרגשות במהלך נגינת המנון ליגת האלופות) לאחר מכן, נשרקה גם שריקת הפתיחה למשחק בין מכבי חיפה לכוכב האדום בלגרד. ומה נאמר, גם ההתרחשות על הדשא וביציעים בתשעים הדקות התאימה את עצמה באופן מושלם למעמד ולתפאורה המכובדת.
אם נצא לרגע מנקודת המבט האישית והברורה מאוד שלי, המשחק הזה היה חוויה לא נורמלית לצופה האובייקטיבי. קצב מסחרר, כמעט שלושים בעיטות לשער משתי הקבוצות, שני מהפכי ענק, משחק דו צדדי משובח ואווירה... כצפוי, וואוו בחזקת וואוו.
זה היה משחק עם וייב של מעמד הר סיני, כבר מהחימום התכונה והאטרף התפשטו בקהל בכל הכח. כל אוהד ירוק התגייס לתת הכל, כמעט אף אחד משלושת הרבבות בירוק לא יושב, גם ברגעים הקשים. העובדה שגם נוכח הקהל, הכוכב האדום הצליחה להיות לגמרי במשחק בשלבים ארוכים שלו, מעידה גם על הרמה שלה כקבוצה וגם על מה שמצפה לנו בגומלין. בסך הכל, היה פשוט כיף לקחת חלק ברכבת ההרים הזו, ברמה הזו ובמעמד הזה. על אחת כמה וכמה כשהכל בסוף בא על מקומו בשלום.
הפתיחה היתה לגמרי שלנו, עשרים וחמש דקות של בליץ ויכולת אדירה, ושער אחד מתוך מספר הזדמנויות קורצות. הכוכב האדום, כצפוי, הפגינה יכולת גבוהה בהרבה משל יריבותינו הקודמות, שלחה בעיקר את בוקארי ופשיץ' למתפרצות חדות וניצלה חולשה שלנו ואובדן ראש אחרי השער המקרי ברבע השעה האחרונה של המחצית הראשונה בכדי להפוך את התוצאה עם שני שערים יקרים מאוד עבורה. למזלנו, וכמו בכל משחק, היתה גם למשחק הזה מחצית שנייה.
אוהדי חיפה. מעמד הר סיני (אלן שיבר)
אוי, פרנטזדי פרנטזדי... תגידו, זה אמיתי הדבר הזה? זה לא רק הגולים, שכל אחד מהם בצבע ובעל חשיבות עליונה. זו העבודה הבלתי פוסקת, ההתעללות שלו ביריב והאומללות שהוא גוזר על כל בלם שמשחק מולו. תעיפו מבט על הבלם של הכוכב האדום שאיתרע מזלו לשמור על פיירו במשחק הזה. בסיום המשחק הוא נראה מרוט לגמרי. כמו היאריס שהיתה לי, מודל 2005, מצוידת ב"טוטאל-לוס" מקסים. היכולת הזו של פיירו, התכונות הפיזיות והטקטיות שלו, הן נכס מטורף עבור מכבי חיפה, כשגם קבוצה חזקה ואיכותית כמו הכוכב האדום פשוט לא הצליחה למצוא להן תשובה, לפחות במשחק הזה.
ועד כמה שפרטנזדי היה נהדר, מעל כולם בהק למרחקים אחד - דולב חזיזה. שלושה בישולים של נחישות, דיוק וחדות יוצאת דופן. האיש הזה הגיע לעונה הנוכחית עם משימת-על מתוכנתת לו לתוך הראש, ונראה כי אף אחד ושום דבר לא יסיטו אותו ממנה. הבגרות והשקט שבה דולב חזיזה מוציא לפועל את היכולות שלו מתחילת העונה מפתיעות גם את גדולי המבקרים שלו. עושה רושם שהוא עבר ניקוי רעשים לא קטן, בין אם דרך אנשי מקצוע ובין אם בעצמו, והוא בדרכו לרמה הבאה של מימוש הפוטנציאל האדיר והנהדר שלו. השחקן הכי טוב של מכבי חיפה בחודש האחרון, חד וחלק.
והלוואי שיהיה לי אי פעם משפט חד ומדויק לסכם את מר צ'ארון שרי כמו הכדור ששלח לפינת השער כדי לעשות צדק ולהכריע את המשחק לטובת הירוקים. המנהיג האולטימטיבי של הקבוצה הזו, רק הנוכחות שלו על הדשא מקפיצה את הקבוצה בשתי רמות, איפה היית כל החיים שלי יא צ'ארון יא נסיך סורינאם. אהבה שלנו בלב.
עלי מוחמד ונטע בעוד משחק לפנתאון, כשהסיבה היחידה שאני לא מחמיא יתר על המידה לעלי היא כדי לטשטש את הסקאוטים של קבוצות אירופיות בדרג גבוה יותר מאיתנו, שכידוע קוראים את הטור שלי כדי לחפש שחקנים (לא באמת, טוויטר, לא באמת).
חזיזה ופיירו. לא מצאו להם תשובות (אלן שיבר)
לעומת ההתקפה שדפקה אתמול את הכרטיס, בהגנה - לא יום לפנתיאון, נגיד ככה. קורנו לא ממש הצליח להתאים את עצמו לאירוע בכללי ולהתמודד עם בוקארי האימתני פרטנית, וגם דניאל באובדן ראש לא אופייני סידר את המתפרצת לשער השני של הכוכב. פלאניץ' תמיד מתערער כשהוא רואה את פשיץ' (שחקן שחקן, הנבלה, אין מה לעשות) - מקרה בנאדו-קוביקה קלאסי - ואיזה מזל שיש את שון גולדברג, שתמיד יציב.
למרות הנקודות הפחות טובות, למרות שהלכנו אחורה עם כניסת המחליפים באופן לא מחויב למציאות, למרות השערים שאולי יתבררו כגורליים - איזו חבורת גברים מטורפת יש לנו. קבוצה של אריות עם לב ענק, זה לא ייאמן. לא יודע מה ברק אמר להם במחצית, אבל האופן שבו מכבי חיפה עלתה למחצית השנייה והמהפך האדיר שביצעה מעידים על האופי החזק והעוצמה הקבוצתית של מכבי חיפה בבית.
במצב שבו קבוצה כל כך איכותית מובילה עליך 2:1, ועוד אחרי מהפך, קל מאוד להישבר. אבל כמו המשחק בשבוע שעבר בקפריסין, גם נוכח מצב מאוד לא נעים שיכול היה להוביל לשבר גדול, מכבי חיפה לא הורידה את הראש והמשיכה לשעוט אל עבר השער הסרבי, כל הדרך אל המהפך השני והמופלא.
לא משנה איך ייגמר המפגש השני מול הכוכב האדום, את קמפיין המוקדמות הזה נסיים בראש מורם ובגאווה גדולה, על היכולת הפיזית ובטח המנטלית. מכבי חיפה היא קבוצה שלא מוותרת, עם קהל ביתי חם שלא מוותר, והכל כאן אפשרי כשאנחנו ביחד. ראיתם בעצמכם.
לא משנה איך זה ייגמר (אלן שיבר)
כאן הייתי אמור להתחיל לדבר על הצפוי לנו בגומלין, אלא שעקב ההתנהלות השערורייתית והמטופשת של המנהלת, אני צריך בכלל לדבר על המפגש המאוד הגיוני בדוחא עוד יומיים ושייבה. אין שום טעם מקצועי לדון במשחק הזה, מחילה. מדובר באיוולת, החלטה עקומה ואטומה שיכולה לעלות לנו ביוקר בכל הגזרות. התירוץ שלפיו, כביכול, אין תאריכים פנויים לדחות אליהם את המשחק הוא לא פחות ממביך. איכשהו, במדינות כדורגל קצת יותר מפותחות מישראל, עם לוח זמנים אינטנסיבי לא פחות, הצליחו ראשי ההתאחדויות לדחות משחקים עבור קבוצות שמשחקות בפלייאוף האלופות. תפקידה העיקרי של המנהלת הוא לקדם את הכדורגל הישראלי, ואין החלטה פחות מקדמת ויותר פוגענית עבורו ועבור כולנו. זו החלטה רעה ומקוממת, שצריך לעשות הכל מהכל על מנת להפוך אותה ולאפשר לנו הכנה נורמלית למשחק החשוב ביותר שלנו מזה יותר מעשור.
רגע, מה אמרתם? זה מאוחר? אני מבין, אבל נניח, לרשום ולהעביר את הקבוצה שאמורה לשחק מולנו בבקרה דקה לפני הליגה, זה סבבה. על השכונה שהיתה כאן חודשיים עם בית"ר בכלל אין מה לדבר. אם זה הניהול שלכם, בחיי שהדחייה הזו רק יכולה לשפר אותו. נו יאללה, מנהלת, יש לכם עוד זמן לתקן את המעוות, תעשו את מה שאתם הכי אוהבים לעשות, התחביב הקבוע שלכם, מילת הבאז הקבועה - למה רק שסכנין ובית"ר ייהנו לבדן, גם אנחנו רוצים ארכה.
ושלא תחשבו שאני מאשים פה רק את המנהלת. בחיאת יענקל'ה, עם כל הכוח והפיגורה שלך במנהלת, לא הגיע הזמן להפוך איזה שולחן שם? זו סיטואציה שמצדיקה שבירת כלים, גם על חשבון הג'נטלמניות. יותר מכולם, זה הזמן שלך לנקיטת עמדה ברורה ולעשיית מעשה.
ולמרות הכל, בתקווה שדברים יבואו בסוף על מקומם ובגאווה אדירה ובתודה לברק בכר ולכל השחקנים על אתמול ועל החודש הנהדר שעברנו יחד - שבוע טוב וירוק לכולם.
שחר. עכשיו הגיע תורך (אלן שיבר)